דיוק רוחני

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 934

 

דיוק רוחני

 

אחד הדברים שעליהם תוקפים את היהודי החרדי הוא דקדוקיו הרבים בענינים הנתפסים לתוקפים כלא נחוצים ולעתים אף כ"דקדוקי עניות", כלומר בענינים קטנוניים שהם בטלים ביחז למידת חשיבות אפשרית אמיתית. לרוב מדובר בנושאים הקשורים למצוות שממילא אין הלא מאמינים רואים כמשמעותיים, גם אם לא היו הדברים מגיעים לעיסוק ב"פרטים קנים."

כמובן שמדובר במה שנראה לא נחוץ לצד הלא-דתי. זוהי גירסה מתוחכמת של הפרדת השכל מהרגש והיא מתבססת, בין היתר, על הנחת היסוד הראשונית של המתנגד, אשר רואה את הדת כענין רגשי, המנוגד לדרישות השכל. לפיכך, הדת, מבחינתו, מוטעית בשל היותה מנותקת מהמציאות. ניתוק זה מבסס המתנגד גם על הבנתו את הדת כ"נושא רוחני" בהקשר שבו, על פי הבנתו, "רוחניות" מנותקת מהמציאות.

בהקשר זה, שבו הלא-מאמין מעריך (באופן לא מודע) כי האמונה היא ענין מיסטי רגשי וככזה מנוגדת למדעיות, הוא רואה, מבלי משים, את העיסוק בהיבטים מסויימים כל כך של חומריות ניגוד מובנה למה שהוא מעריך כנושאים מנותקים מהעולם החומרי.

אם, מאידך, היה רואה קשר בין היהדות למדעיות, הוא היה נותן להלכותיה המעשיות את המעמד שהוא נותן לכל פעולה מעשית במציאות, ואז היה משנה את יחסו לרמת הדיוק שאותה דורשת היהדות. במצב כזה הוא היה מבין את הצורך בדיוק גבוה כמה שרק אפשר ורואה איך חוסר דיוק יכול להשבית או לשבש כל מנגנון מורכב.

בהקשר זה, די להסב את תשומת לבו של האדם הלא-דתי הפשוט לחשיבות שהוא רואה בתוצאות מדוייקות של משחק ספורט, כמו המספר המדויק של נקודות שמשיגה נבחרת כדורסל או המדידה שאחרי האפס, של שברירי שניה, הקובעת למי תוענק מדליית הזהב בשחיה אולימפית.

הרי במקרים אלה מדובר בדברים שמעבר לרגע הנתון כמעט ואין להם שום משמעות מעשית – ולעתים קרובות לא ניתן לתופסם אפילו על ידי חושי האדם. אך מי שהדבר חשוב לו – במיוחד אם הוא איננו מאמין - לא היה מסכים עם גישתו של יהודי, אשר רואה את כל ענף הספורט כבלתי-חשוב.

דיוק רוחני

אחד הדברים שעליהם תוקפים את היהודי החרדי הוא דקדוקיו הרבים בענינים הנתפסים לתוקפים כלא נחוצים ולעתים אף כ"דקדוקי עניות", כלומר בענינים קטנוניים שהם בטלים ביחז למידת חשיבות אפשרית אמיתית. לרוב מדובר בנושאים הקשורים למצוות שממילא אין הלא מאמינים רואים כמשמעותיים, גם אם לא היו הדברים מגיעים לעיסוק ב"פרטים קנים."

כמובן שמדובר במה שנראה לא נחוץ לצד הלא-דתי. זוהי גירסה מתוחכמת של הפרדת השכל מהרגש והיא מתבססת, בין היתר, על הנחת היסוד הראשונית של המתנגד, אשר רואה את הדת כענין רגשי, המנוגד לדרישות השכל. לפיכך, הדת, מבחינתו, מוטעית בשל היותה מנותקת מהמציאות. ניתוק זה מבסס המתנגד גם על הבנתו את הדת כ"נושא רוחני" בהקשר שבו, על פי הבנתו, "רוחניות" מנותקת מהמציאות.

בהקשר זה, שבו הלא-מאמין מעריך (באופן לא מודע) כי האמונה היא ענין מיסטי רגשי וככזה מנוגדת למדעיות, הוא רואה, מבלי משים, את העיסוק בהיבטים מסויימים כל כך של חומריות ניגוד מובנה למה שהוא מעריך כנושאים מנותקים מהעולם החומרי.

אם, מאידך, היה רואה קשר בין היהדות למדעיות, הוא היה נותן להלכותיה המעשיות את המעמד שהוא נותן לכל פעולה מעשית במציאות, ואז היה משנה את יחסו לרמת הדיוק שאותה דורשת היהדות. במצב כזה הוא היה מבין את הצורך בדיוק גבוה כמה שרק אפשר ורואה איך חוסר דיוק יכול להשבית או לשבש כל מנגנון מורכב.

בהקשר זה, די להסב את תשומת לבו של האדם הלא-דתי הפשוט לחשיבות שהוא רואה בתוצאות מדוייקות של משחק ספורט, כמו המספר המדויק של נקודות שמשיגה נבחרת כדורסל או המדידה שאחרי האפס, של שברירי שניה, הקובעת למי תוענק מדליית הזהב בשחיה אולימפית.

הרי במקרים אלה מדובר בדברים שמעבר לרגע הנתון כמעט ואין להם שום משמעות מעשית – ולעתים קרובות לא ניתן לתופסם אפילו על ידי חושי האדם. אך מי שהדבר חשוב לו – במיוחד אם הוא איננו מאמין - לא היה מסכים עם גישתו של יהודי, אשר רואה את כל ענף הספורט כבלתי-חשוב.