אחדות וריבוי באלוהות

אחדות וריבוי באלוהות

כשהוגדרה היהדות היה המאפיין היסודי שלה, בהתאמה לסיפור הבריאה, אחדות: אל אחד חולש על כל משתני הבריאה ומאחד אותם בעצמיותו ובתוקף המושג המציג אותו – אלוהים – אשר משמעו: אחדות כל הכוחות.

רעיון זה, כשלעצמו, מנוגד היה לתפישות האליליות הנפוצות; אלה - כפי שמבטאים המיתוסים העוסקים במתרחש במשכני האלים המיתולוגיה היוונית והרומאית - מציגים עם של אלים וכוחות הנגזרים מהם, אשר שרויים במלחמה מתמדת של ענינים, הקובעים מה מתרחש עלי אדמות.

למעשה, הכריזה תפישת האחדות היהודית מלחמה על תמונת העולם האלילית ותפשה את מקומה כשליטת העולם העתיק.

מאוחר יותר, עם עליית תפישת הפיצול בפילוסופיה ועם השתלטות גישה זו על המערב באמצעות הנצרות, מוצאים אנו את רעיון הניגוד בין הרוח לחומר. פורמלית ופילוסופית, ניתן לראות רעיון זה כשיבתה, בתחום הפילוסופיה, של האלילות – התפישה שרואה את העולם כמצבור של כוחות שונים, המנוגדים ולעתים אף סותרים זה את זה; הרוח המנוגדת לחומר מבטאת סתירה יסודית כזו וכמוה כל חדירת הרעיונות האפיינים לאנשי החומר – ולצורך ענין זה אין זה משנה מה המידה שבה הם שבויים על ידו או מפעילים אותו – הוא מביע עד ימינו את תפישת הניגודים והקצוות שלהם, הנובעת מראיית עולם אלילית (ולכן חלקית).

תפישה זו באה לידי ביטוי מעשי בממסד המדעי שבו, בתחום הפיסיקה, אין מקום לתיאוריות לא חומרניות, על אף שדברים רבים במציאות הפיזית רחוקים מלהיות מוסברים בצורה חומרנית ורבים הם ההוגים שזיהו "חורים" ברעיונות החומר.

האלילות בעבר ובהווה מביאה לתפישת ניגודים וסתירות, בשל הצורך לערוך העדפות ודחיות, וצורך זה המעורר את הרושם כי הדברים הקיימים במציאות נוגדים זה את זה באופן יסודי. גישה זו שלטת דרך קבע במדעי הרוח, הנוגעים לנפש האדם. אלה מתארים דרך קבע את הנפש האנושית כשדה קרב בין השכל והרגש, שהוא אחד מהזוגות הלוחמים הנפוצים ביותר, מה שמביא למצב שמסקנתו עולם השרוי במלחמה, כלומר שלא יתכן מצב אידיאלי של הרמוניה, הצלחה ושלווה בעולם האנושי.

מול פגיעתה החמורה הזו של האלילות המודרנית, שחרתה על דגלה ריבוי של סתירות, שומה עלינו לשים לב לכך כי ההעדפות, האבחנות וההיררכיה המקובלת בתפישה האלוהית היהודית אינן באות לידי ביטוי במאבק קבוע, כפי שמתרחש באלילות, אלא מגיעות לשלווה ואושר אחרי מה שנראה, לעתים קרובות, כעימות חסר פתרון. רמות ההבדלים הללו מתבטלות מעצם עובדת היותן כלולות במושג המשלים "אלוהים" שמשמעותו הרמוניה בין הכוחות, הגורמים והקצוות.

במובן זה הציעה היהדות לעולם את מה שבוטא מאוחר יותר על ידי הפילוסופית אין ראנד בהצהרתה "אין סתירות במציאות"; משמעות הדבר היא שברמה הגבוהה של הקיום, כל הסתירות-כביכול נעלמות לטובת התאמה מושלמת בין הכוחות, המבוטאת באלוהות אחת. זו אינה מאפשרת ניגודים של קבע ומבטאת את האחדות היסודית של האלוהות הנמצאת ביסוד כל מה שנתפש כניגודים. וזו גם דרכה של היהדות לומר שיש אמת אחת ומוחלטת.

אחדות וריבוי באלוהות

כשהוגדרה היהדות היה המאפיין היסודי שלה, בהתאמה לסיפור הבריאה, אחדות: אל אחד חולש על כל משתני הבריאה ומאחד אותם בעצמיותו ובתוקף המושג המציג אותו – אלוהים – אשר משמעו: אחדות כל הכוחות.

רעיון זה, כשלעצמו, מנוגד היה לתפישות האליליות הנפוצות; אלה - כפי שמבטאים המיתוסים העוסקים במתרחש במשכני האלים המיתולוגיה היוונית והרומאית - מציגים עם של אלים וכוחות הנגזרים מהם, אשר שרויים במלחמה מתמדת של ענינים, הקובעים מה מתרחש עלי אדמות.

למעשה, הכריזה תפישת האחדות היהודית מלחמה על תמונת העולם האלילית ותפשה את מקומה כשליטת העולם העתיק.

מאוחר יותר, עם עליית תפישת הפיצול בפילוסופיה ועם השתלטות גישה זו על המערב באמצעות הנצרות, מוצאים אנו את רעיון הניגוד בין הרוח לחומר. פורמלית ופילוסופית, ניתן לראות רעיון זה כשיבתה, בתחום הפילוסופיה, של האלילות – התפישה שרואה את העולם כמצבור של כוחות שונים, המנוגדים ולעתים אף סותרים זה את זה; הרוח המנוגדת לחומר מבטאת סתירה יסודית כזו וכמוה כל חדירת הרעיונות האפיינים לאנשי החומר – ולצורך ענין זה אין זה משנה מה המידה שבה הם שבויים על ידו או מפעילים אותו – הוא מביע עד ימינו את תפישת הניגודים והקצוות שלהם, הנובעת מראיית עולם אלילית (ולכן חלקית).

תפישה זו באה לידי ביטוי מעשי בממסד המדעי שבו, בתחום הפיסיקה, אין מקום לתיאוריות לא חומרניות, על אף שדברים רבים במציאות הפיזית רחוקים מלהיות מוסברים בצורה חומרנית ורבים הם ההוגים שזיהו "חורים" ברעיונות החומר.

האלילות בעבר ובהווה מביאה לתפישת ניגודים וסתירות, בשל הצורך לערוך העדפות ודחיות, וצורך זה המעורר את הרושם כי הדברים הקיימים במציאות נוגדים זה את זה באופן יסודי. גישה זו שלטת דרך קבע במדעי הרוח, הנוגעים לנפש האדם. אלה מתארים דרך קבע את הנפש האנושית כשדה קרב בין השכל והרגש, שהוא אחד מהזוגות הלוחמים הנפוצים ביותר, מה שמביא למצב שמסקנתו עולם השרוי במלחמה, כלומר שלא יתכן מצב אידיאלי של הרמוניה, הצלחה ושלווה בעולם האנושי.

מול פגיעתה החמורה הזו של האלילות המודרנית, שחרתה על דגלה ריבוי של סתירות, שומה עלינו לשים לב לכך כי ההעדפות, האבחנות וההיררכיה המקובלת בתפישה האלוהית היהודית אינן באות לידי ביטוי במאבק קבוע, כפי שמתרחש באלילות, אלא מגיעות לשלווה ואושר אחרי מה שנראה, לעתים קרובות, כעימות חסר פתרון. רמות ההבדלים הללו מתבטלות מעצם עובדת היותן כלולות במושג המשלים "אלוהים" שמשמעותו הרמוניה בין הכוחות, הגורמים והקצוות.

במובן זה הציעה היהדות לעולם את מה שבוטא מאוחר יותר על ידי הפילוסופית אין ראנד בהצהרתה "אין סתירות במציאות"; משמעות הדבר היא שברמה הגבוהה של הקיום, כל הסתירות-כביכול נעלמות לטובת התאמה מושלמת בין הכוחות, המבוטאת באלוהות אחת. זו אינה מאפשרת ניגודים של קבע ומבטאת את האחדות היסודית של האלוהות הנמצאת ביסוד כל מה שנתפש כניגודים. וזו גם דרכה של היהדות לומר שיש אמת אחת ומוחלטת.

 

נתונים נוספים