דת לא דתית

דת לא דתית

לעתים מזומנות מעלים בני אדם את הרעיון שהיהדות איננה דת אלא מגמה תרבותית. אם יש יסוד מציאותי לרעיון זה סביר שהוא נובע מכך שמושג הדת בתרבותנו נכנס לתמונת העולם כאשר הנצרות התמסדה כפעילות תרבותית למען מימדים/עולמות אחרים בעולם הזה, כלומר: כמערכת של פעילות המתחוללת כאן, עכשיו ובחיינו אלה, למען מה שאיננו קשור לכאן, לעכשיו ולחיינו אלה.

בשל כך תופשת התרבות האנושית - ובמיוחד המערבית - את הדתות כתנועות שקשורות לרוחני במנותק מן החומרי - ועל כן גם גוברת הדרישה שלא לתת לדתיים להתערב בפוליטיקה מכיוון ש"זה לא מענינם" או במחשבה שאין לדת בהכרח משקל מעשי; זו צורת מחשבה הרואה מראש את הדת ומעשיה כנפרדים מהיבטי המעשה.

גישה זו באה לידי ביטוי בפוליטיקה בתפישתם של אנשי הדת על ידי המתנגדים לה כבלתי-קשורים למושגים כמו זכויות האדם בשל הנחות יסוד כמו שאיפת הדתיים לפגיעה באדם. בישראל מחונכים האזרחים מלידתם על ידי הממסד השמאלני-אתאיסטי, ברוח האיבה המרכסיסטית לדת, כבני אדם השואפים לכפייה דתית, ואילו בעולם – מאז תקופת השכל של המאה ה18 – רואים את הדת כמה שנמצא ביסוד הטעייתם של בני האדם לכיוון המיסטיקה.