ריאליזם דתי

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 1193

 

ריאליזם דתי

כשבסרט או בספר נקלעים גיבורים למצב מורכב ומסוכן – כמו, למשל, בתוך קרב – אי הריאליזם של יצירה זו יבוא לידי ביטוי בכך שלא יהיה בו מקום לאל. זאת, כמובן, בהנחה שהאל קיים. ולא סתם אל – אלא אל פעיל, משגיח, כמו הבורא שהיהדות טוענת לקיומו.

אל כזה יהיה גורם מכריע בשדה הקרב. הוא יבוא לידי ביטוי בקליעתו המשובחת של הצדיק במטרה – או במקרה הלא-מתוכנן אשר יפעל לטובת הצדיק. דבר זה מתאים לגישה היהודית, אשר הריאליזם שלה רואה את קליעתו המוצלחת של דוד בראשו של גליית כביטוי צדקתו של דוד. אך לדתות אחרות יהיה, בהתאמה לכך, רעיון אחר לגבי מה שקורה במציאות.

הגיבור הנוצרי, למשל, לא יצליח עלי אדמות. בספרות הנוצרית לא יעמדו כוחות העולם הזה לטובת הצודק והוא ימצא עצמו מת וצלוב – או נושע במקרה בשל נס מיסטי ולא מוסבר על ידי הטבע.

למעשה, ההחדרה לדרמה האנושית של מיומנות גופנית נעלה היא התחלת השיבה לארץ של תפישה שהתנתקה מהאדמה. זו משמעות ספרות ימי הביניים אשר מהללת את קרבות האבירים – ושל ההרגל לסגור ענינים על יסוד של עימות פיזי בשדה קרב-הביניים, האפייני לתקופת האבירות של ימי הביניים ולמנהגיה הברבריים של הקיסרות האחרונה של הרומיים, אשר שלחו את הגלדיאטורים שלהם זה בזה.

היות התפישה הזו שלטת כגישה ריאלית במציאות קיימת באמנות הנפוצה ביותר כיום – הקולנוע - בהצלחותיהם של הגיבורים האמנותיים; אלה מבוססות בעיקר על יכולות בתחום הפיזי והטכני, המציגות השקפה שאומרת שמה שקובע בעולם הוא מידת היכולת במימד החומר.

למעשה, באמנות ימינו אין כמעט דיון מוסרי על שאלת מהותה של המציאות ולפיכך על מהותו הרצויה של הרצון האנושי ביחס למציאות. ההנחה השלטת דרך קבע באמנות הדרמטית של זמננו היא ההנחה הנוצרית, שביסודה הרעיון שהסכסוכים הקיימים בין בני אדם אינם ניתנים לפתרון ולפיכך גם נצחונותיהם של הטובים הם מצומצמים וזמניים. לכן, במובן מסויים, נתפשות יצירות נטורליסטיות וטראגיות כריאליסטיות יותר כי הן מציגות את המציאות כמימד ששרויה בו אי הצלחתה של התכלית האנושית או, מלכתחילה, ככזו שהאדם השרוי בה אינו מפתח כל השגות מרחיקות לכת לגבי המציאות, כמו, למשל, השלטת צדק באמצעות מאבק באי-צדק.

למעשה, מחזיקה היהדות באלטרנטיבה במלוא מובן המלה: ספרות הקודש היהודית מחזיקה בכל היסודות האמנותיים המשקפים תפישת יקום נדיב ברמה תחושתית ותפישת מציאות טובה כתמונה של ראיית היהדות את העולם. מי שנחשב לצדיק ביהדות הוא אדם טוב, בריא ויפה – ובעימותים שבהם הוא מעורב, אף אם הם מנחילים לו קשיים ואכזבות גדולים תוך כדי התרחשותם – הוא מנצח ובגדול: חייהם של הטובים של היהדות הם חיים של נצחון והצלחה, ורבם ככולם מסיימים את חייהם בשיבה טובה, בסיפוק רב ומתוך תחושה של הצלחה.

לתמונת המציאות הזו עדיין לא נמצא ביטוי מקיף באמנות העכשווית. אם וכאשר זה יקרה, יתכן והדבר יביא גם לזירוז התהליכים שיגרמו ליותר מהחיים להיות כך באמת.