בין הרצוי למצוי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 711
בין הרצוי למצוי
כשחושבים על התכלית, היחיד הוא התכלית. ביהדות, היחיד האלוהי הוא סמל ליחיד האנושי.
כיהודי מאמין אני רואה את פעולתו החיובית של האל בעולם כל הזמן ובהשגחה הפרטית במיוחד. ההשגחה הפרטית נותנת לעולמו של היחיד משקל מיוחד.
המיתוס השקרי הגדול ביותר שהעלילו על היהדות הוא שהיהודי סובל – ובעיקר זה שהוא איננו נהנה.
למעשה, היהודי נהנה מכל הנאות הרוח והגוף. בהקשר זה, יש לו הנחיות שדרכן ניתן לראות: א. שמדובר בניצול יעילות והפקת רווח מכסימלי. ב. שזה מצליח. זה עובד. התוצאות בשטח.
היהדות דוגלת במעשיות, וזו מבוססת על מיצוי מה שגלום במציאות בכוח לידי מעשה. למעשה, מכוון היהודי לפעולה תוך יחס נכון בין רצוי למצוי – על יסוד ההנחה שמה שמצוי הוא מה שרצוי. למעשה, אמור היהודי להתאים בין רצונותיו לעולמו של הבור, כך שמה שיהיה רצוי לו יתאים למה שמצוי.
ביטוי לגישה זו הם האיזונים הדקים של טיפוס בסולם השלמות האנושי, וביניהם האיזון חסד-דין. איזון זה מהווה דוגמה ליחס בין מה שחייב אדם לשלם לבין דרך התשלום שלו; בזמן שהראשון מייצג את מוחלטות חוקי המציאות, השני מאפשר לאדם לבחור את הדרך המתאימה לו ביותר.
כך מנתב היהודי את דרכו בין המצוי לרצוי, כשהוא קובע את מה שרצוי לו לפי המצוי שהוצע לו על ידי בורא עולם וקבע לו את אפשרויות הפעולה שלו.