קונה שמיים וארץ

קונה שמיים וארץ

רכישתן של זכויות הקנין

 

כין הדברים הרבים שבהם יש דמיון בין האדם לאלוהים קיים גם נושא רכישת זכויות הבעלות בעולם שברא; מספר פעמים שגורות בתפילה אומר המאמין כי הקב"ה הוא "קונה שמיים וארץ" ומתכוון לכך שבפעולת הבריאה הוא קנה לו זכות החזקה בשמיים ובארץ. מכך נובע שהאלוהים הוא מהות מוסרית חיובית אשר גרמה להימצאותו של העולם ולפיכך היא האחראית על קיומו והחזקתו.

 

בפרשת "עקב" מצהיר משה רבנו לפני בני ישראל על עקרון מוסרי מרכזי זה כחלק מתפיסת היהדות. עקרון זה ממחיש כי כדי להחזיק בקנין כלשהו שומה על בעל הקנין לעמוד בתנאים מסויימים. במלים אחרות: כמו כל דבר אחר במציאות, אין ההחזקה בזכות הבעלות על הקנין מקרית אלא מתוכננת ותלויה במעשיו של בעל הקנין; אם עשה בעל הקנין את מעשיו באופן נכון, הוא קונה זכות החזקה בקנינו וזו שמורה לו ביחס ישר למאמציו להחזיק בו.

 

כך, מעשיו של בעל הקנין הם הקובעים את בעלותו של אדם על קנין ובכלל זה נמצאת גם ההחזקה בשטח אדמה לצורך חיים. בדבריו מצהיר משה על כך כי הארץ המובטחת – ארץ ישראל – איננה כשאר הארצות. זוהי ארץ בעלת ערכיות מוסרית ייחודית המתבטאת במחוייבות הפעולה שהיא מטילה על היושבים בה. שומה עליהם להיות מוסריים במיוחד במובן מודעותם המוסרית למהות הראשית הקובעת את סדרי החיים בעולמו של הקב"ה.

 

כפי שניתן ללמוד מדברי התורה אחד מהנושאים הראשיים שאין הקב"ה מרשה בעולמו הוא הטעות של עבודת האלילים. בהתאם לכך הוא מצווה את בני ישראל להימנע מעבודת אלילים וגם להשמיד כל אות לעבודת אלילים בסביבתם; ארץ ישראל – אומר משה – היא ארץ שעיני ד' תלויות בה כל הימים והאל משגיח כי לא תהיה באמונת העם היושב בה הפרות מוסריות של אמונה. הפרות מסוג זה מתבטאות הן בהשמדה או גירוש של עמים עובדי אלילים המתגוררים בה –הן בכך שאין היא אדישה כלפי עבודת אלילים של עם ישראל.

 

כשעם ישראל מגיע לארץ ישראל לאחר מסעו הארוך במדבר הוא נושא עימו את שאיפותיו ותקוותיו של האל אשר דאג להציג בפניו במשך זמן ארוך את קיומו ויכולותיו, העולות על אלה של כל אליל הטוען לשליטה בעולם, ומנצחות את כל אלוהי העמים בשטח זה.  אך לא מדובר רק בנצחון או התגברות של עם האמת על אויביו כולם, אלא ביכולתו של אל האלוהים להתגבר על כל אתגרי הקיום במציאות החיים ודרישותיהם.

 

הקב"ה אינו מבטיח לעם ישראל בארצו אך ורק יכולת לנצח את אויביו אלא הרבה יותר מכך: את היכולת לחיות חיים טובים, אשר יהיו תוצאה של פעולותיו למען חייו. את החים הטובים לא ישיגו בני עם ישראל באמצעות פעולות שהן מעבר לטבע אלא ליהפך: הם ינצלו את הטבע לצרכיהם כשי כיוכל לספק להם את כל שיחפצו בו כדי לחיות חיים של סיפוק וטוב.

 

כפי שמנסח זאת משה רבנו, אומר האל עצמו כי כל מה שעל עם ישראל לעמוד בו הוא מילוי תנאיו של הקב"ה, שהם הודאה בו, אהבתו, מודעות ליכולותיו, ויכולת הציות לבקשותיו.  אם נחליף את שמו של אלוהים בשם ההווייה ניתן להבין כי כל מה שעלינו לעשות כדי לשרתו הוא לראותו כביטוי של המציאות עצמה – ודי בכך.

 

בימינו, אחרי גלות ארוכה ופרקי חיים בני דורות רבים, שבכולם הוכיח האל שוב ושוב את תנאי הקיום היסודי של ארץ ישראל ליושבים בה, שבאמצעותם הדגים איך שוב ושוב הביא את העם שלא האמין בו לגלות מהארץ או פגע עד כלות בעמים לא מוסריים כמו עובדי האלילים, די בכך כדי לנבין כי מילוי מצוות ד' היא האפשרות היחידה הניצבת בפנינו כדי לחיות בארץ ישראל.