עדויות לקיומו של אלוהים

העדויות לקיומו של אלוהים

איכות חיי היום-יום של העולם הדתי

 

האתאיסטים – ובמיוחד הפוליטיים שביניהם – ממשיכים וטוענים שוב ושוב כי אין עדויות מציאותית לקיומו של האל. אך חקירה רצינית שתבחן את הכמויות הגדולות בנושא קיום האל ואת החומר הקיים ברשות המגזר החרדי ובמקומותיהם של שומרי המצוות תגלה מספר עצום של עדויות לגבי מעשי האל, העולות בקנה אחד עם התיאוריה הדתית היהודית אשר, על אף חוסר תקפותה מבחינת הממסד המדעי, איננה נסתרת או פוגעת באחדותו.

 

עדויות אלה נתפסו, לוקטו ונאספו על ידי בעלי מחשבה רבים לאורך שנים רבות של קיום העולם היהודי (ולא רק). למעשה, אין לראות את העולם היהודי כמהות המבוססת על חוסר מחשבה אלא בדיוק להיפך: על מחשבה רבה וגדולה של כל היחידים האנושיים, המחוזקת עוד ועוד במשך זמן ארוך, כאשר חלק גדול מבני הקהילה היהודית מתחנכים במלוא העוצמה האינטלקטואלית האנושית לתפוס את המציאות העובדתית ולהסיק ממנה מסקנות במגוון רבדים שהגורם השליט בכולם הוא השכל הישר.  

 

כמות גדולה ביותר של כתבים הקיימת בעולם הדתי-חרדי, אשר מתייחסים לאירועים רבים הניכרים בחיי הקהילה היהודית בעולם בתקופות כמו מלחמה (אך גם בחיים הרגילים) מאיירת את חיי היום-יום במתן עדויות רבות לגבי מקרי השגחה רבים המוכיחים את קיומו של אלוהים בדרכים רבות. למותר לציין, בהקשר זה, כי חלק מובנה בתיאוריה היהודית מציג את הופעת האל בעולמם של גדולי ההנהגה של העם, אשר נתוודעו לראשונה לקיומו הפעיל של האל, איננו מוצג בצורה שמאפשרת לתקשר את קיומו הלאה, אלא מתבססת על חווייה אישית ויחידאית.

 

החוויה האישית-יחידאית היא עדיין אחד הגורמים היותר נפוצים המשמשים כעדות לקיומו של האלוהים בעולמו של האדם. בין דרכים אלה קיים נתיב הנסים הפרטיים המשרת כמעט כל מאמין במשך חייו.  תופעה זו מכילה את מה שקרוי בעולם החילוני "צירופי מקרים" אך הוא איננו יכול להתבטל בגללו, באשר הוא מבטא את הסיכוי הסביר להיותם של מקרים אלה פרי פעולתה של ההשגחה הפרטית, המהווה חלק חשוב בהדרכת היהודי המאמין וחלק מובנה בתיאוריה האלוהית הדתית. אם וכאשר ייבדקו אירועים אלה מבחינה מעשית הם ימחו במספרם ובאיכותם באופן מוחלט את טענת המחסור בעדויות לגבי קיומו של אלוהים ויציגו עובדות רבות ביותר בחלל הריק לגמרי של ה"הוכחות" לאי קיומו.

 

למותר לציין, בהקשר זה, כי העובדה שקיומו של האלוהים מוכח מנקודת המבט של היהודי המאמין ונשען על השכל הישר, איננה מהווה הוכחה נגדית לקיומו, כפי שיכול הדבר להתקיים בתודעתו של המתנגד לקיומו של האל. אך בנושא זה שומה עלינו לקחת בחשבון את קיומה של מלחמה חריפה ולא הוגנת מצידם של האתאיסטים, שמטרתם לבלום עד כמה שניתן (מבחינתם) כל צורה של עדות לקיום האל, שאותה הם רואים כמסייעת לענינם של אנשי הפלג הדתי בחברה. הם יעשו את כל מה שביכולתם כדי להשמיץ, לבטל ולטשטש את משקלם של אירועים מסוג זה בעולם החיצון (החילוני), רק כדי שהעולם הדתי לא יקבל את החיזוקים שבאמצעותם תחוזק אמונתו היום-יומית.

 

אם יתברר קיומו של אלוהים כנכון, והתיאוריה היהודית תתאמת, ימצאו כל אירועי הופעות האל בחייו של היחיד את מקומם כגורמים שהיו עשויים לדחוף בצורה משמעותית את ההכרה הכלל-ציבורית בקיומו של האל, ואז יסתבר כי בכך שההמצאה המדעית של העולם הלא-דתי לא קיבלה את החסינות שהיה ראוי לה נדון העולם כולו וכל מהלך ההתפתחות של העולם שהיה יכול להיזון מקיום זה לפיגור לא הכרחי.  

 

לפיכך, לפחות מבחינת הצדק הטהור, שומה עלינו לזכור מי היה ישר באופן מלא בנושא זה, כלומר מי איפשר חשיבה חופשית ותרומה משמעותית להתקדמות העולם בהתאם לדרך האל, שהוא האחראי הראשי לכל התפתחות האנושות, ומי עשה ככל יכולתו כדי לבלום התפתחות זו פשוט כי התבסס על רעיונות דוגמטיים חסרי יסוד.

 

אחד מרעיונות כוזבים ותלושים אלה הוא, ללא ספק, הרעיון שאין במציאות שמסביבנו כל עדויות לקיומו של האלוהים.