כיבוש יהודי

כיבוש יהודי

היסוד המטפיסי של תיקון העולם

 

בעולם האנושי היווה הכיבוש המדיני את אחד ממאפייניהן המובהקים של האימפריות הגדולות. אלה כבשו ארצות רבות, השתלטו על היקפי שטח נרחבים, ובכל אלה שלטו בכוח הזרוע. אך שונה מאלה היה הכיבוש אשר נעשה על ידי עם ישראל, שהיה כיבוש חיובי בשל העובדה שהיה רוחני ומוסרי במהותו ובמניעיו.

 

חלק גדול מן הכיבושים שהיו נהוגים בהסטוריה – ובמיוחד אלה של קיסרויות הענק של העולם העתיק – מצרים, בבל, פרס, יוון, רומא וכו' - היו כאלה שבהם היתה מטרתו של הכובש, שהיה מעוניין בקרקעות ועושר חומרי, נצחון על הנכבש שממנו נלקחו אלה ולעתים אף השמדתו. בניגוד לכך, השאיפה העומדת ביסודו של הכיבוש הרוחני, שהיא מוסרית ביסודה, היא תיקונם של פשעי הנכבש. בקצרה, ניתן לראות שאיפה זו כביטוי של רצון בהשלמה ולא בהשמדה, כלומר בפעולת הכובש להבאת הנכבש לידי שלמות מוסרית, על יסוד ההנחה שיש בידו העליונות המוסרית עליו.

 

מטרתו ותכליתו של כיבוש מסוג זה איננה הגדלת תחום השליטה הקרקעית של הכובש אלא הרחבת תחום השליטה המוסרי שלו, כלומר השלטת ערכיו המוסריים באופן שיגדיל את תחום השלטון של השקפת הצדק שלו. בפועל, זהו העקרון המנחה את כיבושיהם של ישראל; אף כי בתולדות ישראל נזכרים כיבושים רבים, שבחלקם הגדול הם גם כיבושים קרקעיים, המגיעים לשיאם בכיבוש ארץ ישראל, המתרחש עם הגעתו של עם ישראל לארצו אחרי מסעו במדבר, מבוססים רובם ככולם על עקרונות הכיבוש היהודי, שיסודו במניעים, תכליות ומגמות מוסריים, כלומר שהמניע הראשי שביסודם היא ראשית לכל מוסרי.

 

במיוחד בהקשר של כיבוש הארץ, חשוב לדעת כי מקורות יהודיים עסקו כבר מקדמת דנא בשאלת הצדקתה של לקיחת הארץ המובטחת מידי העמים שישבו בה על ידי עם ישראל. מבחינה עקרונית במיוחד חשוב להיות מודעים למרכזיותו וכובד משקלו של הנימוק המוסרי, שכן הנימוקים העקרוניים המצדיקים את כיבוש הארץ אינם מתבססים רק על הצורך של עם ישראל בשטח מחיה אלא בהיותו של העם היהודי הכובש אמצעי ענישה בידי שמיים את עמי הארץ על תרבותם הבלתי מוסרית אשר השחיתה את הארץ. בהקשר זה חשוב לציין כי בשום תחום של חיי האדם אין עובדת הצורך יכולה להיתפס כהצדקה לתפיסת ערך בכוח הזרוע, כפי שמניח האדם הבוחר לשדוד את עמיתיו.

 

בהקשר זה ראוי להביא את הדברים הרבים מפרשת נח שבתורה: "וירא אלוהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ" (בראשית ה יא). בדברים אלה מוצג אחד מהעקרונות המבטאים את גישתו המוסרית של האל, אשר מראה כי התנהגות בלתי מוסרית של האדם פוגעת בארץ שבה הוא מחזיק ולפיכך נוטלת ממנו את הזכות עליה. בהתאמה לכך, מהווה מלחמתו של עם ישראל נגד עמים פושעים ואף מחייתם של עמים כמו עמלק בשל חטאיהם, צורה של יישום פעולת האל, אשר מחליט להביא מבול על הארץ בשל הישחתה. מבחינה זו מהווה עם ישראל כבר בתקופה הקודמת לשבתו בארצו כוח פעולה קדומני, המבטא את המוסר האלוהי.

 

היותו של עם ישראל אמצעי בידי האל - במיוחד בהקשר כיבוש ארץ ישראל – היא, בפועל, הצהרה של עם ישראל כי הוא פועל ברוחה של משימת טיהור הארץ מזיהומו הקשה של נגע חוסר המוסריות, אשר פשה בעמים שישבו בה (כמו עבודת אלילים הכוללת טבח של בני אדם*). פעולה זו נחשבת מבחינת ההלכה והשכל גם יחד כפעולה של רכישת בעלות על ערך כמו ארץ, כי השימוש המוסרי גובר מבחינת מעמדו כחזקה על השימוש המשחית.

 

מבחינת תפיסת המוסר של מסורת יישראל מהווה הכיבוש המוסרי פעולה של קניית חזקה ורכישת בעלות צודקת. ערך חשוב בהקשר זה הוא שזכות הבעלות היא המבססת את זכותו של הכובש היהודי – ומידת המוסריות המעורבת בשימוש בערך היא המבססת את זכות הבעלות של המחזיק בו. עקרון דומה של צדק מוצאים אנו גם במשפט שלמה, שבו מקבלת חזקה על התינוק החי האם אשר מעדיפה את חייו על פני מעמדה החוקי ביחס אליו. גישה זו היא המעניקה לעם מוסרי את זכות הבעלות (והכיבוש) של מקום על פני זה הפוגע בו.

 

מנקודת המבט המטפיסית של המוסר היהודי שייך כל ערך בעולם למי שיצרו, ולפיכך מעניק הדבר לקב"ה את זכות הבעלות על העולם בשל היותו זה שבראו – וביחד עם כך את הזכות לענוש את האדם הלא מוסרי על פגיעה בעולם והשחתתו. זוהי, בתמציתה, התשתית הערכית המקנה לעם ישראל את זכות כיבוש הארץ כפעולת גאולתה מידי עמים לא מוסריים המחללים את קדושתה. בהרחבה, זהו גם מה שמעניק לעם ישראל את הזכות לתיקון העולם כולו כשליח הביצוע והוצאה לפועל של הבורא אשר יצרו.

 

במקרה המסויים של עם ישראל בארצו יש לזכור תמיד גם כי תוקף קניית זכות הבעלות במקומות מסויימים בה – כמו מערת המכפלה – עדיין היה שריר מהזמן שבו רכש אברהם אבינו זכות בה, ויש בעצם העברת בעלות מסוג זה לבני עמים אחרים כדי ללמדנו על היות זכותם של המחזיקים בבעלות על ערך טבעי מותנות בשימוש המוסרי שהם עושים בו. כפי שברור לבני ישראל, שבתולדותיהם איבדו לא פעם את ארץ ישראל, בני אדם יכולים לאבד ארץ או מקנה אם לא יעשו את הדבר המוסרי והנכון הנדרש כדי להחזיק בהם. ההגיון הפנימי המעורב בענין זה הוא שווה ערך למה שיגרום לאדם לאבד כל בעל חיים או גידול טבעי שברשותו אם לא ידאג להזנתם הנכונה – וכדי להכיר בתוקפו המציאותי של דבר זה אין צורך באמונה במה שקיים מעל או מחוץ לגדר הטבע.

 

השכל הישר, שהוא התובע מכל בני האדם להיות מוסריים באופן טבעי אף מבלי למלא את כל המצוות שאותן הוטל על בני ישראל למלא, הוא גם מה שמשלים את הצדקתו של עם ישראל לפעול כסוכן המוסר האלוהי עלי אדמות, כי כל אדם המשתמש בשכלו יכול להבין (ולהצדיק) את עם ישראל אם וכאשר יכבוש את העולם כולו.

 

סביר להניח שדבר זה יקרה אם וכאשר יוכר כוחו המוסרי של עם ישראל בין העמים. וגם כדי שהכיבוש היהודי ימצא את דרכו בעולם אין צורך באמונה באל; בהקשר זה די בהכרה במציאות, אשר כדי להצליח בפעולה בה די למלא את חוקיה המוחלטים, שהם ביטוי של מוסר אובייקטיבי. למעשה, אותות הכיבוש היהודי הרוחני ניכרים ביותר כבר בעולמנו העכשווי, ובמיוחד בתרבות הטכנולוגית של זמננו, שחלק גדול מחלוצי צבא הכיבוש היהודי הנמצאים בה מפליאים לעשות בתרומותיהם המדעיות, שעשויות להיות השלב הראשון של תיקון העולם, שלא מן הנמנע שאינו אלא חלק מתהליך הפריית האנושות שהעם היהודי היה עסוק בו מאז ומתמיד.  

 

(*)  בהקשר זה יוצאת מסורת ישראל בהתקפה על העלאת ילדים כקרבן, ולא ניתן להתעלם מכך שהיא מהווה חיקוי של הקרבת יצחק ובו בזמן הדגמה של כשל הגיוני והסתמכות על דוגמה המובילה לפשע שאלוהי ישראל דוחה בתיעוב.   

 
 

נתונים נוספים