היהדות הכובשת
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 756
היהדות הכובשת
התיאוריה האנטי אימפריאליסטית אשר המרכסיזם העולמי דוגל בה היא גם התשתית הרעיונית שעל פיה תוקפים את היהדות כעריצה. ואת מה שגדולי האנטישמיים, כמו היטלר, הציגו כמעורבות היהודים בשליטה בעולם מבחינה כלכלית דרך שליטתם במרכזי הכוח של השליטה הפיננסית בעולם, "עידכנו" הערבים לימינו כשהציגו את מדינת ישראל כארגון יהודי שכבש את ארצם וגירש אותם ממנה.
כיהודי, אינני עם כובש – ואם מישהו חושב שאני כן, שישכנע אותי. יתרה מזו, אם הוא פועל באלימות – כמו מדינות ערב וארגוני המחבלים - אז הוא הכובש. באותה מידה ומובן, אם הוא רוצה להרוג אותי אז הוא רוצח. אין זה מקרי שהפושע מאשים אותי בפשע שכן דבר זה נגזר מנסיונו לפגוע בי, שהוא הדבר שהוא עושה מאז הקמת מדינת ישראל ועוד לפני כן.
אך כיבוש הוא, לעתים קרובות, חיובי; בתפישת היהדות ככובשת יש יסוד נכון, שלא רק שהוא אינו שלילי מבחינה מוסרית, אלא שהוא חיובי ביותר: מדובר במטען הערכים שאותו מצווה היהודי להפיץ בעולם, כדי לשפר את העולם, לשדרג את איכות החיים שבו ולגאול אותו. לא רק שמדובר בערכים טובים, שאמורים לתקן את העולם, אלא שהיהודי מעולם לא הפיץ את עמדותיו בדרך של כפיה. למעשה, הביטוי "בדרכי נועם", המושמע תדיר בקשר לדרך התורה הוא, בפועל, צורת ההשפעה הגדולה ביותר שבה הועברו רבים מערכיו הטובים של עם ישראל לעולם, בעיקר באמצעות ההתפתחות המסחרית והטכנולוגית.
עם זאת, נכון הדבר שבמסורת היהודית קיים מושג של "מלחמת מצווה" שמתייחס למלחמה שאינה כזו הנובעת מתוך הצורך להגנה עצמית מיידית אלא על יסוד של בחירה. מלכי ישראל, החל מדוד, ביססו את התפשטותה של ממלכת ישראל על כיבושים – ולמעשה מתחיל הדבר כבר מכניסת בני ישראל לארץ ישראל לאחר מסעם במדבר. מסע כיבוש הארץ בהנהגת יהושוע בן נון הוא דוגמה לכיבוש יהודי, שניתן להסבירו על יסוד היותם של תושבי הארץ לא מוסריים, ולפיכך לא היה הכיבוש אלא שחרור של הארץ מידיהם.
עקרון זה, של יציאתו של צבא לכבוש ארץ רחוקה על יסוד טעמים מוסריים, כאשר הנהגתה של ארץ זו היא פושעת, מקובל בעולם מקדמת דנא. למעשה, העולם המערבי החל את כיבוש העולם שלו ממסעי הצלב, שעל אף שאלה התבססו על הכזב הנוצרי שנלחם בשקר המוסלמי, והביאו שפיכות דמים גדולה, היתה גישת הכיבוש, בעיניהם, מוצדקת בתוקף תמיכתה במה שראו כצדקתם. עקרונית, הצדקתו המוסרית של נצחון הרע ושחרור העמים שבהם הוא שולט מקובלת עד המאה ה20, שראתה את מלחמות העולם ואת כיבושו על ידי בנות הברית כדבר מוצדק, על אף שהיום הוא שנוי במחלוקת בעולם הנוצרי.
בהקשר זה, ומתוך הבנה חיובית זו של המושג "כיבוש", היהדות יועדה להיות התקפית ולא הגנתית, סיבתית ולא תוצאתית, יוזמתית ולא תגובתית. דבר זה נובע ישירות מכך שהיהדות מחזיקה במוסר גבוה, שביחס אליו נמצאות הארצות השכנות לה בנחיתות – מה שמעניק לפעולת הכיבוש שלה מעמד חיובי, שחלק ממנו לפחות מתבטא בהטבת מצבם של העמים בארצות הכבושות, שכן שיפור במצב המוסרי של הארץ מביא להטבת מצבו הקיומי של העם הנמצא בה. עובדתית, זהו בדיוק מה שהתרחש בעת כיבושה מחדש של ארץ ישראל על ידינו.