הפרדת דת ומדינה?
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1025
הפרדת דת ומדינה?
במאמרו "בתי האל ובתי הפרלמנט" (ידיעות אחרונות 1.12.05) קורא גיא בכור להפריד במזרח התיכון בין הדת למדינה. הוא מתבסס על "שני ניסויים גדולים" בדמוקרטיה שנערכו במזרח התיכון ונסתיימו בכשלון, הראשון ב1992 באלג'יריה והשני בימים אלה בעירק. לכך מוסיף בכור את התדהמה שהכתה בעולם כאשר זכו "האחים המוסלמים" ב20% ממושבי הפרלמנט המצרי בבחירות שנערכו שם לאחרונה (*). הסכנה הגדולה היא, לפי בכור, מדינת הלכה מוסלמית.
כאן, בישראל, מפחידים מזה דורות את הציבור בדחליל מדינת הלכה יהודית, אף שאין בישראל שום תנועה לאומית או דתית הקוראת לכך. הסיבה היסודית לכך נעוצה בהבדל העקרוני בין האיסלם ליהדות, והוא שההלכה האיסלמית קוראת לכפיית עצמה על ה"כופרים" (אף בכוח החרב) והיהדות מעולם לא. הבדל זה אינו זוכה לפרסום הראוי לו בפולמוסים המתחוללים בכל פעם שמישהו מציע מדינה יהודית. עצם הרעיון שהעקרון היהודי יהיה זה שיקבע את המתרחש במערכת השלטון, נתפש בידי החילוני – ואף בידי חלק מהדתיים – כמהלך שמשמעותו האוטומטית מדינת הלכה. גישה זו היא תוצאה של יישום עקרון הכפיה של תפישות פוליטיות נפוצות אל עולם ההלכה היהודי.
והטעות היותר-חמורה של הסוברים שהיהדות היא כפייתית היא המחשבה שהפתרון ל"בעייה" זו הוא הפרדה בין דת למדינה, מתוך הנחה שהמדינות המערביות החדשות כפופות להפרדה כזו וזוכות, לפיכך, לחופש מן הכפיה הדתית.
אך מי שסובר כך ובוחר באפשרות "חילונית" זו בוחר, למעשה, באפשרות הנוצרית: מאחורי המדינות המציגות מסיכה של דת מופרדת ממדינה ניצבת המחשבה הנוצרית – בד"כ בדמות סוציאליזם בגרסה כזו או אחרת, כי אין הסוציאליזם הכפייתי-ריכוזי, הנהוג בכל ארצות המערב (כולל, אגב, ארה"ב), אלא גרסת יישום של העקרון המוסרי הנוצרי.
אלה התופשים את הסוציאליזם כשיטה חילונית לניהול חברה צריכים רק לפתוח את "הברית החדשה" ולמצוא שם, בדברי קדוש הנצרות, את ההנחיות הראשיות של החברה והכלכלה המודרנית, שבראשם ההעברה לידי ראשי הקהילה את השליטה הסוציאליסטית הראשית לגבי "חלוקת העושר", כלומר הוצאתו מידי ה"עשירים" והעברתו ל"עניים". אז הם יבינו שאין בנמצא, בעולם של היום, דגם של מדינה שבה מופרדת באמת הדת מהמדינה, וכי מדינות המערב, הטוענות להפרדה כזו בחלק מחוקותיהן, הן, למעשה, נוצריות בפועל.
בינתיים, אלה בינינו הקוראים להפרדת הדת מהמדינה הם חילוניים שמאלניים, המושפעים מתרבות המערב, שהיא נוצרית ביסודה. היהדות, הרווייה רעיונית בחלק משמעותי – אף כי בד"כ לא ידוע - של החשיבה המדינית המודרנית, עדיין לא זכתה לביקורת האובייקטיבית שלה היא ראוייה, בהקשר זה. סביר שכאשר זה יקרה, היהדות תיתפש כערש זכויות רבות הנחשבות על ידי השמאל החילוני כזכויות מודרניות, כמו זכויות האדם, האזרח והיחיד.
(*) היום ניתן להוסיף לדוגמה זו גם את נצחונו של החמאס בבחירות שנערכו ברשות הפלשתינית.
אם זה יקרה, תגדל גם ההכרה הציבורית בכך שמעורבותן של הדתות במדיניות היא הכרחית והשאלה, על כן, איננה איך להפריד את הדת מהמדינה אלא איזו דת שומרת בצורה הטובה ביותר על עניניהם של נתיניה של חברה נתונה, כלומר: איזו חברה יכולה להתקיים בצורה של חופש, פריחה ושגשוג מבלי להביא למדינות שבהן שוררת מלחמת אזרחים קבועה בצורת מדינת ההלכה האיסלמית או המדינה החילונית של היום (הריכוזית-סוציאליסטית-פשיסטית).