האינדבידואליזם ביהדות

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 817

 

האינדבידואליזם ביהדות

היהדות מציירת את האלוהים ואת כל גדוליה כדמויות יחידאיות (אינדבידואליות) בעלות מאפיינים, תכונות ומידות בעלות הגיון פנימי ייחודי. ייחודיותה של אישיות היחיד מוצגת בתנ"ך כנושא ראשון במעלה – ובמיוחד כערך.

היחיד האנושי מוצג על ידי היהדות כמי שאין לו תחליף, המגלם שילוב בין הנצחי והחולף: ביחד עם היותו מורכב מחמרי העולם (מעפר באת...) הוא מהווה גם היבט חד-פעמי. ככזה הוא מציג מחד את הידיעה שכל יחיד הוא מורכבות חד-פעמית ושונה מכל האחרות ומאידך את היותה מורכבת מקוי מתאר ויסודות זהים לאלה שמהם מורכבים כל השאר. זוהי השלכה של העקרון המבוטא בפיסיקה-כימיה ביחס האטומי-מולקולרי לתחום המימד האנושי: מחד, כשמדובר במימד החומר, הכל מורכבים מחלקיקים זהים אך מאידך הם שונים זה מזה רוחנית.

עקרון זה מבוטא בתורת הקבלה ביחס בין האבות המייצגים מידות לבין צאצאיהם של אלה כאנשים יחידים. בתורה זו מהווים האבות ביטויים של ערכי יסוד בפסיכולוגיה האנושית – וערכים אלה מתפקדים כקוי מתאר קבועים או כיסודות של כל פסיכולוגיה יחידאית פרטית. מבנה זה מגלם את מה שבפילוסופיה רואים כיחס בין ההיבט המטפיסי של המציאות לכל השאר.

בפועל, מצהירה היהדות לאורך כל הדרך על זכויותיו של כל יחיד, הנקבעות לפי פעולותיו הפרטיות. אלה מעלות על נס את הדרך בה רואה אותו ההלכה, גם אם הוא אינו יהודי. למעט הקשרים שבהם מתייחסת ההלכה אל אדם כאל חלק מעם – כמו בעת מלחמה – רואה ההלכה היהודית את העולם כשדה פעילות כלכלית באפייה, המורכב מיחידים בעלי רכוש פרטי, אשר מיוחס לקנינו של היחיד ולא של הקבוצה שהוא משתייך אליה. פוליטית, מומלץ ליחיד היהודי לעזור לבני עמו, אך המשימה מוטלת על כתפיו כיחיד – וכך גם הפניה אליו מצד הדיבר האלוהי על הר סיני.