סוד המלחמה הדתית

    סוד המלחמה הדתית

 

במאבק הנטוש בחברתנו בין המאמין הדתי לבין הלא-מאמין, אחת מהאמונות הטפלות הנפוצות בין ה"חילוניים" היא היותו של האדם הדתי במצב של פיגור התפתחותי מבחינה ידיעתית ביחס לעולם הלא-דתי; הראייה לכך, מנקודת המבט של החילוני הוא האמונה בנחיתותה של הדת לעומת השקפת הממסד המדעח, שבה פוסל הוא במומו שלו, שכן הוא מאמין שמבין השתיים מחזיקה הדת בתפיסות שכבר עברו מן העולם ואילו המדע מייצג את הידע האנושי המעודכן ולפיכך הוא בעל "המלה האחרונה" בתחום ההחזקה בידע המתקדם והשימוש בו. ועם זאת, במיוחד באירוע כמו מלחמתה הממושכת של ישראל בטרור, אין העולם החופשי מבין את החיבור בין היותם של ארגוני הטרור שפועלים נגדו דתיים אדוקים מחד ובעלי יכולת תבונית מאידך.

 

כמו במקרה של פיגוע התאומים בארה"ב אין בן העולם המערבי מבין איך מצליחים המוסלמים ה"פונדמנטליסטים", המבססים את מלחמתם על עיקרי דתם, לרכוש, לשלוט ולהפעיל את הטכנולוגיה המתוחכמת של המערב בהתאמה לצרכיהם. אי הבנה זו תואמת את אמונת האדם החילוני כי ההחזקה באמונה דתית נוגדת, בהכרח, את התבונה האנושית ופוגמת ביכולת היישום שלה את היכולות הטכנולוגיות והלוגיסטיות האנושיות. ביסודו של דבר אין החילוני הדוגמטי, המאמין שהתרבות הלא-דתית מייצגת תרבות מתקדמת, מבין כי כל כדור או טיל המשוגרים על ידי המוסלמי נושאים עימם את המסר הדתי כציווי מוסרי ראשון במעלה.

 

חוסר יכולת הבנה זו של החילוני את ערכיו הדתיים של המוסלמי ובמיוחד את הדרך שבה הם מבססים את מלחמת הדת שלו  מבטא את אחד הסודות השמורים ביותר של מלחמת העולם של זמננו: עובדת היותה דתית; עובדה זו נשמרת בסוד על ידי גורמים המפיקים רווח מהיותם של בני אדם רבים לא מודעים לכך שסכנה גדולה היא ללוחם להתעלם מערכיהם של אויביו. מלחמת הדת הגדולה המתחוללת בימינו היא מלחמת עולם של ממש בין העולם המוסלמי לבין כל מי שנתפס בעיניו כ"כופר", ובכלל זה כל העולם הנוצרי-מערבי, המסווה את נטייתו הדתית בתחפושת של חילוניות לא-דתית. לתחפושת מתוחכמת זו יש תכלית איסטרטגית בעימות נגד העולם המוסלמי.

 

עצם חילוניותו של חלק גדול מן העולם המערבי-נוצרי איננה אלא פרי הטעייתה של האוכלוסיה הלא-דתית בחלק עולם זה. ציבור זה מחד איננו רואה את עצמו כדתי אך מאידך מאמין בערכים נוצריים אשר מוסווים כביטוי של השקפת חיים חילונית "נאורה"; בני העולם המערבי רואים את החילוניות כ"מתקדמת" ביחס לדתיות, שלפי האמונה השכיחה בתרבות העולם המערבי העכשווי איננה אלא גישה פרימיטיבית שבה חוברות אמונות טפלות ומיסטיקה בגרוש לפגיעה בזכויות נשים, ילדים וכיו"ב.

 

כחלק מדתיותו המוסתרת של העולם הנוצרי של ימינו, אין הצד הדתי של העימות הפוליטי נלקח בחשבון כאשר ניצב העולם ה"תרבותי" אל מול העולם הערבי, על אף שאין, למעשה, בעולם הערבי עם, אומה או ארץ אשר מתכחשים להיותם מוסלמים – ולהיותם, ככאלה, כאויבים של הנוצרים והיהודים גם יחד. בהקשר זה עושה הכנסיה הנוצרית כמיטב יכולתה לטשטש את המלחמה הקיימת בינה לבין העולם המוסלמי ולהתעלם מההיבט הדתי של העולם הערבי, אף שזה פוגע בכל מי שאינו מחזיק בדתו ובכלל זה בנוצרים וביהודים בכל הזדמנות.

 

באופן שמבחינה מוצהרת מסתיר אף הוא את סוד הדתיות, מסייע מחנה השמאל הפוליטי לערכי האמונה הנוצרית, בין היתר באמצעות הכחשת מושא האמונה הדתית בתוקף היות חלק גדול ממנו אתאיסט. תופעה זו כוללת גם את השמאל הישראלי, השותף להתנגדות לדת בכלל ולמסורת ישראל בפרט. ככזה הוא רואה את הגורם הדתי-יהודי ככזה היוצר את המלחמה המקומית בתוקף טענתו לזכות על ארץ ישראל שמקורה בתורת ישראל ובהתאם לכך הוא יוצר הכחשה מתמדת של קיום התאמה בין גורמים דתיים ללא-דתיים במדיניות הקיימת.

 

בישראל התבצר מני אז אחד הסניפים הפוליטיים של השמאל העולמי, המתנגד לדת ולערכים הלאומיים כאחד וככזה דוחה את מסורת ישראל, שבה חיים שני אלה כהיבטים מאוחדים של הלאומיות היהודית. בהקשר זה הפעיל השמאל את מירב השפעתו התרבותית כדי למנוע מהישראלי להבין את השלכות היותה של המלחמה נגדו בעיקרה דתית – ואחד מערוצי פעולתו העיקרית בתחום זה היה להמציא באופן מלאכותי טעמים, מניעים ונימוקים למלחמתם של הערבים, תוך הקפדה לצייר מלחמה זו כמבוססת על ערכים פוליטיים מרוקנים מכל רמז לערך דתי כלשהו; תרומה זו של החילוני-שמאלני למאבק הערבי הביאה להצגתו בעולם כלוחם למען חירות, זכויות אדם ונגד דיכוי, מה שהקל על הצגתו התדמיתית בעולם של ימינו כיישות אוניברסלית שאין קשר בין מלחמתו לערכים דתיים.

 

כך או כך, לאורך ההסטוריה של מלחמות ישראל עשה המחנה הפוליטי הזה רבות כדי להנחיל לעולם המערבי את הרעיון שאין כל קשר בין מלחמתם של הערבים בישראל לאיסלם. רעיון זה הוא רב-עוצמה עד היום, אף שאין בנמצא בעולם החופשי שום הסבר מניח את הדעת לעוינות שקיימת בעולם הערבי נגד המערב, אשר נראית מנוגדת לעובדה שהעולם הערבי מתקיים, במובנים רבים, בזכותו.

 

הקשר בין ערכים נוצריים למדיניות ישראל מצביע על קיומו של דמיון רב בין מדיניות ישראל וזו של שאר מדינות המערב, השותפות כולן בסיוע שהן מגישות לאויביהן הערבים, הכולל משאבים, טכנולוגיה ותמיכה כלכלית ולוגיסטית. ההקפדה על שמירת סוד הדתיות מצד אמצעי התקשורת ואנשי הרוח של המערב כולו שומרת מן הציבור הכללי אף ברמז את הרעיון שיש לעובדה שמוסלמים נלחמים נגד יהודיים ונוצריים קשר לסיבת המלחמה, אך נראה שיש גורמים שמבינים כי רעיון כזה יביא, בהכרח, להעלאת נושא המודעות לערכי הדת בציבור ויקדם את הדיון הערכי בהבדלים הדתיים שאצורים בקרב האומות הנלחמות ביניהן.

 

כך או כך, לא ניתן להתעלם מכך שבזמן שהעולם המוסלמי מנהל מדיניות תרבותית, חינוכית ופוליטית מורכבת ביחסיו עם העולם שמחוצה לו, אין העולם המערבי, שאותו הוא מגדיר כאויבו, רואה את ההיבט הדתי של מלחמת האיסלם בו כנושא שיש מה להתחשב בו. גם העלטה הסמיכה שמטילים בעולם המערבי על הנושא הדתי מזמינה שאלות רבות לגבי מניעיה; אך גם מבלי להחזיק כבר כעת בתשובות ברורות לגבי מניעיהם של שומרי הסוד, ברור כי כל אדם המסייע לכך אינו חפץ לסייע לערכי הדת להיות במרכזו של דיון ציבורי שבו יתחילו בני האדם לעסוק ברצינות באמונה הדתית, בהבדלים בין הדתות, ואולי אף ביסודותיהן הערכיים. דבר מסוג זה יכול להוביל, מן הסתם, להערכה שתוסיף למעמדה של האמונה הדתית בעולם.

 
 
 

נתונים נוספים