מושג הכסף ביהדות

 

מושג הכסף ביהדות(*)

קראתי את מאמרך הקצר על תלמידי הקבלה "של פעם" במסגרת טורך ביום ששי האחרון והופתעתי מכך שאתה מציין לשלילה את ערך הכסף.

הפתעתי נבעה מכך שעפ"י הבנתי אתה מקורב לערכי היהדות ומעריך אותם.

על רקע זה, יציאתך נגד הכסף היא, במפגיע, מנוגדת להתייחסות של היהדות למושג זה.

ביהדות, אין הכסף נייר או מתכת, אלא הפשטה, סמל, של ערכים חשובים וערכים בכלל; ערך איננו מהות חומרית אלא מה שאדם שואף אליו = נכסף אליו = כסף. מכך, הכסף - מלשון כיסופים - מבטא את ערכיו של האדם.

קודם כל, הערך היסודי שמבטא הכסף הוא יצרנות. אני מדגיש יצרנות בניגוד לפעולה, מושג מטריאליסטי-סוציאליסטי, המבטא את הופעת העבודה במציאות חומרית. ויצרנות משמעה פעולה חיובית, התורמת לקיום.

במובן זה (ובניגוד לתפישה החמרנית), לפי היהדות, הכסף לעבודה כמוהו כאל לעולם – רוחו, מה שעומד ביסודו, מה שמניע אותו ככוח מייסד בהשקעה וכהצגת תכלית שלו לעבודת הבריאה.

לכן, למשל, זוכה יעקב בחלומו באותו לילה שבו הוא שב על עקביו כדי להשיב לעצמו את ה"פכים הקטנים", ולכן מקובל ביהדות שצדיקים חביב עליהם ממונם אף יותר מגופם, כי אין הכסף ערך חומרי אלא רוחני.

לכסף, המבטא את היצרנות האנושית, המבטאת את רוח האדם, השלכה חיובית עצומה על תפישת המציאות. המסייע לשלילתו פוגע בהתפתחותה החיובית של התרבות.

תפישתו השלילית של הכסף בתרבות היום, הנפוצה כל כך, היא תולדה של מתקפה על רוח האדם ומהווה נגזרת של ניצול שלילי של הכסף בהקשרים לא מוסריים. דבר זה איננו מצדיק את הוקעתו העקרונית, בין אם מדובר במידה קטנה, כפי שהופיע הדבר במאמרך ובין אם מדובר בעוינות הכוללת, הנושבת מאז ישו הנוצרי במפרשי הסוציאליזם נגד ה"קפיטליסט" העשיר.

(*) תגובה למכתב

נתונים נוספים