"אין ראיות מספיקות"
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1161
"אין ראיות מספיקות"
או: איך לאכול את העוגה ולהותירה שלמה
אין בן תרבות שאיננו יודע כי במערכת משפטית ראויה לשמה כל אדם הוא חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו. בנוסף לכך ובהתאמה לכך, אין היחיד החשוד צריך להוכיח את חפותו; עקרון נטל ההוכחה אומר כי משא ההוכחה מוטל על התובע ועליו, על התובע, להוכיח את אשמתו של הנאשם.
כשאין ראיות מספיקות לצורך הגשת תביעה, ו/או כשאין ראיות מספיקות לצורך הרשעה מתמצה משמעות הדברים בחזקת החפות, כלומר: שהנאשם הוא חף מפשע.
זה לא המצב במדינת ישראל, כלומר: כאשר הנאשמים אינם שייכים לשמאל. אם הנאשמים הם אנשי ימין, אז מבחינת השמאל, הם אשמים מלכתחילה, בעצם עובדת היותם אנשי ימין. בלי קשר לתוצאות ההליכים המשפטיים שבהם הם מעורבים, אנשי הימין תמיד נתפשים על ידי השמאל כאשמים. מבחינתו של השמאלן, השאלה היחידה הנוגעת לאיש הימין החשוד היא אם תוכח אשמתו או לא.
אם וכאשר אשמתו של איש ימין חשוד איננה מוכחת, השמאל איננו רואה בו חף מפשע אלא אשם שהצליח, איכשהו, להתחמק מעונש. מכיוון שרוב התקשורת הממלכתית המונופוליסטית שמאלנית, היא מצליחה להעביר את מסריה גם לציבור הרחב ובד"כ היא גם בונה, לצורך הענין, "דעת קהל" פיקטיבית המהווה, כנראה, מיעוט מבוטל המוצג כהמון גדול. דבר זה מהווה כוח פוליטי לא רשמי אשר פועל בשירות השמאל נגד הימין במיוחד מאז עלייתו הרשמית לכאורה של הימין לשלטון.
למותר לציין כי גם אם עלילה מסתברת כעלילת שוא, די בעצם קיומה כדי לעכב את השלטון הימני. דוגמה לכך היא פרשת חסון-חברון, שבאמצעותה, אף כי לא הוגשו כתבי אישום, נגרמו נזקים ללא-תקנה למהלכיו של בנימין נתניהו שהיה ראש ממשלה ונוצרו כלפיו וכלפי אישי ציבור בכירים אחרים דעות שליליות אף כי דבר מההאשמות שהופנו נגדם לא הוכח כאמיתי. היום ניתן לראות בסטטוס זה בקלות את כל נחקרי, נחשדי ומואשמי הצד הימני של המפה הפוליטית, החל מנאשמי השוא של המתיישבים ו"אנשי המחתרות" שביניהם וכלה בתיקים הנפתחים חדשים לבקרים לחברי מרכז הליכוד ולכל מי שמעז להיות מקורב להם. היש צורך לציין כי מנקודת מבט פוליטית יש כאן איתות ברור של השמאל, על תקשורתו, משטרתו ופרקליטותו, לציבור שאנשי הימין מקורבים "טבעית" לחדרי החקירה?
למותר לציין כי אישי השמאל – החל מבכירים דוגמת עזר ויצמן ובן-אליעזר וכלה בכאלה שעתיד מפואר מתוכנן להם, כמו יצחק הרצוג – נהנים מהתעלמותה של המערכת המשפטית, מאדישות המשטרה ומאהדה ציבורית מלאכותית מתוצרת התקשורת.
בצירוף המלים "היעדר ראיות מספיקות" כלל היועץ המשפטי מזוז את המלה "מספיקות". אולי "מספיקות" היא המלה הנכונה מבחינה משפטית רשמית, אך, בהקשר הקיים, היא מהווה מילת מפתח שמשמעותה, כפי שהתקשורת השמאלנית מנסה להציגה בעיני אנשים רבים, היא: "אנו החלטנו כבר שהאיש אשם, אלא שאין לנו די עובדות לצורך הרשעתו." במציאות אין דבר כזה: אם אינך יכול להוכיח אשמה, עליך לשתוק.
למעשה, מבחינה לוגית, יש בדברים אלה משום סתירה, נסיון לאכול את העוגה ולהותירה שלמה: אנחנו יודעים ולא יודעים שהאיש אשם...
מחד, אומרים כוחות השמאל, אנו יודעים שהאיש אשם (איך, אם אין הוכחות?). מאידך, אנחנו מכבדים את החלטתו של היועץ המשפטי ...
והימין נותן להם להתחמק עם זה.
מה שהתחולל בענין בערוץ 2 של הטלויזיה הממלכתית (המוצג לציבור, לעתים, כערוץ פרטי) היה מאלף במיוחד: לכאורה, מכבדים שם את החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה, אשר הכריז, למעשה, כי שרון חף מפשע, אך למי שהאזין להתבטאויות אנשי נבחרת ערוץ 2 ולניסוחיהם בנושא זמן קצר לאחר הכרזת ההחלטה של היועץ המשפטי, זה ברור כי מבחינתם, אין בעובדת אי יכולת הוכחת האשמה אפילו משום רמז לחפות. מבחינת צוות הערוץ מהווה ערוץ 2 את הערכאה המשפטית הגבוהה ביותר בישראל – ובה אין שום זכות לערעור. מי שהאזין להם שעה אחרי הכרזת מזוז על חפותו של שרון יכול היה לשמוע אותם מנהלים מתקפה מקפת ביותר נגד פסיקת מזוז ובה, בין היתר, נותנים ליוסי שריד לממש את חסינותו באמירה " דוד אפל נתן שרון לקח... אם לזה לא קוראים שוחד אז אני לא יודע מה זה שוחד", את אחד ממגישי החדשות שלהם מציין כי "עזר ויצמן נאלץ לפרוש בשל חקירה נגדו. שרון, לפחות בינתיים, נשאר.", את אחת ממגישות החדשות שלהם מציעה את הנוסחה "...הוא (היועץ המשפטי) לא סוגר את התיק מחוסר אשמה אלא מחוסר הוכחות." – ועוד ועוד שפע של רמיזות, אמירות ומחוות שמסתכמות בנסיון לאכילת אותה עוגה נצחית, באמירה שמשמעותה הסופית היא: "עם כל הכבוד ליועץ המשפטי, אנחנו יודעים שהוא טועה ואנחנו נעשה כמיטב יכלתנו להבהיר זאת לציבור באלף השנים הבאות".
מדוע אין איש מהנפגעים עושה משהו כדי להביא את הפוגעים הללו לשלם על היוצא מפיהם? מאיזה סוג של חסינות הם נהנים? לא ברור. אך אם, כפי שמזהירים אותנו בצדקנות כמה שמאלנים, יתערער, בשל דברי מזוז, אמון הציבור בפרקליטות – אז העם בישראל יכול רק להרוויח מזה.
ולסיום, חשוב לציין כי מעבר של מליונים ומיליארדים בין אנשי שלטון וכלכלה במדינת ישראל הוא לב השיטה שמופעלת על ידי השמאל מאז קום המדינה דרך קבע. הצדקנות העכשווית הנזעקת על ידי השמאל, ה"חושפת" את שחיתויות הימין, מזכירה את הבדיחה על הגנב הגוער בבנו שגנב את העוגה מהמקרר. "אינני מעניש אותך על הגניבה," הוא אומר לו, "אלא על כך שהשארת טביעת אצבעות". במקרה של הפוליטיקה הישראלית, אין לשכוח שהגנב השמאלני הוא שבנה ממסד גנב, שבו פעולות הגניבה במתבצעות על השולחן ולאור היום באמצעות החוק (ולא בניגוד לו) שנחקק על ידי גנבים ולמענם. על רקע זה, ניתן לראות את כל טענות השמאל כנגד הימין על שחיתות כאותה טענה של הגנב הבכיר, המשתמש בחוסר המקצועיות החובבני של איש הימין כדי לשדרג את עצמו מוסרית, להפריע לימין לממש את שליטתו ובכלל, להמשיך את שחיתותו הוא עד קץ כל הימים.
אסור לעם הזה לתת לשמאל לאכול את העוגה שגנב ולהותירה שלמה.