השיפוט העליון

 

השיפוט העליון

האל מהווה ערכאה שיפוטית מכסימלית, המאפשרת השגת צדק בתחומים שבהם מוגבלת יכולתה של החברה האנושית.

בספרי המשפט, כל הניתוחים לגבי אפשרות ההגנה העצמית האנושית והזכות לכך מזוהמים במטפיסיקה חברתית – בהנחה שעל היחיד להוכיח עצמו כלפי רשות חברתית זרה. פעמים רבות, גם כשכל המעורבים מצויידים ברצון טוב, קצרה ידם מלהושיע את מי שקופח על ידי פושע מתוחכם. אלה הם המקרים שבהם מוגבל הצדק האנושי ביחס לאינסופיות הצדק האלוהי.

למעשה, אי צדק הוא הכשל שממנו סובלות כל החברות האנושיות, גם אלה המחזיקות בדרגות גבוהות של משפט. בנקודה זו נכנסת לתמונה דמות האלוהים הרואה הכל ולכן השופטת העליונה המבצעת משפט עלי אדמות באופן מלא. במובן זה משחרר האל את האדם ממחוייבות לבני אדם אחרים, להוכחה "מדעית", ולשאר ערכים המייסרים את מי שפועל למען הצדק.

לפיכך, תהא השיטה המשפטית המתקדמת ביותר זו הרואה את ההקשר המלא של המציאות, ובה קיומו של אלוהים השופט. אלוהים כזה מייצג נקודת מבט כוללנית, אשר דבר אינו נעלם ממנה והיא לבדה מסוגלת להטיל משפט מלא דרך פסקי דינה.

מה שאיש המדע והפילוסוף קוראים חוקי המציאות, והאדם הדתי קורא חוקי האל, הם אלה שהכרה בקיומם המוחלט מאפשר לאדם השופט להשתחרר מתחושת החובה שעליו מוטלת החובה להעניש פושעים גם אם אין הוא יודע בדיוק איך לעשות זאת. בהקשר זה, השיפוט העליון של המציאות מעניק ביטוח בהצהרתו כי לא ניתן להתחמק מהצדק.