הערות למאמר "מגדול" על "בחוקותי"

 

הערות למאמר "מגדול" על "בחוקותי"

בהתייחסות הנוכחית של כתב העת "מגדול" לפרשת "בחוקותי" מצאתי בה כמה דברים התובעים התייחסות. אחד הנושאים מתייחס להבדל שבין קפיטליזם לסוציאליזם:

"מאז ומעולם האנושות נקרעה בין הגישה הקפיטליסטית שיש בה אי שוויוניות אך היא תורמת לניצול יצר התחרות של האדם להישגיות ואגירת רכוש לקידום כלכלי של המין האנושי כולו. לבין הגישה השיתופית סוציאלית הגורסת שהעולם אינו רכוש פרטי של מאן דהו, והוא חייב להיות שייך לכולם שווה בשווה. גישה זו השנייה, נראית על פניה הוגנת וצודקת יותר..."

הערותי:

1 . הקשר בין קפיטליזם ויצר התחרותיות אינו מהותי מבחינת המציאות אלא מהווה חלק מגישה מוטעית שנפוצה בציבור בנושא זה בשל תעמולה שמאלנית. האמת היא שמה שמאפיין את הקפיטליזם הוא דווקא השיתופיות, שנמצאת ביסודו של כל מסחר. בניגוד לטעות המקובלת הרואה את המסחר כצורה של מלחמה, המסחר מצריך תמיד לפחות שיתוף פעולה בין מוכר וקונה – שלא לדבר על כך שכדי לייצר, למכור ולהרוויח יש צורך במספר גדול מאד של בני אדם שמשתפים פעולה זה עם זה כדי ליישם את הרעיון המסחרי.

2. אינני מסכים כלל עם קיומו של "יצר התחרותיות". אם בכלל מדובר ביצר – ואני חושב שלא – הכוונה היא לכך שלפעמים קיימת תחרות בין בני אדם אך לא בכל תחום ולא בתחום המסחר במיוחד. בהקשר זה, הפעולה האנושית המכוונת להשגת רווחים – גם אם היא נעשית מתוך התחרות - איננה מכוונת בהכרח לעשיית רווחים גדולים יותר משל האחרים – שהוא הדבר שמבטא את רעיון התחרותיות – אלא עשיית רווחים בדרך שאיננה קשורה להשוואה.

3. הקפיטליזם מוצג כקשור לאי-שוויוניות ולעומתו מוצגת הגישה ה"שיתופית הסוציאלית" ככזו המטיפה לשוויוניות ולפיכך "נראית על פניה הוגנת וצודקת יותר". בענין זה אין אני סבור שהשוויוניות או אי השויוניות הם ערכים כלל. נכון שבזמננו יש הרואים בהם משום ערכים אך לעתים קרובות הם מבלבלים ערכים כמו שוויון הזדמנויות או אי שוויון כלכלי עם הנושא. שכן מבחינת המציאות הטבעית אין בני אדם שווים ובשל כך אין סיבה מוצדקת שיהיו שווים. הרי בני אדם אינם פועלים בצורה שווה גם אם הם מקבלים ערכים שווים בתחילתו של מסלול החיים. לפיכך אין מקום לאמירה שחלוקה שויונית "נראית על פניה הוגנת וצודקת יותר".

הקטע השני הוא זה המתאר את קין:

"קין עובד האדמה, 'איש הקניין', הוא האב טיפוס של האדם בעל תכונות רכושנות בלתי נשלטת. קין הציב גדרות וגבולות סביב שדותיו, בעולם שבו הבל איש הרוח, מסתובב עם צאנו לרעות עשב ללא שום גבולות קין הוא הקפיטליסט הראשון בעולם המתעמת עם ה'בדואי' חסיד ה'קומונות' והשוויון.

סיפורו של קין, הוא משל לטבע האנושי של רכושנות כוחנית, אשר "בגלל האדמה" )"וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בשַּּדָׂהֶ" )בראשית ד' ח'( אומר המדרש "על עסקי שדה רבו"(, הוא גרם לרצח הראשון בעולם, ברוצחו את הבל שטען שהאדמה שייכת לכול, כפי שאויר העולם שייך לכולם. משיטתו הרוחנית של הבל לא נשאר כי אם הבל. קין פיתח מקצוע קנייני המחייב גידור, השתלטות וממשלה על הארץ והאדמה לשימושו. זהו מקור הטבע האנושי שמציב גבולות ויוצר מלחמות והרג בגלל אדמה. 'קין' רצח את הבל ודמו 'צועק מן האדמה' טרם זמנו שעליו כבר נגזר ונאמר לאביו, אדם, "עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה" )שם ג' י"ט(, על כן, קין יהיה ארור "מןִ הָאֲדמָָה " )שם ד' י"א ( – הקשר בינו לאדמה ינותק אף יותר מגירושו של אביו אדם מאדמתו. הוא יהיה נע ונד והיא לא תצמיח לו דבר."

הערותי:

1 .קין מתואר במלים "אדם בעל תכונות רכושנות בלתי נשלטת". צורת הגדרה זו שלו איננה נתמכת בעדות כלשהי אבל חמור מכך: יש בה משום הגזמה שאינה במקומה. זה נכון שהוא מבטא רצון להשיג רכוש (ומי אינו זקוק לרכוש?) אבל "רכושנות" היא מגמה פסיכולוגית ביסודה, המצביעה על אפיון פתולוגי בטבעו. גם זה ניתן היה להבין אם לא היה הכותב מוסיף "בלתי נשלטת" ובכך מעורר את השאלה: איך אנו יודעים על כך? האם ניסה קין או אחרים לשלוט ברכושנותו-לכאורה ולא הצליח? בהמשך נאמר על קין גם כי "סיפורו של קין, הוא משל לטבע האנושי של רכושנות כוחנית" וכאן נוספה לרכושנות גם כוחניות. למה?

2. מהמלים "קין הוא הקפיטליסט הראשון בעולם" ניתן להבין כי הקפיטליזם מבוסס על חומריות, כי הן נאמרות ביחס לכך שקין כובש ערכים חומריים כמו אדמה לטובת עצמו. אך הקפיטליזם איננו כזה. למעשה, מבחינה פילוסופית והסטורית כאחד, הקפיטליזם מבטא את רוח האדם ודווקא ההתנגדות לקפיטליזם מצד הסוציאליזם היא המבוססת על גישה חומרנית (מטריאליזם). להבל קורא הכתוב "איש הרוח" ובכך מבחין בינו לבין קין ויוצר רושם שקין המייצג את החומר הרג את הבל המייצג את הרוח.

3. את מקורו של הרעיון שהבל הוא איש רוח של נדודים הטוען לשוויוניות – ש"האדמה שייכת לכולם" – אינני מבין מן הדברים. אם הנכתב מסתמך על מקורות, הייתי שמח לדעת מהם או מיהם. אך הוא אינו מזכיר אותם

הקטע השלישי נוגע לצורה בה ההנחיות לגבי השמיטה, היובל והרבית מתייחסות לכלכלה:

"סיפורים ותורות אלו, הן הקדמות התורה לתורת השמיטה, היובל והריבית המפעילים את עולמנו הכלכלי. פשרת התורה עם טבענו היא שהתורה מאפשרת תחרות 'לא הוגנת' קפיטליסטית, שמעבירה כח ריכוזי למיעוט כוחני, אך מאפשרת ניצול טבעו התחרותי והאכזרי של האדם במשך שבע שנים. בתנאי, שבשנה השביעית האדם "מגרש" עצמו מהבעלות הזמנית על אדמתו. בתנאי שפעם בשבע שבועות שנים, פעם ביובל פעם בחיי כל אדם, כל מושגי הבעלות הבלתי הוגנת מתפרקים וחוזרים לחלוקה היסודית של נחלה הוגנת בין כל 'בני עמך', כל עבד שלרוע מצבו וחולשתו הכלכלית מצא עצמו משועבד למעבידו החזק, יקבל את חירותו"

הערותי:

1 .פשרה - במשפט הפותח את הפסקה "פשרת התורה עם טבענו היא שהתורה מאפשרת תחרות 'לא הוגנת' קפיטליסטית שמעבירה כח ריכוזי למיעוט כוחני, אך מאפשרת ניצול טבעו התחרותי והאכזרי של האדם..." קיים כבר בתחילת הדברים הרעיון שיש יחס של פשרה בין התורה ל"טבענו". גישה זו היא בגדר פרשנות אשר מפרידה ומנגדת בין מהותה התורה למהות האדם במלים שמהם ניתן להבין שהתורה היא טובה והאדם הוא רע או, לפחות, שיש לו תכונות שמצא המקום צורך להסתדר עימן "איכשהו"... זה לא נראה לי נכון וגם אינני רואה איך ניתן להבין זאת מן הכתוב וממה בכתוב אם בכלל. אנו חוזרים בתיאור הרוע האנושי לתחרותיות שלעיל, כשהיא כבר מחוברת לאכזריות. היכן העדות? אם אין הוכחה חד משמעית, מדובר באותה עלילה שטפלה על קין רכושניות כוחנית, הטופלת עכשיו על האדם תחרותיות אכזרית. על סמך מה?

2. אי הגינות – התחרות מוגדרת בקטע זה בהקשר כזה: "...תחרות לא הוגנת קפיטליסטית שמעבירה כח ריכוזי למיעוט כוחני...". אז ככה: התחרות – שכבר בפסקה הראשונה פקפקתי בקיומה הפכה כאן לנושא מוביל ומאפיין של הפעולה האנושית – והיא גם לא הוגנת וגם קפיטליסטית. מהי, בדיוק, תחרות לא הוגנת? לא ברור. איך היא מוכחת כקיימת בכלל וכלא הוגנת בפרט? לא ברור. אלא אם כן ניקח את מילתו הקודמת של הכותב לגבי אי ההגינות שבאי השויון. אז ניתן להבין שהוא מתכוון לאי השויוניות שיש בתחרות, מה שטבעי כמובן כי אחרת לא נדע למי מן המתחרים לתת את המדליה והפרס... אך יורשה לי להעיר הערת-אגב לגבי "יצר" התחרותיות שהכותב מוקיע: האם אין האדם שואף, מטבעו, לאכול את המזון הכי טוב ולהעניק את החינוך הכי טוב לילדו – והאם בשאיפה זו להשגת הטוב ביותר יש תחרות, אי הגינות ואכזריות קפיטליסטית?

3. כח ריכוזי – בפסקה מוזכר כי התחרות הקפיטליסטית גורמת לכך שינתן "כח ריכוזי למיעוט כוחני". בדברים אלה יש משום השקפה סוציאליסטית ואנטי-קפיטליסטית נפוצה ומוטעית גם יחד: קודם כל כוח ריכוזי הוא כוח שנמצא בידי מדינה ריכוזית, הכופה את עצמה על אזרחיה. הסוציאליזם הוא הממסד המקים מדינות כאלה בזמן שהקפיטליזם הוא חופשי ולא כפייתי ולכן אין לו כוח ובוודאי שלא ריכוזי. הסוציאליזם מאמין שיכולת מקצועית או כלכלית מהווה כוח על מי שאין לו כאלה, אך במציאות העובדה שלאחד יש יותר יכולת משל אחר איננה מעניקה לו כוח כלשהו עליו – ואם הכוונה היא שהצרכן נותן כוח ליצרן אז כל תלמיד ישיבה הוא נתין מדוכא של רבו העריץ...

4. מיעוט כוחני – לפי הכתוב זה מי שאמור להיות בחברה הקפיטליסטית תחרותית לא הוגנת מי שמחזיק בכוח הריכוזי. אין לדברים בסיס במציאות, נימוק או הוכחה. הם קיימים ברעיונות הסוציאליזם הישראלי הקיים, אשר סובר שיש לקבוצה קטנה של אנשים כוח שליטה על שאר בני החברה – והוא צודק, אך לא מסיבות של כלכלה או תחרות אלא מסיבות של גזל ושוד אלים.

5. על מצוות היובל כותב הכותב כי "פעם בחיי כל אדם כל מושגי הבעלות הבלתי הוגנת מתפרקים וחוזרים לחלוקה היסודית של נחלה הוגנת בין כל "בני עמך". קודם כל מדובר בהנחה שבמשך רוב הזמן כפופים בני העם למצב שבו יש "בעלות לא הוגנת" הנגרמת מהתחרות ה"לא הוגנת, קפיטליסטית ואכזרית" ורק פעם אחת בחייו זוכה אדם לשוב אל שרשי ההגינות כשהוא משתתף ב"חלוקה יסודית של נחלה הוגנת". מן הדברים ניתן להבין כי בעולם האכזר שבו שולטת התחרות הרכושנית והכוחנית מיסודו של קין החומרני נוטה הכף לטובת אי הצדק ואי ההגינות ורק לזמן קצר ביותר מטים חוקי היהדות את הכף לטובת הצדק.

סיכום:

גישתי הפוכה: אם חוקי התורה נשמרים באופן קפדני, אז המצב שבו שולטים חוקי השוק החופשי והקפיטליזם, כשהם נתמכים ב"לא תגנוב" וב"לקט פיאה ושכחה" הוא מצב שבו במשך 100% של הזמן שולט הצדק בכלכלה ובחברה – ולא רק בחברה היהודית אלא בתרבות האנושית בכלל, שכן היהדות מבטאת במצוותיה את הצדק, שלפיו נברא העולם ובכך היא מהווה דוגמה לכל בדרך קיומה.

לכן מהווה השוק שבו קיים מסחר חופשי השדה שבו היהדות מדגימה איך צריך אדם להתנהג באופן לא כוחני ולא כפייתי. שמירה על אי אלימות היא תמצית ההגינות האידיאלית בכלכלה.

במציאות האנושית לא קיים שוויון וגם לא צריכה להתקיים שויוניות כי בני אדם נבראו מטבעם כך שהם שונים זה מזה ויכולים להשיג רווחים שונים והישגים שונים. לפיכך אין זה מוסרי שיתבעו שויון כי זה אינו מגיע להם. למעשה, ביהדות יש עיר אחת שבה השוו אנשים זה לזה ושמה היה סדום...

המוסריות האמיתית איננה תחרותית באופיה אלא קפיטליסטית, כלומר כזו המבוססת על קנין. מוסריות זו מאפשרת לבני אדם הן להרוויח משיתוף פעולה והן להעניק חסדים כדי לתמוך איש ברעהו.

יחסיהם המסחריים של בני אדם מכוונים להשגת רווחים, אך לא מדובר ברווחים המצטמצמים לחומר אלא כאלה שאינם מוגבלים בקרקע אלא מכוונים להישגים ברוח, כמו לימודים, אמנות ועבודת קודש. יש רווחים וסיפוק עצומים וגדולים גם בעזרה הדדית ובצדקה וגם אלה מטרות לגיטימיות מבחינתם של בני אדם המבקשים רווחים.

הדברים המבוטאים בחומר המאמר שאליו התייחסתי רואים את האדם ואת פעולתו של האדם בעולם כבעלת טבע שלילי מבחינות רבות. הכותב מזכיר יותר מפעם אחת את העובדה ש"יצר התחרות" של האדם משמש מניע כלכלי ואולי בכך הוא רומז להיותו של זה גם בעל תועלת. בעיני, האדם הוא טוב וגם המגרעות שיש לו בטלות בששים לעומת הטוב שיש בו. בהקשר זה יש לציין כי הרכוש הוא תנאי הקיום היסודי של האדם וכי הרכושנות היא מחלה שקשה ביותר להוכיחה כי היא מצריכה לרדת לנבכי נפש האדם החולה – ורוב האנשים בריאים.

תפיסתי את האדם כטוב אינה בגדר השקפה פרטית שלי אלא בהבנתי את העולם ואת האדם כשני דברים שנבראו על ידי בורא העולם כך שיועילו זה לזה. השאיפה האנושית לרווח היא הגלגל המניע את ההתפתחות האנושית כמו את הכלכלה – והצדק מתבטא בה כל עוד אין בני אדם פוגעים זה בזה, כלומר אם וכאשר הקנאה והתחרות גוברים על היצרנות והשיתוף.

 

 

נתונים נוספים