מה שאינו חומרי

מה שאינו חומרי

המציאות, היקום והעולם אינם חומריים, כלומר: הם אינם מהויות חומריות. עובדת היותם מבוטאים בחומר, נצפים על ידי החושים או מתאפשרים להיתרגם לחומר היא ביטוי של קיומה של רוח, כלומר של היכולת לתפוס מהויות בכלל וחומר בפרט – יכולת שכוללת את כל סוגי התרגום וההמרה שלעיל. אך ברגע שלוקחים בחשבון את העובדה שהתופס, השופט, המעריך והמבטא הוא חלק ממה שנתפס, נשפט, מוערך ומבוטא ואינו נפרד ממנו מבינים מאיחוד זה ביניהם כי השלם אינו יכול להיות נטול רוחניות, שהוא הכוונה במהות חומרית. לפיכך גם האדם אינו מהות חומרית אף שניתן לתפוס כל אחד מתפקודיו מצד המדידה הפיסית. וזו גם ההזדמנות לתפוס שידיעה איננה ענין פיסי – כמו העובדה שעצם הקשר ביני לבין אדם אחר, אף אם ניתן לבטאו באופן חושי, איננו מהות פיסיקלית.