דרך המלחמה החדשה

דרך המלחמה החדשה

איך לעמוד מול טירור מילולי

בימינו מתנהלות רבות מהמלחמות בדרכים שאינן צבאיות מובהקות. הרבה לפני קרבות או מאבקים פעילים מבצעות אומות אזהרות, התראות ותיאורים של התקפות עתידות שבדעתן לבצע או נוהגות לאיים או להכריז מלחמה אל אויביהן. כל מדינאי בן זמננו (ולא רק) מודע למשקלן הפוליטי הרב של הצהרות במכלול השיקולים וההערכות של צדדים לוחמים כחלק מארסנל אמצעי המלחמה שלהם.

במקרה של מדינת ישראל יש חשיבות מיוחדת לתוצאת המתקפה המילולית המתמדת שהיא סופגת מאז הקמתה; זו מתבטאת בפסיכולוגיה האזרחית של נתיניה אשר, אחרי למעלה מיובל של מתקפה באיומי השמדה עליה מצד מדינות, ארגונים ויחידות הביאה אותם לתור אחר דרך התחמקות, נסיגה וויתורים על ערכיהם הלאומיים.

דוגמה מובהקת למדיניות הערבית התרחשה לפני ימים לא רבים, כאשר נשיא סוריה מצא לנכון לומר לתקשורת כי סוריה תגיב על פעולת התוקפנות שישראל ביצעה בשטחה בחודש שעבר, אך תבחר בעצמה את הדרך להגיב. בהקשר זה, ציין, לא תמיד התגובה הנכונה דומה או זהה באופיה לפעולה שגרמה לה.

דברים חכמים, ללא ספק. ואולי כדאי שהעם היהודי בכלל ומדינת ישראל בפרט תאמץ את הגישה שהכרזת מלחמה וניהולה אינם מחוייבים בפעולה מוחשית המתבצעת דווקא בתחום החומר, ויכולים – ואף צריכים - להיעשות בדרכים רבות, שבחלקן או אף בעיקרן רוחניות.

מדובר בגישה איסטרטגית שאיננה חדשה כלל, הנוקטת בחריגה ממוסכמות הפעולה שמוכרות על ידי האויב. בימינו במיוחד היא כוללת טירור וירטואלי, שנעשה עדכני יותר ויותר עם עליית כוחם של המיחשוב, הטכנולוגיה והתקשורת בעולם של היום. בהיותה רוחנית, היא כוללת אמצעים והליכים שהם שווי ערך מבחינה איסטרטגית לאימוצם של עמים שתרבותם קרובה לזו של אנשי מערות החמושים בחצים ואלות אמצעים כמו מטוסי קרב ותתי מקלעים, שימוש במדעי מלחמה גרעיניים ובתעמולה מודרנית.

סוג כזה של פעולה כולל, למשל, הכרזת מלחמה על מי שהוא אויב – ובמיוחד על מי שהכריז כבר על כוונתו לפגוע ראשון. במקרה של ישראל זה יקרה באם תבצע המדינה פעולה כמו הכרזת מלחמה נגד אירן בעקבות הכרזותיהם הפומביות של מנהיגי אירן נגד ישראל. בפעולה כזו יהיה לא פחות מאשר ביטוי של צדקת הדדיות הפעולה – ואולי יותר.

מדוע יותר? כי לאורך קיומה הצליחה ישראל לייצר לעצמה – אולי בעיקר בגלל פעולות צבאיות נסתרות שרק הדיהן הגיעו לרחבי העולם - אשראי גבוה ביחס למדינות רבות, שאין לדבריהן השפעה משמעותית. באופן דומה יש הגיון במחשבה על אפשרות נוספות שנמצאות, עקרונית, במחסן הנשק הישראלי פשוט בשל צדקתה.

ברשות ישראל קיימות אפשרויות רבות נוספות; אחת כזו עלתה לאחרונה בעקבות דיון בפרלמנט הפולני אשר העניק לגיטימציה למורת הרוח שהביעו חברים בו כלפי ההצעה להשיב לבעליו את הרכוש שנגזל בפולין מיהודים לפני מלחה"ע השניה. ברוח זו יש לישראל, מן הסתם, גם מחוייבות מוסרית להכריז מלחמה כלפי כל מי שרואה באופן לגיטימי את השמדת ישראל, כפי שזו מתבטאת בהצהרותיהם של רבים מעויני ישראל.