20 מחשבות על דת

קונה שמיים וארץ

קונה שמיים וארץ

רכישתן של זכויות הקנין

 

כין הדברים הרבים שבהם יש דמיון בין האדם לאלוהים קיים גם נושא רכישת זכויות הבעלות בעולם שברא; מספר פעמים שגורות בתפילה אומר המאמין כי הקב"ה הוא "קונה שמיים וארץ" ומתכוון לכך שבפעולת הבריאה הוא קנה לו זכות החזקה בשמיים ובארץ. מכך נובע שהאלוהים הוא מהות מוסרית חיובית אשר גרמה להימצאותו של העולם ולפיכך היא האחראית על קיומו והחזקתו.

 

בפרשת "עקב" מצהיר משה רבנו לפני בני ישראל על עקרון מוסרי מרכזי זה כחלק מתפיסת היהדות. עקרון זה ממחיש כי כדי להחזיק בקנין כלשהו שומה על בעל הקנין לעמוד בתנאים מסויימים. במלים אחרות: כמו כל דבר אחר במציאות, אין ההחזקה בזכות הבעלות על הקנין מקרית אלא מתוכננת ותלויה במעשיו של בעל הקנין; אם עשה בעל הקנין את מעשיו באופן נכון, הוא קונה זכות החזקה בקנינו וזו שמורה לו ביחס ישר למאמציו להחזיק בו.

 

כך, מעשיו של בעל הקנין הם הקובעים את בעלותו של אדם על קנין ובכלל זה נמצאת גם ההחזקה בשטח אדמה לצורך חיים. בדבריו מצהיר משה על כך כי הארץ המובטחת – ארץ ישראל – איננה כשאר הארצות. זוהי ארץ בעלת ערכיות מוסרית ייחודית המתבטאת במחוייבות הפעולה שהיא מטילה על היושבים בה. שומה עליהם להיות מוסריים במיוחד במובן מודעותם המוסרית למהות הראשית הקובעת את סדרי החיים בעולמו של הקב"ה.

 

כפי שניתן ללמוד מדברי התורה אחד מהנושאים הראשיים שאין הקב"ה מרשה בעולמו הוא הטעות של עבודת האלילים. בהתאם לכך הוא מצווה את בני ישראל להימנע מעבודת אלילים וגם להשמיד כל אות לעבודת אלילים בסביבתם; ארץ ישראל – אומר משה – היא ארץ שעיני ד' תלויות בה כל הימים והאל משגיח כי לא תהיה באמונת העם היושב בה הפרות מוסריות של אמונה. הפרות מסוג זה מתבטאות הן בהשמדה או גירוש של עמים עובדי אלילים המתגוררים בה –הן בכך שאין היא אדישה כלפי עבודת אלילים של עם ישראל.

 

כשעם ישראל מגיע לארץ ישראל לאחר מסעו הארוך במדבר הוא נושא עימו את שאיפותיו ותקוותיו של האל אשר דאג להציג בפניו במשך זמן ארוך את קיומו ויכולותיו, העולות על אלה של כל אליל הטוען לשליטה בעולם, ומנצחות את כל אלוהי העמים בשטח זה.  אך לא מדובר רק בנצחון או התגברות של עם האמת על אויביו כולם, אלא ביכולתו של אל האלוהים להתגבר על כל אתגרי הקיום במציאות החיים ודרישותיהם.

 

הקב"ה אינו מבטיח לעם ישראל בארצו אך ורק יכולת לנצח את אויביו אלא הרבה יותר מכך: את היכולת לחיות חיים טובים, אשר יהיו תוצאה של פעולותיו למען חייו. את החים הטובים לא ישיגו בני עם ישראל באמצעות פעולות שהן מעבר לטבע אלא ליהפך: הם ינצלו את הטבע לצרכיהם כשי כיוכל לספק להם את כל שיחפצו בו כדי לחיות חיים של סיפוק וטוב.

 

כפי שמנסח זאת משה רבנו, אומר האל עצמו כי כל מה שעל עם ישראל לעמוד בו הוא מילוי תנאיו של הקב"ה, שהם הודאה בו, אהבתו, מודעות ליכולותיו, ויכולת הציות לבקשותיו.  אם נחליף את שמו של אלוהים בשם ההווייה ניתן להבין כי כל מה שעלינו לעשות כדי לשרתו הוא לראותו כביטוי של המציאות עצמה – ודי בכך.

 

בימינו, אחרי גלות ארוכה ופרקי חיים בני דורות רבים, שבכולם הוכיח האל שוב ושוב את תנאי הקיום היסודי של ארץ ישראל ליושבים בה, שבאמצעותם הדגים איך שוב ושוב הביא את העם שלא האמין בו לגלות מהארץ או פגע עד כלות בעמים לא מוסריים כמו עובדי האלילים, די בכך כדי לנבין כי מילוי מצוות ד' היא האפשרות היחידה הניצבת בפנינו כדי לחיות בארץ ישראל.       

 

נסים ונפלאות

Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin-top:0in; mso-para-margin-right:0in; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0in; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-theme-font:minor-fareast; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin;}

נסים ונפלאות

 

בניגוד לגישה הדתית המיסטית והבלתי שכלתנית, התרבות היהודית מבוססת על תשתית תבונית בעיקרה, הניתנת להבנה באופן שעולה בקנה אחד עם תפישת עולם מציאותית ותבונית שאיננה מתנגשת עם השכל. דבר זה בא לידי ביטוי במיוחד בתחום הלשון ומאגר מושגי היסוד. עובדה אחרונה זו בולטת בבעיותה בעיקר בשדה התרגומים שעברה השפה הדתית משפת התנ"ך וכתבי הקודש העבריים-יהודיים לשפות זרות, ובעיקר ללשונות שבהן משתמש העולם המערבי, שבו שליטה הדת הנוצרית. ההשפעה הגדולה של תרבות המערב על הדורות היהודיים האחרונים, שבהם מרובים הם צאצאי ישראל שאינם שומרי מצוות או מאמינים דתיים התבטאה בהבנתם חלק גדול ממושגי הדת העבריים ברוח מיסטית המנוגדת לשכל.

 

דוגמאות מובהקות לתופעה זו ניתן למצוא כמעט בכל מושגי היסוד הבעייתיים הנוגעים לתשתית המושגית המתייחסת ליסודות המטפיסיים-מציאותיים הקיימים במסורת ישראל, החל מהמושגים והתיאורים הנוגעים במהות האל, שמותיו ופעולותיו. אלה, אם וכאשר הם מתפרשים בהתאם לגישה הנוצרית, מבטאים קיומן של עובדות סותרות, שאינן מתיישבות עם המציאות, אך אם וכאשר הן מתפרשות ברוח היהדות או בהתאמה למסורת ישראל, ניתן להבינן באופן תבוני כמתייחסות לרובד קיומי מציאותי שקיים במציאות כהיבט הרמוני בתוכה.

 

מושג כמו נס, למשל, אשר ההבנה המקובלת בתרבות הלא-דתית רואה אותו כפעולה של כוח שנעלה על חוקי המציאות, הקיים מחוץ למציאות ונוגד את חוקיה, ניתן להבנה בשפה העברית כפעולה יוצאת מן הכלל (ולא מן המציאות) אשר איננה סותרת עקרונית שום חוק או עובדה במציאות, ושמה מעיד אך ורק על היותה סמל או סימן להתרחשות בעלת אופי של מסר מיוחד, אשר נוסף על רובד העובדות שבהן המציאות מתבטאת באופן רגיל. מבחינה זו יש להבין את הנס או את הנסיות כאירוע שנועד כדי להסביר את קיומו באופן מיוחד וחורג, שהוא מעבר לעובדות שמתקיימות בו כשלעצמו.

 

פלא, כדוגמה נוספת, הוא מושג המציין אירוע שקשה לתודעה האנושית לתפסו בצורה מובנת פשוטה ו/או להבינו ישירות. הביטוי "נפלא ממני" פירושו "נמצא מעבר ליכולת הבנתי" וברוח זו ניתן להבין את הטיותיו השימושיות, כמו "דברים נפלאים", כצורות של התייחסות למה שאין התודעה מבינה ולא פחות או יותר מכך. אך לעומת זאת, בעולם המיסטיקה הדתית מקובל הפלא כהתרחשות שאין הדעת תופסת, המבוצעת על ידי אנשים בעלי יכולת ייחודית לבצע דברים שאינם בעלי הסבר ולא ניתן להבינם.         

 

דרך המלחמה החדשה

דרך המלחמה החדשה

איך לעמוד מול טירור מילולי

בימינו מתנהלות רבות מהמלחמות בדרכים שאינן צבאיות מובהקות. הרבה לפני קרבות או מאבקים פעילים מבצעות אומות אזהרות, התראות ותיאורים של התקפות עתידות שבדעתן לבצע או נוהגות לאיים או להכריז מלחמה אל אויביהן. כל מדינאי בן זמננו (ולא רק) מודע למשקלן הפוליטי הרב של הצהרות במכלול השיקולים וההערכות של צדדים לוחמים כחלק מארסנל אמצעי המלחמה שלהם.

במקרה של מדינת ישראל יש חשיבות מיוחדת לתוצאת המתקפה המילולית המתמדת שהיא סופגת מאז הקמתה; זו מתבטאת בפסיכולוגיה האזרחית של נתיניה אשר, אחרי למעלה מיובל של מתקפה באיומי השמדה עליה מצד מדינות, ארגונים ויחידות הביאה אותם לתור אחר דרך התחמקות, נסיגה וויתורים על ערכיהם הלאומיים.

דוגמה מובהקת למדיניות הערבית התרחשה לפני ימים לא רבים, כאשר נשיא סוריה מצא לנכון לומר לתקשורת כי סוריה תגיב על פעולת התוקפנות שישראל ביצעה בשטחה בחודש שעבר, אך תבחר בעצמה את הדרך להגיב. בהקשר זה, ציין, לא תמיד התגובה הנכונה דומה או זהה באופיה לפעולה שגרמה לה.

דברים חכמים, ללא ספק. ואולי כדאי שהעם היהודי בכלל ומדינת ישראל בפרט תאמץ את הגישה שהכרזת מלחמה וניהולה אינם מחוייבים בפעולה מוחשית המתבצעת דווקא בתחום החומר, ויכולים – ואף צריכים - להיעשות בדרכים רבות, שבחלקן או אף בעיקרן רוחניות.

מדובר בגישה איסטרטגית שאיננה חדשה כלל, הנוקטת בחריגה ממוסכמות הפעולה שמוכרות על ידי האויב. בימינו במיוחד היא כוללת טירור וירטואלי, שנעשה עדכני יותר ויותר עם עליית כוחם של המיחשוב, הטכנולוגיה והתקשורת בעולם של היום. בהיותה רוחנית, היא כוללת אמצעים והליכים שהם שווי ערך מבחינה איסטרטגית לאימוצם של עמים שתרבותם קרובה לזו של אנשי מערות החמושים בחצים ואלות אמצעים כמו מטוסי קרב ותתי מקלעים, שימוש במדעי מלחמה גרעיניים ובתעמולה מודרנית.

סוג כזה של פעולה כולל, למשל, הכרזת מלחמה על מי שהוא אויב – ובמיוחד על מי שהכריז כבר על כוונתו לפגוע ראשון. במקרה של ישראל זה יקרה באם תבצע המדינה פעולה כמו הכרזת מלחמה נגד אירן בעקבות הכרזותיהם הפומביות של מנהיגי אירן נגד ישראל. בפעולה כזו יהיה לא פחות מאשר ביטוי של צדקת הדדיות הפעולה – ואולי יותר.

מדוע יותר? כי לאורך קיומה הצליחה ישראל לייצר לעצמה – אולי בעיקר בגלל פעולות צבאיות נסתרות שרק הדיהן הגיעו לרחבי העולם - אשראי גבוה ביחס למדינות רבות, שאין לדבריהן השפעה משמעותית. באופן דומה יש הגיון במחשבה על אפשרות נוספות שנמצאות, עקרונית, במחסן הנשק הישראלי פשוט בשל צדקתה.

ברשות ישראל קיימות אפשרויות רבות נוספות; אחת כזו עלתה לאחרונה בעקבות דיון בפרלמנט הפולני אשר העניק לגיטימציה למורת הרוח שהביעו חברים בו כלפי ההצעה להשיב לבעליו את הרכוש שנגזל בפולין מיהודים לפני מלחה"ע השניה. ברוח זו יש לישראל, מן הסתם, גם מחוייבות מוסרית להכריז מלחמה כלפי כל מי שרואה באופן לגיטימי את השמדת ישראל, כפי שזו מתבטאת בהצהרותיהם של רבים מעויני ישראל.

 

ההרתעה הישראלית

ההרתעה הישראלית

המציאות הבטחונית של ישראל

בעיית היסוד שיש לצה"ל עם תופעת ריבוי יידויי האבנים בקרבת איזורי ישוב ערבים, שבהם רבים הם הפלסטינים המסכנים את חיי עוברי האורח איננה טכנולוגית ביסודה אלא מוסרית; היא מייצגת את ההבדלים העקרוניים בין תפיסות מוסר המלחמה היהודי, הנוצרי והמוסלמי – ואת הנסיון הנואל של הנהגת ישראל לרצות את הניהול הפוליטי של העולם המערבי, אשר אוסר עליה פעולה "בלתי מידתית".

הכשל היסודי של מדינת ישראל מתבטא במדיניותה ה"חילונית", כלומר בנסיונה לפתור את הסוגייה האיסטרטגית הניצבת מולה תוך התעלמות גמורה מהצורך להתייחס באופן המספק פתרונות מעשיים להבדל העקרוני שבין גישתה המוסרית לגישת המוסר של עולם הדת המוסלמית. בכלל, נראה כי כאשר בכירי בטחון ישראל מעריכים את האויב הם עושים זאת על ידי ספירה מדוייקת של כלי נשקו ואינם מערבים בהערכתם רעיונות דתיים-מסורתיים כלשהם (שאותם אין הם רואים כרלוונטיים – בדומה ליחסם למסורת ישראל).  

דוגמה לגיבה זו ניתן לראות בדבריו של ראש אגף המודיעין, האלוף אביב כוכבי, בשנה שעברה (בתאריך ה2.2.12) במסגרת כנס הרצליה ה-12, שבהם סקר את מצבה הבטחוני של מדינת ישראל. באלה התייחס, בין היתר, לאיום הלבנוני:

"התעצמות האש בטילי קרקע-קרקע" אמר "גדלה בצורה משמעותית... ...בידי אויבינו יש כיום כ-200,000 רקטות וטילים המסוגלים לפגוע במדינת ישראל. רובם בטווחים של 40 קילומטר, ואלפים מהם יכולים להגיע גם לטווח של מאות קילומטרים. יותר טילים ורקטות נמצאות בעומק שטחו של האויב, תוך מזעור אפקטיביות התמרון של צה"ל, שמבחינתם לא יגיע אל המרחבים האלה. יותר טילים מגיעים לעומק שטח ישראל ,למרכזי האוכלוסייה. כל גוש דן מכוסה בקשת הטווחים הזו – מסוריה, לבנון ואיראן. ראשי הקרב של הטילים האלה הופכים קטלניים הרבה יותר, כשהם נושאים חומרים מסוכנים בהיקף של מאות קילוגרמים. דיוקם הולך וגדל. כל המערך הזה הופך מבוזר יותר, מוסתר יותר ומשובץ בתוך סביבה אורבאנית, בכל בית עשירי בלבנון יש מחסן טילים או עמדת שיגור".

לאחר מכן, הרגיע הבכיר את אזרחי ישראל לאור התיאור המפורט של הסכנות במלים אלה:

"אנו עומדים בפני מזרח תיכון שיהיה עוין יותר ואיסלאמיסטי יותר. אנו מנהלים תהליך מקיף שבוחן את דרכינו ולא משאיר אבן אחת במקומה. אנו בוחנים בסכין חדה וביקורתית את התאמתנו למציאות. ...ההרתעה הישראלית נשמרת. "

לכאורה קל להבין למה מתכוון ראש אמ"ן כשהוא אומר "מציאות", אך בגלל שמציאות העימות הפוליטי-מלחמתי איננה טכנולוגית-לוגיסטית טהורה יש מקום לפקפק בהנחתו ש"ההרתעה הישראלית נשמרת". למעשה, ניתן להתרשם מן הדברים שרק כל עוד ישמרו אויבי ישראל על חוקי המלחמה המוסכמים בעולם תוכל ישראל להתמודד בהצלחה בכוחה הצבאי כנגד התקפות מאות אלפי טילים וגם עם נשק גרעיני – אך לא לעולם חוסן.

דווקא עליית האיסלם, שאינו מכיר בחוקי העולם המערבי, אשר ביסודם מושתתים על רעיונות שנובעים מהמוסר הנוצרי, כמו "משחק הוגן", שתובע מהיריבים לנהוג שוויון יסודי באמצעים שבידיהם כנגד הניצבים מולם, עלולה לכפות עלינו בדיקה מחודשת של חוקי המציאות הפוליטית, כדי להתעדכן- ולעשות זאת באמצעות מסורת ישראל .

רוחה מוסר המלחמה היהודי, דוגמת "הבא להורגך השכם להורגו", עשויה להיות מקור לערכי מציאות מתאימים יותר למדינת ישראל. אם, למשל, יפנה צה"ל של ימינו למקורות השראה כמו אהוד בן גרא, שהרג במו ידיו תוך כדי יוזמה יחידאית את מלך האויב – וידאג שהעולם יידע על מגמה מציאותית חדשה זו של ישראל – יתחילו אנשים כמו אחמדיניג'אד, נסראללה ואבו-מאזן לדאוג הרבה יותר לבטחונם הם מאשר למספר ראשי החץ שברשותם. דבר כזה יקרה אם תקפיד הנהגת ישראל להעביר לעולם כי היא רואה במידה רבה של לגיטימציה תגובה שאיננה "מידתית" בהקשר של ההתקפות המבודדות שבהן נוהג נוער פלסטיני לידות אבנים באזרחים יהודיים כשהוא חש בטוח שרק לעתים רחוקות ייעצר נער ערבי על ידי חייל צה"לי...

התעלמותה של ההנהגה הישראלית מגישת הדת בהקשר זה כמוה כעיוורון הן ביחס לכלי הנשק הראשי של האויב המוסלמי והן כהתעלמות מכוח ההנעה הראשי של האויב המסוכן לא פחות מן האיסלם – הנצרות.

 

 

בין אמירות

בין אמירות

 את היחס בין האמירה "כה אמר ד' וכיו"ב" והאמירה "אנו מאמינים בכך ש..." ניתן לראות כשני ביטויים מנוגדים של עמדות ביחס למציאות, כשהראשונה, המופיעה לעתים קרובות בתמליל התורני, מציגה גרסה מלאכותית של מה שמוצג כאירוע עובדתי אך אינו כזה – והשניה מציגה את עמדתו של אדם ביחס לאותו אירוע באופן סביר יותר.

אך היחס בין שתי אמירות אלה איננו ניגודי בהכרח אלא משלים. את זאת ניתן ללמוד מבחינת תכני הדברים, המציינים מציאות של עובדות תואמות, הכוללות – בשני המקרים – עולם שבו לאדם יש זכויות לחיים, חופש וביקוש האושר, וגם מהעובדה שבשני המקרים מה שמבסס את קבלת הדברים היא האמונה האנושית במובנה החיובי ביותר: האמונה בהיותם של ערכים אלה לא רק נכונים מבחינת עובדות המציאות אלא גם טובים מבחינה מוסרית, ולפיכך מתאימים להשלים זה את זה בעולמם של בני אדם.

בכל מקרה אין רעיון הניגודיות מתייחס לעובדות המוצגות ומתוארות על ידי האמירות אלא לדרך הצגתן לפי תיאוריות שונות; לפי התיאוריה הראשונה מדובר בדרך שבה עובדות המציאות מתרחשות במימד שונה מזה שבו מתחוללת המציאות המקובלת על הממסד המדעי, אך אין היא סותרת את האמירה השניה, אשר מציגה את מצבם התודעתי-אפיסטמולוגי של בני האדם המסויימים הרואים באמירה הראשונה אמת.    

 

תתי-קטגוריות

נתונים נוספים