המוסר היהודי במציאות ימינו
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 809
המוסר היהודי במציאות ימינו
למעשה, את כל החלומות שיש לתנועות אוטופיות וסוציאליסטיות למיניהן יש ליהדות את הידע והכוח להגשים, בשל היותם של חלומות אלה ביהדות מבוססים על ידע מציאותי, הנוגע לאפשרויות האמיתיות שיש במציאות. אם ידע זה הוא נכון – וכל היסודות מצביעים על כך שהדבר נכון - היהדות היא הריאליסטית מבין תנועות האנושות – וזה מה שהופך אותה גם למעשית ביותר.
לדבר יש השלכה ישירה על המוסר היהודי, כפי שהוא בא לידי ביטוי בבחירתו של כל בן ישראל יחיד. ביסודו של דבר, מתאימה גישתה המוסרית של היהדות למציאות בכל דרגות הקיום שלה, החל מהמופשטת וכלה במסויימת; מוסר היהדות, המתאים לבריאה, מציע לאדם להשיג את מימוש החזון על ידי הצגת תנאי – זה שחפץ בעונג ההישג שבהגעה לפסגה, צריך להשקיע את המאמץ הכרוך בטיפוס; רק העמל זכאי לפרי העמל – שחלקו מובטח לו – ושהעולם אינו מאפשר מצב שבו ירוויח העצל ערך שלא עמל עליו. אושר וחיים טובים הם תוצאה של מאמץ הנובע מבחירה ולא מערכים שניתנים להשגה על ידי מענק חיצוני או כפיה.
אלה הם חלק מהערכים היסודיים של היהדות. תפישת הרווחים המגיעים לעמל היא יסוד המוסריות המציאותית שעל היהדות להפיץ בעולם כולו. תפישה זו נוגעת ישירות גם למצב הפוליטי השורר עלי אדמות, מצב שבו, פעמים רבות, שולט עקרון הכפיה של ביזתם ושיעבודם של בני אדם עמלים על ידי בני אדם אחרים. עקרון זה, שהיה בעבר נחלתם של משטרי עריצות שבראשם יחיד או קבוצה אכזריים, מופעל היום מתוך התהדרות בנוצותיה של עזרה לזולת, צורך יומרנו שלשמו נעשקים יצרניהן של חברות אנוש רבות.
מבחינת העקרון המוסרי המעורב, אין כמו מגמה זו לציין את ביטולה של מוסריות החירות הפוליטית היהודית, הרואה את היחיד האנושי כצלם אלוה ואת שחיתות הדרך של עריצות חדשה, מתוחכמת, אשר תופשת את היחיד כמשרת השלטון. בישראל, פרי ביאושים זה של חמישים שנות שלטון מפא"י נתן לבסוף את אותותיו גם במבצרי מחזיקי ערכי האנושות הנצחיים של היהדות אשר שכחו, מבחינה זו, את מורשתם. מבחינה זו מייצגים רבים מבין שומרי המצוות ערכים שמשמעותם פשרה בין ערכי המסורת היהודית לבין גישתה של התנועה הציונית, שלמעשה הציגה בפעולתה כי היא אינה עולה בקנה אחד עם המוסר היהודי. דבר זה בא לידי ביטוי במיוחד בהקמתה של מדינת ישראל על יסודות של ניצול.
מבחינה תרבותית מציינת ההשקפה העומדת ביסוד המדינה המצהירה על עצמה כמדינת יהודים היפוך מגמות של התרבות היהודית והתחלת הפיכתה של התרבות היהודית לתרבות של עריצות. הממסד הממשלתי יצר סדרי שלטון המבוססים על גישות זרות, שהשראתן במדינות המערב – והצליח לשלב בתוכו שומרי מצוות. התוצר המדיני הסופי, מדינת ישראל, הוא זה שבו, בימינו, משרתים אנשים שומרי מצוות שיטה המנוגדת במוסריותה ליהדות מכיוון שזו יצרה בתחום הלאומיות המקומית, עובדות שנראה שהן עולות בקנה אחד עם חזון הגאולה.