לשחות נגד הזרם

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 861

לשחות נגד הזרם

על התנאי המוסרי לאושר

 

במובן מסויים, משימתו של האדם בעולמנו היא לשחות כנגד הזרם – והזרם הוא החומרי.

הזרם הוא העולם הנגלה, הצד החומרי של העובדות, והאדם מוצב בו כדי לחדור לתוכו ולראות, מבעד לוילון, את ההיבט הרוחני שלו.

כדי לעשות זאת על האדם להפעיל את בחירתו; בזמן שהעולם הנגלה, החומרי, חשוף לידיעה הבלתי נבחרת של האדם (האוטומטית, הרפלכסיבית), העולם הבלתי נראה מושג רק על ידי הבחירה האישית. זהו היבט חשוב אחד של הנעילה המוסרית המובנית במציאות: אין תענוגות הרוח פתוחים אלא למי שעמל להשיגם בעצמו.

מעבר לדברים שניתנים לאדם כמקדם פתיחה לחייו עלי אדמות – גופו, יכולותיו היסודיות, השימוש בחושיו, תפקודיו הפנימיים של גופו וכיו"ב – מוטלת עליו משימה מוסרית שתכליתה מימוש כוחותיו והוצאתם לפועל. מימוש זה הוא תנאי לאשרו.

אדם מאושר הוא אדם העוסק בהוצאה לפועל של מה שאצור בטבעו בכוח. הוצאה זו מן הכוח לפועל משמעה עבודה עצמית יחידאית ללמוד את הקיים מעבר לנתון, לחשוף אותו ולהביא אותו לעולמו של היחיד יש מאין.

ההנאות הגדולות של האדם – הנאות הרוח – מבוססות על מוסריותו: בחירתו בפעולה יצרנית ויישומה של בחירה זו בפעולה במציאות. מוסריות מציאותית, שלמה או חלקית, היא תנאי בל-יעבור להשגת הנאה אנושית – הנאה שאיננה מסתכמת ברמה החושית.

כשמדובר בתענוגות הקיום האנושי, אלה המיוחדים לאדם, אין ההשגחה מחלקת קנקנים מלאים אלא ריקים בלבד – והיחיד עצמו הוא זה שעליו מוטלת המשימה למלא אותם; אם האדם מעוניין בלחם, עליו לזרוע חיטה, לטחון את גרגריה ולאפות את העיסה. אם הוא רוצה ליהנות מאמנות, עליו ללמוד את חוקיה ולהשקיע את המשאבים הנדרשים כדי לפענח את סודותיה. אם רוצה גבר ליהנות מחברת אשה, עליו לחזר אחריה ולקבל על עצמו את חוקי הזוגיות. אם הוא רוצה לנהוג במכונית, עליו ללמוד נהיגה. אם הוא רוצה לשלוט בטבע, עליו לציית לו.

כל שליטה דורשת ציות – וכדי ללמוד את החוקים שלהם יש לציית כדי לשלוט, דרושים לימוד, חקירה ודרישה. משמעם של אלה, כפי שמצינו לעיל, הם פעולה בניגוד לזרם, שכן, כמאמר החכם, מי שרוצה להגיע אל המקורות חייב להתקדם נגד הזרם.

הפעולה המתבקשת מן האדם היא פעולה רוחנית, השונה בכיוונה מחוקי החומר ולעתים אף מנוגדת לה. האנושי הוא טיפוס במעלה המדרון, העפלה במעלה המפל, המראה אל השמיים: בזמן שהעולם החומרי מושך את היחיד, עפ"י כוחות המשיכה וההתמדה, בזרם של עובדות הנצפות בחושים, הסוחפות את תשומת הלב להתגלגל במדרון ולשקוע לקרקעית האוקיינוס, מכוון הכוח הבוחר, שבו חוברים יחדיו האלוהי והאנושי, להמריא, לעוף ולצעוד, מכוח עצמם, אל מה שאינו חומרי: אל העתיד, אל ההגשמה ואל האושר. וכדי להגיע אליהם שומה על האדם לחדור מבעד למעטה העולם הקטן שבו הניחו אותו הכוחות הגדולים שיצרוהו, ולברוא לעצמו, על ידי הולדה עצמית, עולם גדול שבו יוכל להגשים את מאווייו.