אלוהים כמציאות שלמה

אלוהים כמציאות שלמה

לפחות עד כמה שבא הדבר לידי ביטוי במסורת ישראל, אי מהות האל מצטמצמת לגבולות הרוח אלא קיימת גם בחומרי. דבר זה נובע ישירות מהרעיון של אחדות המציאות, שאין בה פיצול – ובמיוחד לא את הפיצול המובהק בין רוח לגוף (או לחומר) האופייני לתרבות הפיצול הנוצרית. לפיכך, אלוהים הוא כל מה שיש ולא רק חלק ממנו – חומרי או רוחני.

בהקשר זה חשוב להבין כי לפי התפיסה האחרותית של המציאות, האלוהים איננו רק כל מה שיש במציאות מבחינה ממשית, ריאלית ו/או חומרית, אלא גם מה שקיים רוחנית, כלומר כל ההיקף הכולל של האפשרויות במציאות, החל ממה שקורה, המשך במה שיכול לקרות, וכולל גם את מה שכדאי שיקרה – מה שטוב שיקרה – מה שצריך שיקרה ומה שלא כדאי שיקרה.

כמושג מקיף האלוהים דמיון ועובדות כאחד, בהנחה שהדמיון מאפשר לעבד את העובדות; הוא כולל את כל אפשרויות המציאות כולל את כל דרגות מימושן. את מה שרע מול מה שטוב, את מה שמציאותי מול מה שדמיוני, מה שאמיתי, נכון וצודק מול מה שלא. דוגמה מובהקת לאחרון היא הצהרה כמו "לא תגנוב", שבה מתבטא מה שבמוצהר הוא בגדר של "לא", המייצג את כל מצוות ה"לא תעשה".