חירות יהודית

 

חירות יהודית

בניגוד למושג חירות המתייחס אך ורק למצב הנפשי של היחיד (התחושה ששום דבר לא מגביל אותך) או המתייחס אך ורק ליצירת התנאים הפוליטיים הדרושים לכך (שבירת עולה של דיקטטורה והקמת מדינה חפשית) מציעה היהדות חירות אובייקטיבית, כלומר כזו שיוצאת מתוך הנחה שעל האדם להתאים את עצמו לעובדות המציאות ותנאיה, מתוך הנחה שזהו התנאי שיאפשר לאדם את הפעולה המכסימלית בהתאם לשאיפותיו.

התאמה למציאות יכולה להתיישם להיבטים פוליטיים או פסיכולוגיים של מציאות טבע האדם. העובדה הראשונה בטבע האדם היא היותו בעל חופש בחירה - וזהו החופש הראשון שמאפשר את השאר – ומהווה את היסוד לכל השאר. רק הבנת חופש זה כבחירה בין אפשרויות המציאות תאפשר מצב של חירות - חירות אובייקטיבית - אשר תאפשר יציאה ממצרים וקבלת תורה גם יחד - זהו השילוב המלא בין חרויות האדם, המרכיב את החירות האנושית המלאה: חירות פוליטית המאפשרת את מימוש החירות הרוחנית ולאחר מכן חירות רוחנית, שביסודה הבהרה תבונית של עובדת היות האדם, בכוח, מהות המוגנת מפני אילוצים חיצוניים, באשר בורא העולם נמצא לצידה ותומך בה,

השילוב המאחד של התחלת וסיום מפעל היציאה לחירות הוא על כן יסוד תפישת החירות היהודית והוא הבא לידי ביטוי במסורתה, אשר מדגישה הן לגבי היחיד והן לגבי העם היהודיים את ההכרח בשילוב שני התנאים הללו - החירות הפוליטית והחירות הרוחנית – כשני צדדיה של מטבע החירות היהודית. תפישת חירות זו באה לידי ביטוי הן במסורת, המספקת את ערכי החירות בסיפוריה, מנהגיה ומורשתה – והן בהתבססה על בחירתו היחידאית של כל יהודי בכל תחום של חייו ובעיקר בבחירתו להשתייך לקהילה יהודית.

בשל היותה של החירות מושג יסוד יהודי, אין שחר לרעיון שהיהדות שואפת לכפיה. דבר זה מכחיש, ביסודו, כל צורה של האשמת היהודי הדתי בנסיון לכפות את הלא-דתי. ההתנגדות נגד ה"השתלטות הדתית" אינה אלא יציאה כנגד זכותו של אדם להאמין במה שלבו חפץ. אין לשום אדם – ואפילו הוא יודע את האמת – זכות לכפות את הידע שלו על אדם אחר, אשר איננו מקבל ידע זה.

למעשה, הביטוי "כפיה דתית" הנפוץ היום בחברה הוא אנטי מדעי ואנטי רציונלי. במיוחד כשמדובר ביהדות הוא חושף בורות לגבי הצורה בה נתפשים ביהדות זכויות האדם וייבוא של ערכים זרים מדתות אחרות, המנוגדות ליהדות ולתפישתה.

נתונים נוספים