20 מחשבות על דת
המעשה האנושי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-שבת, 26 ינואר 2013 17:23
- כניסות: 1378
המעשה האנושי
אם עלי לנסות ולנסח את יסוד אמונתי במעשה האנושי כפי שלהערכתי רואה אותו היהדות, אז מעשה זה – ובעיקר הבחירה בו – הוא היסוד לכל התפתחות משמעותית למגמת תיקון העולם. במלים אחרות: התכנית האלוהית לגאולת העולם נסמכת על בחירותיו של האדם. אלה מתחילות במחשבה היוצרת, שראשיתה במציאות פתרונות הגותיים לבעיות יסוד, המשכה בניסוחם והגדרתן באופן מילולי מגובש ומדוייק במסגרת דיבור עליהם בחברה וכתיבת הדברים בדרך שניתן יהיה לקראם, וסופה ביישומם של בני האדם שפוגשים בהם במציאות המעשית. כל מכלול הפעולות הללו צריך להיעשות על ידי בני אדם יחידים, כל אחד בתחום התמחותו שלו, כאשר הפעולה כשלעצמה מוערכת על ידו כמוצדקת גם אם אין הוא רואה בבירור את מידת התיקון המסויים שנובע כתוצאה ממנה.
דבר זה נובע מגישה הרואה את המהלך הלא ברור של ההתפתחות המציאותית של ערכים כדרך הראשית שבה עובדת המציאות בכלל והחברה האנושית בפרט כמנגנון פעיל, שבמהותו מביא לידי פעולה מעשית את הרעיונות המופשטים, בדיוק כפי שתהליכי הכלכלה מהווים את יישומן של רעיונות ויוזמות בעולם הכלכלה האנושי בעולם כולו.
בסיכומו של דבר מדובר בכך שראשית לכל מהווה רוח האדם את השלב הראשון של הפעולה, הנפתח במחשבה ובאמירה שחלק גדול מהם איננו מזוהה כבעל השלכות משמעותיות בתווך הכולל של הדברים במציאות. למעשה, אין הרעיונות החשובים ביותר – בעיקר בשל הקושי להבינם – מוצאים לעצמם הערכה מצידם של בני אדם רבים בתחילת הדרך. כפי שקורה רבות באמנות, נותרות רבות מהיצירות הגדולות לא מוערכות בחברה האנושית, לעתים עד אחרי שנים רבות מאז היווצרן לראשונה.
כל ישראל חברים?
- פרטים
- עידכון אחרון ב-שישי, 18 ינואר 2013 13:21
- כניסות: 1370
כל ישראל חברים?
הערבות החברתית בישראל
את האמירה "כל ישראל חברים" מבינים רוב בני העם היהודי כהצהרה המכוונת למה שהוא בגדר משאת הלב, אך יש הרואים בה אידיאל שכדאי היה שנמצא את הדרך הטובה לממשו, וזאת על יסוד ההנחה דהדבר יביא תועלת לבני העם היהודי, אף כי יש הרואים בבני עם זה נטיה קבועה לפלגנות וריב פנימי.
אך יש המתייחסים לרעיון זה כאל אמירה בעלת אמת פוטנציאלית, המסתירה סוד שנובע מעצם היות כל בני העם היהודי ממקור טבעי אחד ולפיכך בעלי התאמה מהותית יסודית שיש בה כדי לאפשר להם לתקשר איש עם רעהו ביעילות הנובעת מעצם שוויון מקורם. כך או כך, באמירה הנפוצה "כל ישראל חברים" נעשה שימוש רב כדי להצדיק את השימוש הרב שנעשה בידי נציגי המדינה, כמו דוברים פוליטיים רבים. אלה מייצגים את שימוש המדינה במשאביהם של האזרחים כאילו היו מחצבים או חמרים שהם רכושה; בדרך זו מוצגות ההוצאות הרבות שיש למדינה על נושאים רבים ושונים המכוונים לתועלת האזרחים, כשהן מוסברות בכך שהן מהוות ביטוי מעשי של הקשר הקרוב הקיים בין בני החברה הישראלית, הרואים את עצמם כשייכים לאותו עם וככאלה כבעלי אחריות לרווחת חברתם, החולשת על תחום רחב יותר מחיי היחיד.
על יסוד זה מניח משלם המסים כי במשאבים המוצאים מכיסו נעשה שימוש שעל אף שאין הוא עוסק בו אישית הרי שבסופו של דבר, הוא מעניק לו רווח אישי מתוקף העובדה שרווחתם של אנשי חברתו היא חלק יסודי באיכות החברה שהוא עצמו מהווה חלק ממנה.
אך לא מן הנמנע כי ביסוו של דבר מהווה הרעיון שכל עם ישראל מאוחד בכוח ושמעבר להסכמתם המוצהרת של בני העם יש בדבר גם אמת פנימית, שמתוך התחשבות במה שהוא מייצגת בכוח ניתן לנסות ולממש זאת בםועל. לפחות עד כמה שהדבר נוגע למסורת ישראל, יכול הדבר לייצג עובדה, שמשמעותה שבבני העם היהודי יש די מן המשותף כדי שמימוש קרבתם יכול להוות ידידות אמיצה גם אם אין הדבר נראה בעין פשוטה.
על יסוד תכלית תיקון העולם שנקבעה במשותף לכל העם היהודי סביר בהחלט שהדבר מגדיר יכולת שקיימת ברשותו של כל יהודי לתור ולגלות ביהודים אחרים תכנים איכותיים אשר יחשפו יכולת גלומה של שיתוף פעולה ייחודי שפתוח לפניהם. על דרך המשל נמצא קיומו של סוג שיתוף שכזה במעמד של מחצב יקר הגלום בתחום טבעי מסויים והמחכה שיכרוהו וישתמשו בו לקידום כל היחידים המחזיקים בו.
סוד המלחמה הדתית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-שלישי, 20 נובמבר 2012 16:39
- כניסות: 2057
סוד המלחמה הדתית
במאבק הנטוש בחברתנו בין המאמין הדתי לבין הלא-מאמין, אחת מהאמונות הטפלות הנפוצות בין ה"חילוניים" היא היותו של האדם הדתי במצב של פיגור התפתחותי מבחינה ידיעתית ביחס לעולם הלא-דתי; הראייה לכך, מנקודת המבט של החילוני הוא האמונה בנחיתותה של הדת לעומת השקפת הממסד המדעח, שבה פוסל הוא במומו שלו, שכן הוא מאמין שמבין השתיים מחזיקה הדת בתפיסות שכבר עברו מן העולם ואילו המדע מייצג את הידע האנושי המעודכן ולפיכך הוא בעל "המלה האחרונה" בתחום ההחזקה בידע המתקדם והשימוש בו. ועם זאת, במיוחד באירוע כמו מלחמתה הממושכת של ישראל בטרור, אין העולם החופשי מבין את החיבור בין היותם של ארגוני הטרור שפועלים נגדו דתיים אדוקים מחד ובעלי יכולת תבונית מאידך.
כמו במקרה של פיגוע התאומים בארה"ב אין בן העולם המערבי מבין איך מצליחים המוסלמים ה"פונדמנטליסטים", המבססים את מלחמתם על עיקרי דתם, לרכוש, לשלוט ולהפעיל את הטכנולוגיה המתוחכמת של המערב בהתאמה לצרכיהם. אי הבנה זו תואמת את אמונת האדם החילוני כי ההחזקה באמונה דתית נוגדת, בהכרח, את התבונה האנושית ופוגמת ביכולת היישום שלה את היכולות הטכנולוגיות והלוגיסטיות האנושיות. ביסודו של דבר אין החילוני הדוגמטי, המאמין שהתרבות הלא-דתית מייצגת תרבות מתקדמת, מבין כי כל כדור או טיל המשוגרים על ידי המוסלמי נושאים עימם את המסר הדתי כציווי מוסרי ראשון במעלה.
חוסר יכולת הבנה זו של החילוני את ערכיו הדתיים של המוסלמי ובמיוחד את הדרך שבה הם מבססים את מלחמת הדת שלו מבטא את אחד הסודות השמורים ביותר של מלחמת העולם של זמננו: עובדת היותה דתית; עובדה זו נשמרת בסוד על ידי גורמים המפיקים רווח מהיותם של בני אדם רבים לא מודעים לכך שסכנה גדולה היא ללוחם להתעלם מערכיהם של אויביו. מלחמת הדת הגדולה המתחוללת בימינו היא מלחמת עולם של ממש בין העולם המוסלמי לבין כל מי שנתפס בעיניו כ"כופר", ובכלל זה כל העולם הנוצרי-מערבי, המסווה את נטייתו הדתית בתחפושת של חילוניות לא-דתית. לתחפושת מתוחכמת זו יש תכלית איסטרטגית בעימות נגד העולם המוסלמי.
עצם חילוניותו של חלק גדול מן העולם המערבי-נוצרי איננה אלא פרי הטעייתה של האוכלוסיה הלא-דתית בחלק עולם זה. ציבור זה מחד איננו רואה את עצמו כדתי אך מאידך מאמין בערכים נוצריים אשר מוסווים כביטוי של השקפת חיים חילונית "נאורה"; בני העולם המערבי רואים את החילוניות כ"מתקדמת" ביחס לדתיות, שלפי האמונה השכיחה בתרבות העולם המערבי העכשווי איננה אלא גישה פרימיטיבית שבה חוברות אמונות טפלות ומיסטיקה בגרוש לפגיעה בזכויות נשים, ילדים וכיו"ב.
כחלק מדתיותו המוסתרת של העולם הנוצרי של ימינו, אין הצד הדתי של העימות הפוליטי נלקח בחשבון כאשר ניצב העולם ה"תרבותי" אל מול העולם הערבי, על אף שאין, למעשה, בעולם הערבי עם, אומה או ארץ אשר מתכחשים להיותם מוסלמים – ולהיותם, ככאלה, כאויבים של הנוצרים והיהודים גם יחד. בהקשר זה עושה הכנסיה הנוצרית כמיטב יכולתה לטשטש את המלחמה הקיימת בינה לבין העולם המוסלמי ולהתעלם מההיבט הדתי של העולם הערבי, אף שזה פוגע בכל מי שאינו מחזיק בדתו ובכלל זה בנוצרים וביהודים בכל הזדמנות.
באופן שמבחינה מוצהרת מסתיר אף הוא את סוד הדתיות, מסייע מחנה השמאל הפוליטי לערכי האמונה הנוצרית, בין היתר באמצעות הכחשת מושא האמונה הדתית בתוקף היות חלק גדול ממנו אתאיסט. תופעה זו כוללת גם את השמאל הישראלי, השותף להתנגדות לדת בכלל ולמסורת ישראל בפרט. ככזה הוא רואה את הגורם הדתי-יהודי ככזה היוצר את המלחמה המקומית בתוקף טענתו לזכות על ארץ ישראל שמקורה בתורת ישראל ובהתאם לכך הוא יוצר הכחשה מתמדת של קיום התאמה בין גורמים דתיים ללא-דתיים במדיניות הקיימת.
בישראל התבצר מני אז אחד הסניפים הפוליטיים של השמאל העולמי, המתנגד לדת ולערכים הלאומיים כאחד וככזה דוחה את מסורת ישראל, שבה חיים שני אלה כהיבטים מאוחדים של הלאומיות היהודית. בהקשר זה הפעיל השמאל את מירב השפעתו התרבותית כדי למנוע מהישראלי להבין את השלכות היותה של המלחמה נגדו בעיקרה דתית – ואחד מערוצי פעולתו העיקרית בתחום זה היה להמציא באופן מלאכותי טעמים, מניעים ונימוקים למלחמתם של הערבים, תוך הקפדה לצייר מלחמה זו כמבוססת על ערכים פוליטיים מרוקנים מכל רמז לערך דתי כלשהו; תרומה זו של החילוני-שמאלני למאבק הערבי הביאה להצגתו בעולם כלוחם למען חירות, זכויות אדם ונגד דיכוי, מה שהקל על הצגתו התדמיתית בעולם של ימינו כיישות אוניברסלית שאין קשר בין מלחמתו לערכים דתיים.
כך או כך, לאורך ההסטוריה של מלחמות ישראל עשה המחנה הפוליטי הזה רבות כדי להנחיל לעולם המערבי את הרעיון שאין כל קשר בין מלחמתם של הערבים בישראל לאיסלם. רעיון זה הוא רב-עוצמה עד היום, אף שאין בנמצא בעולם החופשי שום הסבר מניח את הדעת לעוינות שקיימת בעולם הערבי נגד המערב, אשר נראית מנוגדת לעובדה שהעולם הערבי מתקיים, במובנים רבים, בזכותו.
הקשר בין ערכים נוצריים למדיניות ישראל מצביע על קיומו של דמיון רב בין מדיניות ישראל וזו של שאר מדינות המערב, השותפות כולן בסיוע שהן מגישות לאויביהן הערבים, הכולל משאבים, טכנולוגיה ותמיכה כלכלית ולוגיסטית. ההקפדה על שמירת סוד הדתיות מצד אמצעי התקשורת ואנשי הרוח של המערב כולו שומרת מן הציבור הכללי אף ברמז את הרעיון שיש לעובדה שמוסלמים נלחמים נגד יהודיים ונוצריים קשר לסיבת המלחמה, אך נראה שיש גורמים שמבינים כי רעיון כזה יביא, בהכרח, להעלאת נושא המודעות לערכי הדת בציבור ויקדם את הדיון הערכי בהבדלים הדתיים שאצורים בקרב האומות הנלחמות ביניהן.
כך או כך, לא ניתן להתעלם מכך שבזמן שהעולם המוסלמי מנהל מדיניות תרבותית, חינוכית ופוליטית מורכבת ביחסיו עם העולם שמחוצה לו, אין העולם המערבי, שאותו הוא מגדיר כאויבו, רואה את ההיבט הדתי של מלחמת האיסלם בו כנושא שיש מה להתחשב בו. גם העלטה הסמיכה שמטילים בעולם המערבי על הנושא הדתי מזמינה שאלות רבות לגבי מניעיה; אך גם מבלי להחזיק כבר כעת בתשובות ברורות לגבי מניעיהם של שומרי הסוד, ברור כי כל אדם המסייע לכך אינו חפץ לסייע לערכי הדת להיות במרכזו של דיון ציבורי שבו יתחילו בני האדם לעסוק ברצינות באמונה הדתית, בהבדלים בין הדתות, ואולי אף ביסודותיהן הערכיים. דבר מסוג זה יכול להוביל, מן הסתם, להערכה שתוסיף למעמדה של האמונה הדתית בעולם.
כיבוש יהודי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-שלישי, 20 נובמבר 2012 20:45
- כניסות: 1502
כיבוש יהודי
היסוד המטפיסי של תיקון העולם
בעולם האנושי היווה הכיבוש המדיני את אחד ממאפייניהן המובהקים של האימפריות הגדולות. אלה כבשו ארצות רבות, השתלטו על היקפי שטח נרחבים, ובכל אלה שלטו בכוח הזרוע. אך שונה מאלה היה הכיבוש אשר נעשה על ידי עם ישראל, שהיה כיבוש חיובי בשל העובדה שהיה רוחני ומוסרי במהותו ובמניעיו.
חלק גדול מן הכיבושים שהיו נהוגים בהסטוריה – ובמיוחד אלה של קיסרויות הענק של העולם העתיק – מצרים, בבל, פרס, יוון, רומא וכו' - היו כאלה שבהם היתה מטרתו של הכובש, שהיה מעוניין בקרקעות ועושר חומרי, נצחון על הנכבש שממנו נלקחו אלה ולעתים אף השמדתו. בניגוד לכך, השאיפה העומדת ביסודו של הכיבוש הרוחני, שהיא מוסרית ביסודה, היא תיקונם של פשעי הנכבש. בקצרה, ניתן לראות שאיפה זו כביטוי של רצון בהשלמה ולא בהשמדה, כלומר בפעולת הכובש להבאת הנכבש לידי שלמות מוסרית, על יסוד ההנחה שיש בידו העליונות המוסרית עליו.
מטרתו ותכליתו של כיבוש מסוג זה איננה הגדלת תחום השליטה הקרקעית של הכובש אלא הרחבת תחום השליטה המוסרי שלו, כלומר השלטת ערכיו המוסריים באופן שיגדיל את תחום השלטון של השקפת הצדק שלו. בפועל, זהו העקרון המנחה את כיבושיהם של ישראל; אף כי בתולדות ישראל נזכרים כיבושים רבים, שבחלקם הגדול הם גם כיבושים קרקעיים, המגיעים לשיאם בכיבוש ארץ ישראל, המתרחש עם הגעתו של עם ישראל לארצו אחרי מסעו במדבר, מבוססים רובם ככולם על עקרונות הכיבוש היהודי, שיסודו במניעים, תכליות ומגמות מוסריים, כלומר שהמניע הראשי שביסודם היא ראשית לכל מוסרי.
במיוחד בהקשר של כיבוש הארץ, חשוב לדעת כי מקורות יהודיים עסקו כבר מקדמת דנא בשאלת הצדקתה של לקיחת הארץ המובטחת מידי העמים שישבו בה על ידי עם ישראל. מבחינה עקרונית במיוחד חשוב להיות מודעים למרכזיותו וכובד משקלו של הנימוק המוסרי, שכן הנימוקים העקרוניים המצדיקים את כיבוש הארץ אינם מתבססים רק על הצורך של עם ישראל בשטח מחיה אלא בהיותו של העם היהודי הכובש אמצעי ענישה בידי שמיים את עמי הארץ על תרבותם הבלתי מוסרית אשר השחיתה את הארץ. בהקשר זה חשוב לציין כי בשום תחום של חיי האדם אין עובדת הצורך יכולה להיתפס כהצדקה לתפיסת ערך בכוח הזרוע, כפי שמניח האדם הבוחר לשדוד את עמיתיו.
בהקשר זה ראוי להביא את הדברים הרבים מפרשת נח שבתורה: "וירא אלוהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ" (בראשית ה יא). בדברים אלה מוצג אחד מהעקרונות המבטאים את גישתו המוסרית של האל, אשר מראה כי התנהגות בלתי מוסרית של האדם פוגעת בארץ שבה הוא מחזיק ולפיכך נוטלת ממנו את הזכות עליה. בהתאמה לכך, מהווה מלחמתו של עם ישראל נגד עמים פושעים ואף מחייתם של עמים כמו עמלק בשל חטאיהם, צורה של יישום פעולת האל, אשר מחליט להביא מבול על הארץ בשל הישחתה. מבחינה זו מהווה עם ישראל כבר בתקופה הקודמת לשבתו בארצו כוח פעולה קדומני, המבטא את המוסר האלוהי.
היותו של עם ישראל אמצעי בידי האל - במיוחד בהקשר כיבוש ארץ ישראל – היא, בפועל, הצהרה של עם ישראל כי הוא פועל ברוחה של משימת טיהור הארץ מזיהומו הקשה של נגע חוסר המוסריות, אשר פשה בעמים שישבו בה (כמו עבודת אלילים הכוללת טבח של בני אדם*). פעולה זו נחשבת מבחינת ההלכה והשכל גם יחד כפעולה של רכישת בעלות על ערך כמו ארץ, כי השימוש המוסרי גובר מבחינת מעמדו כחזקה על השימוש המשחית.
מבחינת תפיסת המוסר של מסורת יישראל מהווה הכיבוש המוסרי פעולה של קניית חזקה ורכישת בעלות צודקת. ערך חשוב בהקשר זה הוא שזכות הבעלות היא המבססת את זכותו של הכובש היהודי – ומידת המוסריות המעורבת בשימוש בערך היא המבססת את זכות הבעלות של המחזיק בו. עקרון דומה של צדק מוצאים אנו גם במשפט שלמה, שבו מקבלת חזקה על התינוק החי האם אשר מעדיפה את חייו על פני מעמדה החוקי ביחס אליו. גישה זו היא המעניקה לעם מוסרי את זכות הבעלות (והכיבוש) של מקום על פני זה הפוגע בו.
מנקודת המבט המטפיסית של המוסר היהודי שייך כל ערך בעולם למי שיצרו, ולפיכך מעניק הדבר לקב"ה את זכות הבעלות על העולם בשל היותו זה שבראו – וביחד עם כך את הזכות לענוש את האדם הלא מוסרי על פגיעה בעולם והשחתתו. זוהי, בתמציתה, התשתית הערכית המקנה לעם ישראל את זכות כיבוש הארץ כפעולת גאולתה מידי עמים לא מוסריים המחללים את קדושתה. בהרחבה, זהו גם מה שמעניק לעם ישראל את הזכות לתיקון העולם כולו כשליח הביצוע והוצאה לפועל של הבורא אשר יצרו.
במקרה המסויים של עם ישראל בארצו יש לזכור תמיד גם כי תוקף קניית זכות הבעלות במקומות מסויימים בה – כמו מערת המכפלה – עדיין היה שריר מהזמן שבו רכש אברהם אבינו זכות בה, ויש בעצם העברת בעלות מסוג זה לבני עמים אחרים כדי ללמדנו על היות זכותם של המחזיקים בבעלות על ערך טבעי מותנות בשימוש המוסרי שהם עושים בו. כפי שברור לבני ישראל, שבתולדותיהם איבדו לא פעם את ארץ ישראל, בני אדם יכולים לאבד ארץ או מקנה אם לא יעשו את הדבר המוסרי והנכון הנדרש כדי להחזיק בהם. ההגיון הפנימי המעורב בענין זה הוא שווה ערך למה שיגרום לאדם לאבד כל בעל חיים או גידול טבעי שברשותו אם לא ידאג להזנתם הנכונה – וכדי להכיר בתוקפו המציאותי של דבר זה אין צורך באמונה במה שקיים מעל או מחוץ לגדר הטבע.
השכל הישר, שהוא התובע מכל בני האדם להיות מוסריים באופן טבעי אף מבלי למלא את כל המצוות שאותן הוטל על בני ישראל למלא, הוא גם מה שמשלים את הצדקתו של עם ישראל לפעול כסוכן המוסר האלוהי עלי אדמות, כי כל אדם המשתמש בשכלו יכול להבין (ולהצדיק) את עם ישראל אם וכאשר יכבוש את העולם כולו.
סביר להניח שדבר זה יקרה אם וכאשר יוכר כוחו המוסרי של עם ישראל בין העמים. וגם כדי שהכיבוש היהודי ימצא את דרכו בעולם אין צורך באמונה באל; בהקשר זה די בהכרה במציאות, אשר כדי להצליח בפעולה בה די למלא את חוקיה המוחלטים, שהם ביטוי של מוסר אובייקטיבי. למעשה, אותות הכיבוש היהודי הרוחני ניכרים ביותר כבר בעולמנו העכשווי, ובמיוחד בתרבות הטכנולוגית של זמננו, שחלק גדול מחלוצי צבא הכיבוש היהודי הנמצאים בה מפליאים לעשות בתרומותיהם המדעיות, שעשויות להיות השלב הראשון של תיקון העולם, שלא מן הנמנע שאינו אלא חלק מתהליך הפריית האנושות שהעם היהודי היה עסוק בו מאז ומתמיד.
(*) בהקשר זה יוצאת מסורת ישראל בהתקפה על העלאת ילדים כקרבן, ולא ניתן להתעלם מכך שהיא מהווה חיקוי של הקרבת יצחק ובו בזמן הדגמה של כשל הגיוני והסתמכות על דוגמה המובילה לפשע שאלוהי ישראל דוחה בתיעוב.
תתי-קטגוריות
-
20 ב אלוהים
- מונה מאמרים:
- 75
-
20 א מחשבות על דת
כתבי הגות בנושאים העוסקים בדת בכלל ובמסורת היהודית ובדת ישראל בפרט.
- מונה מאמרים:
- 166
-
20 ג מדיניות יהודית
- מונה מאמרים:
- 56
-
20 ד קצרים על דת
- מונה מאמרים:
- 123
-
בין דת לחילוניות
מאמרים הנוגעים ליחס בין הערכים, הנושאים והתכנים שקיימים בעולם המסורת הדתית לבין אלה הקיימים בעולמם של הלא-מאמינים
- מונה מאמרים:
- 13