מקומו של האל בעולם

 

מקומו של האל בעולם

כשבסרט או בספר נקלעים גיבורים למצב מורכב ומסוכן – כמו, למשל, בתוך קרב – אי הריאליזם של יצירה זו יבוא לידי ביטוי בכך שלא יהיה בו מקום לאל. זאת, כמובן, בהנחה שהאל קיים. ולא סתם אל – אלא אל פעיל ומשגיח, כמו הבורא שהיהדות טוענת לקיומו. אל כזה יהיה גורם מכריע בשדה הקרב. הוא יבוא לידי ביטוי בקליעתו המשובחת של הצדיק – או במקרה הלא-מתוכנן אשר יפעל לטובת הצדיק.

בספרות נוצרית לא יעמדו כוחות העולם הזה לטובת הצודק והוא ימצא עצמו מת וצלוב – או נושע במקרה בשל נס מיסטי ולא מוסבר על ידי הטבע. למעשה, ההחדרה לדרמה האנושית של מיומנות גופנית נעלה היא התחלת השיבה לארץ של תפישה שהתנתקה מהאדמה. זו משמעות ספרות ימי הביניים אשר מהללת את קרבות האבירים – ושל ההרגל לסגור ענינים על יסוד של עימות פיזי בשדה קרב-הביניים, האפייני לתקופת האבירות של ימי הביניים – מנהג אשר הונצח בתנ"ך כאופייני לעובדי אלילים.

בקרב הביניים התנ"כי שלחו עובדי האלילים את נציגם, גליית, להכריז – על פי אותו הגיון שבו נהגו בימי הביניים העמים הנוצריים ששלחו את נציגיהם לקרב ביניים – כי הוא מזמין את בני ישראל שישלחו את נציגם לדו-קרב כזה. פרק זה משמש לכותב ספר הספרים ככלי להמחשת כמה מעקרונות היסוד של היהדות, בצד הכשרת הקרקע למילויו של דוד את כס שאול המלך מאוחר יותר: הראשון שבערכים אלה הוא ציותו של דוד למלחמת הביניים על ידי הריגתו את גליית. מאידך הוא מפר את החוק השויוני-לכאורה ומטיל בגליית אבן קלע. זו מייצגת הן את יכולתו של דוד והן את יכולת הרוח ביחס לחומר, שכן דוד שאינו חזק יותר מגליית מבחינה פיזית, גובר עליו בשכלו ובדיוקו. בדיאלוג המתקיים ביניהם לפני הקרב מצהיר דו על כך שנצחונו העתידי אינו אלא ענישתו של עובד האלילים על דבריו נגד האל. ויש דווקא בעובדת ההגיון המציאותי שבנצחונו בקרב זה כדי להמחיש שלפי המסורת היהודית, האל מתבטא בציותו של דוד למציאות העובדתית ולא באירוע נסי או מיסטי.

נתונים נוספים