מושגי הדת בעולם ההגותי של זמננו

 

מושגי הדת בעולם ההגותי של זמננו

מושגי הדת נתפשים בעולם ההגותי של זמננו כבלתי שייכים לעולם המודרניים. לעובדה זו יש סיבה משמעותית בכך שמקורם של מושגים אלה בתרבויות עתיקות, המופרדות מתרבות זמננו על ידי אלפי שנים של תרגום לשוני – ולכך תורמת ההנחה שהלשון העתיקה מדויקת הרבה פחות מן המודרנית.

אנשי המערב - ובמיוחד ההוגים - מניחים שהידע שהם מחזיקים רב, מעודכן ולמעשה, שהוא מייצג את "המלה האחרונה" בתחום הפילוסופי, אך הם כבולים על ידי שפות שהן מפלצות אמיתיות; בשפות אלה מטשטש הגודל את האיכות, וכמות המלים העצומה (וההולכת ומתרבה כל העת) נתפשת, באופן טבעי על ידי החומרני, כמהות משוכללת ומורכבת. בשל עובדה זו סובר ההוגה המערבי - וקל וחומר האדם הפשוט - כי הקשר בינו לבין העולם החיצון, אשר מיוצג על ידי הלשון המדוברת, לא רק נוגע במציאות בצורה יעילה ונכונה, אלא מהווה את הדרך היחידה לתקשר עם העולם.

למעשה, הוא לא חושב כלל על כך ששפה אחרת משלו מייצגת הקשר שונה של ידע ושההבדלים שבין שפות אינם "רק פורמליים" אלא בעלי משמעות של קשר טוב יותר או פחות עם המציאות - או אף, לעתים, עיוות קשר ואי קשר. האינטלקטואל המערבי מאמין באורח עיוור לנכונותה של השפה שהוא מדבר בה במובן הגרוע ביותר של אמון עיוור: זהו אמון המופנה להצהרה לא בשל בחירה מיסטית, שבה מוותר אדם על כוח שיפוטו מטעמים לא-מוסריים ומחליט להסגיר את עצמו בעוורון לידי אי-רציונליות, אלא בשל חוסר-בחירה, מכיוון שהאדם, מתוך בורות השולטת בחברה שבה הוא מתפקד, מאמין כי יש רק אפשרות אחת ואין בלתה – וזו מגולמת בשפה שבה הוא משתמש.

להקשר זה יש להוסיף כי קיים במערב מדע נרחב העוסק בשפות, בלשונות ובתכניהן הפילוסופיים, אלא שאין בכך כדי לערער את אמונתו של המשכיל בשפה שבה הוא משתמש ויתרה מזו, נראה כי הקשר של דוברי האנגלית, הצרפתית, הגרמנית ושאר בני העולם המערבי לשפת אימם גדול בצורה שאיננה מבוססת כלל מבחינה מדעית ויש בה יותר מקורטוב של אי רציונליות רגשנית.

במקרה המסוים והנפוץ הזה, האמונה האופיינית לרוב בני האדם - ואשר אסורה, למעשה, מבחינה מציאותית, על ההוגה - היא האמונה שהשפה שהוא מחזיק בה היא היחידה האפשרית. אמונה זו מוסווית היטב במערב על ידי העובדה שיש לשפות שמקורן בלטינית מוצא משותף, אך על אף עובדה זו הן אחיות שונות בתכלית - וכמות עצומה של עגות, סגנונות ודרכי הפעלה מכסות על עובדה זו. התרגום מאנגלית לצרפתית ולגרמנית, למשל, איננו באמת תרגום מבחינה פילוסופית, שכן מושגי היסוד הפילוסופיים של העמים המחזיקים בשפות אלה זהים למדי: הם משתייכים לתחום הסטורי דומה ומבחינה רעיונית דוברים בשפה של הנצרות האחר-אפלטונית והפילוסופיה המערבית שמאפלטון עד קאנט, לפי השיטה הדתית הנוצרית, החלה גם על ה"חילוניים" שבחבורה.

לאורה של גישה זו, מושגי פילוסופיה ודת, אשר קיבלו עיוות בשל פרשנות תרבותית מסוימת, נתפשים כברורים ומובהקים בפרשנות זו מבלי שתעלה בדעתם של הדוברים פרשנות אחרת. בנוסף לכך, תפישת עליונות תרבותית שנובעת מעליונות טכנולוגית משמשת כתמריץ פסיכולוגי קולקטיביסטי לקטנים שבין האינטלקטואלים של הממסד המערבי וכך, גם אם הם בכלל חושבים שיש מקום לדון במשמעותם של מושגים שמלפני 2000 שנה, הם מוטעים על ידי ההפרשים הטכנולוגיים והתפישות השגורות לגבי הפילוסופיה של העבר, לחשוב שמדובר בסוג ירוד, אנכרוניסטי וראשוני של הגות.

בדרך כלל ההוגה המודרני אינו לוקח בחשבון את העובדה שכאשר מדובר במוח האדם ובהישגי המחשבה שלו, המושג הפילוסופי העתיק המצרי, היהודי או היווני צריך להיות תקף ונכון היום בדיוק באותה מידה שבה תקפים היום המשפטים והנוסחאות המתימטיים, המצריים, היהודיים והיווניים אשר המדע של היום ממשיך ומשתמש בהם כל העת.

בפילוסופיה מתייחסים לכתבי אריסטו ולאפלטון כמו אל כתבי קודש עתיקים שאנו צריכים לתת להם את הכבוד שאנו נותנים לאלה שהמציאו את שעון החול או השמש, אך לצורך דיון פילוסופי רציני פונים לסארטר, ג'יימס או פרופסור בן זמננו בהרווארד כדי לקבל "עידכון" ולמעשה, מעקרים את הפילוסופיה העתיקה, ביחד עם המושגים העתיקים מהאפשרות לשדר את תכניהם המקוריים אל זמננו ומקומנו.

נתונים נוספים