החילוניסט

החילוניסט

זהות של שלילת ערכים

כשמוצהר על אזרח ישראלי כי הוא חילוני, הכוונה היא לומר על דרך השלילה מה הוא איננו ולא מה הינו, כלומר שהוא איננו דתי. אך בהקשר הנפוץ המקובל היום בין רבים בישראל, זה הרואה את הדתיים באור שלילי, די בהצהרה זו כדי לשפוך על אדם זה אור חיובי. למעשה, ניתן לראות אדם זה כלא סתם לא דתי אלא כחילוניסט – ככזה שהחילוניות היא מעין מאפיין מקצועי שלו, המבטא את מגמת החיים שלו.

בחברתנו מקובל להשתמש במונח "חילוני" כדי לציין אדם לא דתי, אך בישראל של ימינו התפתחה תופעה תרבותית מיוחדת, הרואה מונח זה כתווית היכר לערכים מסוימים; מדובר בערכיה של קבוצה אנושית שאיננה רק לא דתית אלא כזו שרואה את עצם היותו של האדם לא דתי כעמדה המחזיקה בערכים מיוחדים. אך בדיקתם של אלה תגלה שהערך הראשי המסתתר מאחורי התיימרות זו אינו אלא ההתנגדות לדת ולא, כפי שסוברים בני קבוצה זו, ערך כלשהו – וקל וחומר שלא מדובר בתרומה חיובית לחיי האדם.

שכן לא מדובר בהשקפה עצמאית כלשהי לגבי הקיום או בהגדרת תכלית חיי האדם באופן רעיוני או פילוסופי ברור, אלא בהשקפה בלתי ממוקדת, אשר איננה מציגה כל רעיון ברור לגבי האדם, העולם או היחסים שביניהם. למעשה, מדובר בעננה תודעתית מעורפלת, שהדבר הברור היחידי שבו ניתן להבחין בה הוא ראיה שלילית של הדת והדתיים בישראל. את ההנחה הראשונית של גישה זו לגבי הדתיים בישראל ניתן לסכם ברעיון שכל שק"מיסט צה"לי עולה בערכו על גדול הרבנים, מתוקף העובדה שמדובר ביחס בין מי שהתגייס לצבא לבין מי שלא.

מנקודת מבט זו, המוחזקת בידי רבים הרואים את השירות הצבאי כביטוי של פטריוטיזם וצדק נראה כל תלמיד חכם לא כבעל ידע אלא כמשתמט מחובתו האזרחית. אך זהו רק אחד מהפרטים שבהם מתבטאת בורותו של החילוניסט. חשובה לא פחות היא העובדה שעל אף שאין הוא מבין כלל את הסיבות למצוות שאותן ממלאים המאמינים, הוא מרשה לעצמו לשלול אותן בשם הרציונליות.

אך לומר שאתה יודע מדוע הדתיים אינם אוכלים בשר וחלב הוא שקר ועל כן לומר שקיום המצוות הוא לא רציונלי, לא מציאותי או לא צודק הן דרכים לומר שקר נוסף. אתה צודק אם אתה אומר שהאדם הדתי לא סיפק לך את הסיבה לדברים מסוימים שהוא עושה, אך העובדה שאינך יודע את הסיבה איננה הופכת אותך לבעל סמכות שיש בה כדי לשפוט את נימוקיו לשלילה כי אינך מכיר אותם.

במציאות החברתית, אם אתה חפץ במשהו עליך לבקש אותו – וכך הוא לגבי כל שאיפה להבין מדוע אדם עושה דבר, כמו הסיבות לשמירת המצוות של האדם המאמין. אך אתה, החילוניסט, המכיר את הדתיים זמן רב, לא ביקשת מהם להסביר לך זאת. בקשה כזו היא צורת התשלום היסודית שאני מכיר לצורך התמודדות ראויה עם הדת – כי היא מכירה באי ידיעתו של השואל ומהווה הצהרה על בורותו בנושא, שהיא עובדה אובייקטיבית.

סוג כזה של הכרה היא התשתית למעבר ממצב של אי ידיעה למצב של ידיעה בכל תחום.בישראל, היחס בין העולם הדתי לעולם החילוני הוא, לפחות בתחום הידיעה, כזה של יחס בין ידיעה לאי ידיעה. על אף אי נעימות מסויימת שעלולה להתפתח בהם, הרי רק אם וכאשר יכירו החילוניסטים בהיותם במצב של בורות ביחס לעולם הדתי, הם יוכלו לעשות את המעבר ממצבם למצב של ידיעה רבה יותר לגבי הוויית חייו של האדם הדתי.

בהתייחסותו של החילוניסט אל הדתי קיימת מידה רבה של הסקת מסקנות בלתי נכונה, כמו האמונה בידיעת הסיבות למעשים באופן כוזב. למשל, מקובל על החילוניסט המעריך את עיובדת חוסר שירותו של האדם הדתי בצבא כמחדל וכמה שנובע מתפיסה חברתית של "השתמטות" ורצון להתנער ממאמץ או מעמל. אך בחינת עובדות לאשורן עשוייה לגלות לו כי יש בגישה זו שלו התעלמות רבה מן העובדות כמו, למשל, שהשירות הצבאי נכפה על המתגייסים בצורה שקשה לראותה ככזו שנבחרה על ידי המתגייס לצורך תרומה המצדיקה שכר (שלא לדבר על כך שעובדה היא שחיילי צה"ל אינם זוכים בכזה...(

אך במיוחד פוגע יחסו של החילוניסט בדתי בנושא העמל. ההנחה שהאדם הדתי מתחמק ממאמץ או מעבודה היא חסרת יסוד ולא ניתן להוכיחה באמת על יסוד העובדה שהדתי איננו משרת בצבא. למעשה, ההיפך הוא הנכון: חלק גדול מעבודת הצבא איננה מועילה ויותר מכך: היא מבזבזת משאבי ציבור עצומים לשווא. לעומת זה, מהווים מוסדות החינוך של שומרי המצוות מוסדות לימוד אשר אינם נופלים מהממסד האקדמאי הישראלי (אם לא עולים עליו) ואינם מהווים מקום להוצאת משאביו של הציבור.

אלא שהחילוניסט אינו חוקר את הדבר. ביסודו, הוא אדם של שלילה אשר – אם בכלל – רואה את הדתיים כבני אדם לא מעשיים ושטופים באמונות טפלות. ככזה הוא איננו מבין כי רעיונותיו ביחס לדתיים אינם אלא חלק ידוע במסכת של אמונות חברתיות אשר היה מי שדאג להשתילן בדעתו – וכי לא הוא מקורן. ככזה החילוניסט הוא כלי לקידום מגמות שכל המדינה הישראלית מקדשת מזה עשרות שנים. אחת המגמות הללו – שהחילוניסט מהווה חלק מהן – היא דיכוי הרעיון הדתי מבלי שיוכל להיות מובן.