אלוהים

 

א ל ו ה י ם

פתרון הבעיה האתאיסטית

מהו הבסיס להחזקתי בכך שיש אלוהים בנמצא? המשמעות המושגית והפילוסופית של המושג. מה שביטל את עמדתי הקודמת, האתאיסטית, שהתבססה על כך שהמושג, כפי שהכרתיו, היה, לפי ידיעתי הקודמת, סותר, הוא שנסתבר שהמושג אין משמעותו סתירה או קיום נפרד מהמציאות. כדי להעמיד דברים על דיוקם יש לומר כי לא גיליתי שיש אלוהים, אלא גיליתי שהמלים "אלוהים" ו"GOD" אינן מקבילות ו/או זהות. הן אינן מצביעות על מהות אחת, שעליה הן אמורות להצביע עליה ואינן זהות מבחינה מושגית; מכך גם נובע שהשימוש הרווח במלה "אלוהים" בעברית – במיוחד בקרב לא מאמינים - מושפע ממה שבד"כ מבינים אלה שמשתמשים ב"GOD" באנגלית.

לא מדובר בכך שנסתבר שאלוהים (הסתירה) קיים, כי סתירות לא קיימות, אלא בכך שהסתירה מקורה בפירוש אחד, מיסטי, סותר ולא רציונלי, שהתפתח באופן הסטוריוסופי, כנראה שלא במקרה ומסיבות פוליטיות, כדי לטשטש את המשמעות המקורית שאיננה סותרת, מיסטית ולא טבעית – ושהיא חשובה לצורך חיי האדם עלי אדמות; החשיבות נובעת בדיוק מכך שהיא אכן מזהה מהות מציאותית ושזו מהות שבלעדיה מוגבלת אפשרות גדילה, צמיחה והתפתחות כלשהן – ובכלל זה ההתפתחות האנושית. ככזה, יש צורך במושג האלוהים – ובלעדיו קיים מחסור בתמונת המציאות; המחסור במושג זה הוא מחסור בגשר לידע עתידי שחלקו מונח כבר על גדת העבר של תהום ההווה...

אלוהים הוא מושג המגדיר את ההקשר המלא של הקיום, מכיוון שהוא מחזיק בתוכו, כמושא, חיים ומוות, עבר, הווה ועתיד, יש ואין וכל מרכיב נוסף כלשהו שקיים במציאות ובהוייה האנושית בבת-אחת. מושג האלוהים לא רק כולל את כל אלה, אלא גם את הקשר ביניהם. אתה לא מגיע לזיהוי של אלוהים אלא לניסוח מושגי של הזיהוי שכבר קיים בלשון ובתרבות. זו הסיבה אשר בשלה אין קיום אלוהים מושג באמצעות הלוגיקה. הלוגיקה היא שיטה מסויימת של ארגון מושגי אשר קשור לרמה המושגית. על כן אינך מפיק ו/או מסיק את אלוהים באמצעות הלוגיקה אך הוא אינו נמצא בניגוד לה ובהיפוך, אין הלוגיקה יכולה להכחיש אותו. ידיעת האלוהים היא אכסיומטית וראשונית ומהווה תנאי לכל הידיעה כי ידיעה היא יכולת אחת שהיא היבט / חלק של האלוהים. משמעות מושג האלוהים היא, בין היתר, מכלול היכולות הקיימות; ידיעה היא אל - יכולת - והיא מתייחסת אל האלוהים כמו שחלק מתייחס אל השלם; הוא אינו יכול להכיל אותו אך הוא יודע שהוא חלק ממשהו גדול יותר, כלומר שהוא לא "כל הסיפור".

לצורך הבנת העקרון המעורב, לא צריך להפליג אל מעבר לטבע, די לזהות ישירות את העובדה שאנו לומדים על עצמנו שמשמעו שהלומד מתייחס לדבר שהוא א. חלק ממנו. ב. לא ידוע לו. שני אלה נותנים, בהכרח, את המסקנה שאני חלק ממשהו "גדול" ממני. בהקשר זה, "גדול" משמעו "נמצא מעבר לי" כלומר מעבר להשגתי (*).

(*) את "מעבר להשגתי", בהקשר זה, אין צורך להבין באופן מוחלט, כאילו מטיל הדבר מגבלה כללית על ידיעתי, אלא באופן הקשרי, כפי שיש גבול למידה בה אני יכול לתפוש בבת אחת כמות מספרית או לרוץ במהירות יותר גדולה מזו המסויימת שבה אני רץ.

כפי שהבחירה היא תנאי למחשבה ובאופן יסודי אנו יודעים שהיא קיימת עפ"י זיהויינו הישיר ולא על ידי היסק לוגי – ובהתאמה לכך היא מותאמת ללוגיקה אך קודמת לה היררכית, כי היא היסוד לכל מה שאח"כ מושלך לוגית – כך רובד המהויות הראשוניות, אשר הוא היסוד לכל עיבוד שהוא, אינו מושג אלא נצפה ותהליך המישוג הוא כבר חלק מעיבודו. ביסודו, תהליך מושגי אינו ממציא או יוצר אלא מגלה ומארגן את הקיים. לכן, יש לשאול לגבי המושג "אלוהים" למה במציאות כוונתך כשאתה אומר "אלוהים" – ולבדוק אם יש מהות כזו ואם היא לגיטימית קודם כל מבחינה מושגית (מה שכולל את הלוגיקה כדי לברר, לוגית, אם אין בנמצא סתירה ואם ידיעה זו משתלבת הרמונית בידע הקודם ו/או במציאות) ואח"כ שימושית ויישומית: מה עושים עם זה ואיך זה מועיל?

בהקשר זה, יש לציין כי העובדה שמושג הוא תקף איננה אומרת כי יש לו שימוש. דבר זה, הנכון לגבי בעלי התמחות מסוייימת, ניתן להדגמה גם בהקשרים פשוטים של חיי היום-יום.

למשל: קיומו של המושג "ירוק" (במיוחד לעיוורי צבעים) מתווסף כהיבט שנראה לא הכרחי למלפפון ולעלה; שניהם נראים מספיקים כשלעצמם והם אכן כאלה, בהקשר מסויים. העלאת ענין הצבע הירוק המשותף לשניהם יעלה את השאלות הבאות: א. בשביל מה צריך את זה? ב. היכן זה מתקיים? אם בשני המושגים הקודמים "כיסינו" את מהותם, עקרונית, ניתן היה לעורר שאלות אלה לגבי המלפפון והעלה כמושגים, כלומר: ניתן היה לשאול בשביל מה צריך את המושגים הללו? הרי שניהם שייכים למשפחת הצומח וניתן היה לקרוא למלפפון "צומח 234" ולעלה "צומח 653/2" (כש"2" מייצג חלק מ"653"), אך הרעיון הוא שמושגי המלפפון, העלה והירוק מייצגים מהויות אובייקטיביות, זיהויים נכונים של מושגים, כלומר של איחודים על יסוד עיקרון של מהויות במציאות – וזה צריך להיות חלק ממפת עקרונות המציאות, שהיא המפה המדעית הפרטית הנגזרת מהמפה הפילוסופית ששמה המערכת המושגית. לפי מפה זו, יש לשלושת המושגים "מלפפון", "עלה" ו"ירוק" משמעויות מסויימות, אשר מוגדרות בעצם שמם ואשר ספירה לא תמצה אותם.

התשובה לשאלות הנוגעות לצבע כרוכה, בהכרח, בשימושים שלשמם נוצר. שימושים אלה הם הקשריים וכזהו מושג האלוהים, שבירורו מצריך התייחסות להקשר שבו הוא מופיע. כמעט יותר מכל מושג אחר, מטופל המושג מחוץ להקשר שבו נוצר: התרבות העברית.

בדרך לטיפול נאות במושג, כדאי להתייחס ללשון שבה הופיע; בין הלשונות יש לעתים תופעה של "איפה ואיפה" בעושר שפה, כששתי לשונות שונות מציגות לגבי מושג דומה מבחר אחר של מלים, דבר המעלה את השאלה: האם מדובר, בכלל, באותו מושג?

כך ניתן לשמוע פעמים רבות כי יש המתנגדים למושג האלוהים על יסוד היותו מכפיל של מושג המציאות. ההתנגדות זו נעשית על יסוד בקשת חסכון מושגי ואי רצון בהכפלה מיותרת, אך היא מתעלמת מהעובדה שלמושג יש משמעויות נוספות, אשר אינן מתמצות בעובדת ההימצאות. שומעים פעמים רבות על יעילותה של האנגלית ושל עושרה ביחס לעברית, אך עושר זה אינו אלא כמותי ולא איכותי; האיכות הלשונית היא עקרוניות אובייקטיבית – וכשמדובר במושג כמו אלוהים, אשר איננו קיים באנגלית, עושרה של הלשון העברית ביחס לאנגלית מושג דווקא מכך שלמושג אין מקבילה באנגלית, כלומר שהוא מציין מהות שאיננה קיימת באנגלית, בין אם מדובר בשפה ובין אם מדובר בתרבות.

הבעיה האתאיסטית נפתרת כאן, באשר GOD - המקובל באופן מוטעה ומטעה כמקבילה לאלוהים - איננו קיים בעברית ולכן אינו נושא עימו את הסתירה אשר איננה מאפשרת להסכים עימו ולכן להסכים עם קיומו המציאותי. בזמן שבאנגלית, המתייחסת לתרבות לא יהודית, מציין המושגGOD מהות חוץ מציאותית ולכן, בהכרח, אינה יכולה להתקיים, בעברית, מושג האלוהים מציין דבר הקיים במציאות, אשר אינו נפרד ממנה, והמהווה תיאור של מערכת היחסים בין מהויות הכלולות בה.

ככזה, מצדיק המושג העברי בירור מפורט יותר של המהות ותפקידו במציאות. פעולה מסוג זה היא כבר ענין למחקר מדעי.

 

נתונים נוספים