ההרתעה הישראלית

ההרתעה הישראלית

המציאות הבטחונית של ישראל

בעיית היסוד שיש לצה"ל עם תופעת ריבוי יידויי האבנים בקרבת איזורי ישוב ערבים, שבהם רבים הם הפלסטינים המסכנים את חיי עוברי האורח איננה טכנולוגית ביסודה אלא מוסרית; היא מייצגת את ההבדלים העקרוניים בין תפיסות מוסר המלחמה היהודי, הנוצרי והמוסלמי – ואת הנסיון הנואל של הנהגת ישראל לרצות את הניהול הפוליטי של העולם המערבי, אשר אוסר עליה פעולה "בלתי מידתית".

הכשל היסודי של מדינת ישראל מתבטא במדיניותה ה"חילונית", כלומר בנסיונה לפתור את הסוגייה האיסטרטגית הניצבת מולה תוך התעלמות גמורה מהצורך להתייחס באופן המספק פתרונות מעשיים להבדל העקרוני שבין גישתה המוסרית לגישת המוסר של עולם הדת המוסלמית. בכלל, נראה כי כאשר בכירי בטחון ישראל מעריכים את האויב הם עושים זאת על ידי ספירה מדוייקת של כלי נשקו ואינם מערבים בהערכתם רעיונות דתיים-מסורתיים כלשהם (שאותם אין הם רואים כרלוונטיים – בדומה ליחסם למסורת ישראל).  

דוגמה לגיבה זו ניתן לראות בדבריו של ראש אגף המודיעין, האלוף אביב כוכבי, בשנה שעברה (בתאריך ה2.2.12) במסגרת כנס הרצליה ה-12, שבהם סקר את מצבה הבטחוני של מדינת ישראל. באלה התייחס, בין היתר, לאיום הלבנוני:

"התעצמות האש בטילי קרקע-קרקע" אמר "גדלה בצורה משמעותית... ...בידי אויבינו יש כיום כ-200,000 רקטות וטילים המסוגלים לפגוע במדינת ישראל. רובם בטווחים של 40 קילומטר, ואלפים מהם יכולים להגיע גם לטווח של מאות קילומטרים. יותר טילים ורקטות נמצאות בעומק שטחו של האויב, תוך מזעור אפקטיביות התמרון של צה"ל, שמבחינתם לא יגיע אל המרחבים האלה. יותר טילים מגיעים לעומק שטח ישראל ,למרכזי האוכלוסייה. כל גוש דן מכוסה בקשת הטווחים הזו – מסוריה, לבנון ואיראן. ראשי הקרב של הטילים האלה הופכים קטלניים הרבה יותר, כשהם נושאים חומרים מסוכנים בהיקף של מאות קילוגרמים. דיוקם הולך וגדל. כל המערך הזה הופך מבוזר יותר, מוסתר יותר ומשובץ בתוך סביבה אורבאנית, בכל בית עשירי בלבנון יש מחסן טילים או עמדת שיגור".

לאחר מכן, הרגיע הבכיר את אזרחי ישראל לאור התיאור המפורט של הסכנות במלים אלה:

"אנו עומדים בפני מזרח תיכון שיהיה עוין יותר ואיסלאמיסטי יותר. אנו מנהלים תהליך מקיף שבוחן את דרכינו ולא משאיר אבן אחת במקומה. אנו בוחנים בסכין חדה וביקורתית את התאמתנו למציאות. ...ההרתעה הישראלית נשמרת. "

לכאורה קל להבין למה מתכוון ראש אמ"ן כשהוא אומר "מציאות", אך בגלל שמציאות העימות הפוליטי-מלחמתי איננה טכנולוגית-לוגיסטית טהורה יש מקום לפקפק בהנחתו ש"ההרתעה הישראלית נשמרת". למעשה, ניתן להתרשם מן הדברים שרק כל עוד ישמרו אויבי ישראל על חוקי המלחמה המוסכמים בעולם תוכל ישראל להתמודד בהצלחה בכוחה הצבאי כנגד התקפות מאות אלפי טילים וגם עם נשק גרעיני – אך לא לעולם חוסן.

דווקא עליית האיסלם, שאינו מכיר בחוקי העולם המערבי, אשר ביסודם מושתתים על רעיונות שנובעים מהמוסר הנוצרי, כמו "משחק הוגן", שתובע מהיריבים לנהוג שוויון יסודי באמצעים שבידיהם כנגד הניצבים מולם, עלולה לכפות עלינו בדיקה מחודשת של חוקי המציאות הפוליטית, כדי להתעדכן- ולעשות זאת באמצעות מסורת ישראל .

רוחה מוסר המלחמה היהודי, דוגמת "הבא להורגך השכם להורגו", עשויה להיות מקור לערכי מציאות מתאימים יותר למדינת ישראל. אם, למשל, יפנה צה"ל של ימינו למקורות השראה כמו אהוד בן גרא, שהרג במו ידיו תוך כדי יוזמה יחידאית את מלך האויב – וידאג שהעולם יידע על מגמה מציאותית חדשה זו של ישראל – יתחילו אנשים כמו אחמדיניג'אד, נסראללה ואבו-מאזן לדאוג הרבה יותר לבטחונם הם מאשר למספר ראשי החץ שברשותם. דבר כזה יקרה אם תקפיד הנהגת ישראל להעביר לעולם כי היא רואה במידה רבה של לגיטימציה תגובה שאיננה "מידתית" בהקשר של ההתקפות המבודדות שבהן נוהג נוער פלסטיני לידות אבנים באזרחים יהודיים כשהוא חש בטוח שרק לעתים רחוקות ייעצר נער ערבי על ידי חייל צה"לי...

התעלמותה של ההנהגה הישראלית מגישת הדת בהקשר זה כמוה כעיוורון הן ביחס לכלי הנשק הראשי של האויב המוסלמי והן כהתעלמות מכוח ההנעה הראשי של האויב המסוכן לא פחות מן האיסלם – הנצרות.