"חזרה בתשובה" והתפתחות רוחנית

"חזרה בתשובה" והתפתחות רוחנית

הדתי המתרעם על החילוני שאינו חוזר בתשובה "אינסטנט", (כלומר: מהיום למחר) אינו מבין כי העשייה היא פנימית ויחידאית, כלומר כזו שאינה נצפית על ידי החושים במהותה.

הדתי שמצפה מהחילוני לבצע את מצוות הדת מיידית וסובר שכאשר החילוני עושה זאת אז כמוהו כדתי, לא רק מעודד את החילוני לחשוב שהדת היא ענין חיצוני, אלא גם מעיד על עצמו שהוא מבין את הדת כמכלול של קיום חיצוני של המצוות והדבר אינו סביר.

אמונתו של אדם היא ענין פנימי; היא באה לידי ביטוי במצוות כאשר יש התאמה ביניהן, כלומר בין האמונה למצוות. הקצב או הדרך שבאמצעותה מסגל לו כל יחיד את המצוות הוא ענינו הפרטי, והיא מעוגנת במידת הבנתו האישית את המצוות או, לפחות, במידה שבה הוא מסוגל להתאים את עצמו למשימה זו.

התקדמותו של היחיד בעולם הדת ובמסלול האמונה איננה יכולה להיות נצפית מבחוץ יותר משיכולים חישוביו של האל להיות ידועים לפרטיהם על ידי תצפית בעולם החומר. דבר זה אינו משנה את העובדה שהיחיד – זה שהוא "כבר" דתי או חילוני שמעוניין בדת – חייב, בכל מצב, לקחת בחשבון את העובדה שאף שגם מה שנראה כלפי חוץ הוא בעל משמעות אובייקטיבית – הוא איננו העיקרי. בכל מקרה, קיום נאות של מצוות עולה בקנה אחד עם המחשבה שמה שנראה כלפי חוץ הוא הענין העיקרי, ולמעשה הוא איננו כזה וקל וחומר שהוא איננו היחידי: אפילו לגבי מי שמיישם את קיום המצוות אין ידיעה מדוייקת על המידה שבה קיום כזה מאשר את היותו יהודי "כשר".

נתונים נוספים