היהדות כחברה מסחרית

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 822

 

היהדות כחברה מסחרית

כדי להצדיק את חייהם כיהודים, את קיומה של מדינה יהודית ואת אי הנתינה של אזרחות שווה למי שאינו יהודי, מנסים היהודים להביא תירוצים והסברים שונים, מתווכחים ומסתכסכים בינם לבין עצמם והופכים ללעג ולקלס בין כל אדם ישר על פני האדמה.

אך אין בכך שום צורך: מנקודת המבט של המשפט והצדק האוניברסליים האומה היהודית כמוה ככל הסכם מסחרי בין יחידים – ככל חברת מניות – והיהדות היא החברה העתיקה ביותר בהסטוריה שמקיימת שיתוף פעולה ומסחר בערכים בין חבריה לבין העולם.

אין, מבחינה עקרונית, שום הבדל בין חברה המייצגת תרבות לבין חברה המייצגת ערך מסחרי. בשני המקרים – ולמעשה בכל מקרה - חברה משמעותה קידומו של ידע ו/או ערכים מסויימים - ופעולות המבטאות אותם ומשמרות אותם בחברה האנושית הכללית.

מנקודת מבט זו תשאב מדינת ישראל העתידה את כל זכויותיה מההסכם המסחרי בין היחידים המרכיבים אותה; בכל המכלול של פעלה זה לא יהיה שום יוצא מן הכלל – גם אם יהיה זה העם היהודי השומר את מצוותיו של האל.

העם היהודי – כמו חברה דוגמת "קוקה קולה" – איננו חייב להסביר את עמדתו לכל מאן דבעי אלא להגן עליה כעל רכושו ולהגן באופן מאורגן על זכויותיהם המקובצות של חבריו. מבחינה זו, כל עמדה – מבית או מחוץ – אשר תראה בהסברה מפורטת של עמדות כלפי חוץ משום חובה של העם היהודי כלפי עמיתיו – איננה מעשית, מוסרית או רציונלית. שום חברה לא תפקיר את הידע והערכים שבידה בידיים זרות או תסכים שיכפו עליה לשתף פעולה עם בוזזיה. זו משמעות המחשבה שמוטלת על היהודי החובה לרצות את הלא-יהודי.

כמו במקרה של כל חברה מסחרית, ליהודים יש זכות להתאגד, לשתף פעולה ולהחליט – כל עוד הם פועלים במסגרת זכויותיהם – על כל פרט במכלול החיים שבהם הם בוחרים.

זו עובדה שהעם היהודי לא פגע בזכויותיהם של אלה שהתגוררו בארץ ישראל כששב לאחר גלות ארוכה לארצו. כמו אברהם אבינו, שרכש בכסף מלא את מערת המכפלה ובכך מימש את זכותו על הארץ, רכשו היהודים את ארצם בעבודה – ובכל מקרה אלה הראויים לתואר "יהודים", כלומר אלה שפעלו בהתאם להלכה היהודית.

לעם היהודי יש, על כן, מבחינה אוניברסלית, את מלוא הזכות להחזיק בארץ ישראל, לקבוע את מהלך חייו על פי התורה וההלכה, ולא להרגיש חובה להסביר דבר לשום איש שלא קנה את הזכות לשמוע הסבר זה.

מה לגבי בני עמים אחרים החיים בישראל, ומה לגבי אנשים שאינם מסכימים עם דרך החיים היהודית או מערערים עליה? הם מוגנים, על פי התורה וההלכה היהודית, מבחינת זכויותיהם ואיש יהודי לא יפגע בהם לרעה או יפגע ברכושם – כל עוד הם אינם מאיימים לפגוע בזכויות בני אדם אחרים, ובמיוחד אזרחיה של המדינה.

ומה אם מסכנים אנשים בפעולותיהם את המדינה היהודית? בכל העולם מקובל שמי שמסכן את בטחון המדינה – בדיבור או במעשה, מבית או מחוץ, ויהיה זה בן העם המקומי או בן עם חיצון – הוא אוייב ויש לנהוג בו ככזה.