יהודי ומאושר

יהודי ומאושר

על השאלה: "מה זה להיות יהודי?" אני משיב: להיות מאושר.

כדי להבין זאת יש להבין אושר מהו – ובמיוחד להבין את הדבר באופן מציאותי ולא, כמקובל בימינו לחשוב על מצב של שמחה מקומית, צרה או מסויימת. האושר הוא מצב של שמחה כוללנית, שבה לאדם יש סיפוק על עצם קיומו בכלל.

מבחינה זו, להיות מאושר אין פירושו ליהנות דווקא – וגם לא לסבול – אלא להיות בעל יציבות מסוג מסויים במציאות, המאפשרת ליהנות מן החיים במלואם. יחסית לבני שאר העמים, היהודי הוא השקול והמאוזן במציאות. הוא מהווה הפלס של האנושות.

האושר ביחס לעונג ולהנאה הוא מצב של סיפוק נפשי כולל ומלא.

האושר מתאר מצב מטפיסי, קיומי, של איזון מסויים בין האדם למציאות. אנשים מאושרים - שלרוב הם אלה הפועלים מתוך עשייה ויצירה - הם דוחפיה של האנושות להתקדמות. רק אדם מאוזן מסוגל לדחוף. מי שחסר איזון חייב לדאוג לאיזון של עצמו, כפי שעל הילד ללמוד ללכת על שתי רגליו לפני שהוא יכול לדחוף או למשוך מישהו אחר.

אחד מרווחיו של המאושר כאדם מאוזן הוא שיכולתו רבה יותר; המאושר גם יכול לסבול הרבה יותר מזה שאינו מאושר. זהו ההקשר שבו ניתן להבין את הקשר בין סבל לנשיאה בעומס, שכן ביסודו של דבר הסובל הוא מי שנושא בכובד, כמו כל סבל.

האושר הוא המצב העילאי של הקיום, כי יש בו את היציבות הנפשית המסוגלת לשאת כל משימה, ולפיכך את שלמותו הפנימית של בעל עור שדי בעביו כדי לעמוד בקשיים ואתגרים המנסים להבקיע אותו.

בכל אלה מתבטא האושר ברמה הרוחנית של האדם, כביטוי של חסינות, איזון ושמחה רוחניים, הקיימים ברמה המופשטת של הנפש, השכל והרצון ומאפשרים לבעליהם יציבות, תץנועה והתקדמות גם יחד. מצב אושר זה בו מחזיק היהדות איננו מקרי אלא תוצאה של עמל מרוכז, קשה וארוך טווח, אשר הושקע על ידי בעליו לאורך זמן.

כשהגיע האדם היהודי למצב שבו הוא עוסק ברכישת ידיעה, מחשבה ושאר מרכיבים של התפתחות, גיבוש ואימון האופייניים למצב של בגרות, מתרחש תהליך בניה של מהות הדומה למצבו הנפשי-רגשי של ילד קטן. ההבדל שבין ילד למבוגר הוא בדיוק בכך שבעת שלילד האושר הוא טבעי וקיים כמעט ללא מאמץ, אצל המבוגר אושר זה הוא פרס – שכר טוב על מאמציו להתאים למציאות.

במצב זה שבו האושר הוא שכרו של היהודי שהתעשר על ידי מאמציו, צריכה להיות הפניה מן הדתי אל החילוני: "בוא אל היהדות כי אז תהיה שמח, בריא – ומאושר". אז תבין גם איך היהודים מוכנים לסבול כה הרבה בהסטוריה שלהם. יכולת זו נובעת מכך שהם מאושרים. אדם מאושר מוכן, כדי לשמור את האושר שלו, גם לסבול.

האושר היהודי נובע בעיקר מכך שהוא רואה עצמו כצודק. היותו של אדם צודק מעניקה לו כוחות גדולים ביחס למשימות הקיום. מי שרואה את עצמו כצודק מוכן להשקיע הרבה כדי לשמור את עצמו במצב כזה. זה מסביר את מלחמתו של אדם מאושר – ושל היהודי – למען יציבותו – ואת חוסר מוכנותו לויתור על מגמות רוחו, בשל היותה הבטחת עצמיותו.