אמונות דיפלומטיות טפלות

| הדפסה |

פרטים: עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37; כניסות: 1166

המחלה המיסטית של מחנה השמאל

במיוחד בישראל תוקף מחנה השמאל דרך קבע את היהדות, כאשר, לצורך הענין הוא מאשים את הדת כלא-רציונלית בשל היותה מייצגת אמונות טפלות ומיסטיקה חסרת יסוד מציאותי. אך למעשה מהווים דווקא רעיונות השמאל הדגמה להחזקה באמונה עיוורת, מיסטית וחסרת יסוד עובדתי; אין הוכחה חזקה יותר לחוסר הרציונליות השולט במחנה השמאל מאשר האמונות הטפלות שלו. אלה, החמורות יותר מכל אמונה טפלה שבהן מאשים השמאל את המאמינים הדתיים, מנותקות מעובדות המציאות הפוליטית, ומבוססות על הנחות חסרות יסוד, שאינן ניתנות להוכחה. אחת הראשיות שבהן היא ההנחה שמניעיהן של המדינות אויבות ישראל ושל ארגוני הטרור שונאיה הן פרי ההגיון.

זה למעלה מדור שכוהני האלילות השמאלנית בישראל פועלים במטרה להגדיל בתודעת הציבור את קיומם של שני יצורים-אחים לא קיימים, שהם לחלוטין פרי דמיונם: אחד מהם הוא שאיפתם של הערבים לשלום עם ישראל – והשני, תאומו, הוא שמה שמניע את מלחמתם של אויבי ישראל נגדה הוא כזה שניתן ליישוב על ידי הסדרים הגיוניים או סיפוקים של תביעות הגיוניות.

לדוגמה: בכיר חיזבללה ודיפלומט מערבי פירסמו לאחרונה הודעה משותפת שבה הוקיעו את ישראל על מה שהוגדר כ"פגיעה בריבונות לבנון". אחרי השנים האחרונות, שבהן ניסתה ישראל פעמים רבות כל כך שלא להגיב על ההטרדות שספגה מצדו הלבנוני של הגבול, יש בתמימות דעים זו שבין איש ארגון מרצחים לבין מדינאי מן העולם החופשי משום הדגמה למידת היותו של השמאל מרוחק מחשיבה המתבססת על עובדות אמיתיות. בהתחשב במאמצים הרבים שעשתה ישראל כדי לסלק את מעורבותה בלבנון, החל מיציאתה ממנה לפני כעשור, מי שכדאי שיקח את הדברים לתשומת לבו הוא אהוד ברק, שהבריח את צה"ל מארץ זו. אך נראה שכמו אנשי שמאל רבים, גם הוא עשה זו בשל אמונתו חסרת היסוד שבכך יסתתמו טענות הלבנונים נגד ישראל...

כי ברק, כאחד ממשרתיה המובהקים של המיסטיקה השמאלנית, מייצג באישיותו את מי שמשלב סכיזופרניה אופיינית של שכלתנות טכנית עם מיסטיקה מזיקה; על אף יכולתו לטפל במיומנות במנגנוני הביורוקרטיה הישראלית שנחוצה לצורך מתן הוראות שלטוניות, הוא כושל באופן מלא באמונתו הדתית במיוחד בשל אמונתו הטפלה ביצורים-הדמיוניים שהוזכרו לעיל. איש זה במיוחד – אשר ראה מקרוב את הפרכתם של יצורי-שווא אלה הן בנסיגה מלבנון, שלא הביאה לשלום והן ליד שולחן הדיונים עם ערפאת, שבו הסתכמו כל ויתוריו בשם ישראל באינתיפאדה הפלסטינית, לא הסיק את המתבקש מכשלונות אלה ולא נסוג מעמדתו הלא-רציונלית בנושא כמלוא הנימה.

אמונה טפלה זו בכך שיש לאויבי ישראל טענות אובייקטיביות היא רק אחת מרבות שמוחזקות על ידי הדיפלומטיה השמאלנית המקומית – והעולם בכלל. באי הבנתה לגבי טבעם של אויבי העולם החופשי מאפיינת גישה זו את השמאל בעולם כולו ומתבטאת ביחס לדיקטטורות המאיימות על העולם החופשי, אשר בגללה הן זוכות ליחס וותרני מצידן של ארה"ב ואירופה. בלב הענין המחשבה המנותקת מהמציאות שהוויתור יביא לכניעה של הרע או, לפחות, להחלשת התנגדותו. בישראל במיוחד, הביא הדבר לפעולות מיסטיות באופיין, כמו הגירוש מגוש קטיף, שהתרחש בשל אמונתו של השמאל שפינויה של ישראל את רצועת עזה יביא לביטולה של תביעה ערבית מכיוון זה.

אך לא רק שהעובדות הוכיחו את ההיפך הגמור – נראה שהבעיות שיש לישראל עם החמאס בטלות בששים לעומת הבעיות שיש לה עם השמאל; זה, שלא נותן, כאמור לעיל, לעובדות לבלבל אותו, לא רק שאינו נוטש את גישתו הלא-רציונלית אלא שזו אף מתחזקת בדמות האמונה הטפלה החדשה, שמגיעה בדיוק מאותה תיבת פנדורה של מזיקים: האמונה ברצונם של הסורים בשלום.

לא רק שאלה המחזיקים באמונה מיסטית זו מאמינים שהסורים מעוניינים בשלום ונוהים אחרי כל איזכור שם ישראל בפי הסורים כאילו היה סימן לכמיהה אוהבת מצידם, הם מאמינים גם כי מסירת רמת הגולן לסוריה תביא להסכם שלום.

למותר לציין את היותה של אמונה טפלה קוצנית זו אחד מפרחי הרוע שצמחו בגינת המיסטיקה השמאלנית, שבתוך הצמחיה הפראית שעלתה בה בעבר ניתן למצוא רעיונות-אמונות לא רציונליים למכביר כמו המחשבה שהגולן שייך בזכות לסורים, שכל חובות הדמים של הסורים ניתנים למחיקה בתוקף הסכם חתום, שניתן לקנות בכסף – או בשוחד גישה למי הכינרת - את ויתור הסורים על הקשרים עם אירן ועם ארגוני המחבלים בעולם בכלל ובלבנון בפרט. ובכלל, שיש לסוריה – או שהיתה לה אי פעם – ענין בשלום אמת עם ישראל.

אחת האמונות הטפלות המובהקות, שאין מחנה השמאל יכול להשתחרר מאחיזתה מאז דבקה בו – והוא שבוי בחבליה על אף שבכל הזדמנות אפשרית הוכחו אי מעשיותה ואי אמיתותה, היא האשליה שהויתור לערבים מקדם את השלום. כל העדויות העובדתיות שהצטברו בעידן האחרון מעידות על כך שאין האויב הערבי מסוגל לקיים הסכמי שלום – ואין זה משנה כמה תלך ישראל לקראתו מבחינת ויתורים טריטוריאליים, כלכליים או אף בטחוניים. יתרה מזו: בשל המבנה הפוליטי הלקוי של המדינה הערבית והעולם המוסלמי מאיים כל ויתור ישראלי על יציבותו של המשטר שעימו ישראל מבקשת להשלים, שכן השקפת העולם המוסלמית-ערבית רואה כל פשרה ככניעה ולפיכך לא רק כל הסכם עם ישראל ככניעה אלא גם כל פשרה מצידה של ישראל כחשודה ואולי אף כחלק מאיסטרטגיה מתוחכמת של היהודים נגד המוסלמים.

כך או כך, מראות העובדות שכל ויתוריה המפליגים של ישראל לטובת אויביה לא הביאו לה שקט ולא עצרו אותם מלהמשיך ולהציק לה. השמאלן יציג כיוצאים מכלל זה את ההסכמים שערכה ישראל עם מצרים וירדן – אך השכל הישר מעיד על יוצאים מהכלל אלה דווקא כמחזקים את הכלל, מכיוון שאין הם אלא ביטוי של מלחמה קרה, אשר, לשיטתן, מדינות ערב המעורבות בהם מרוויחים רבות מקיומה.

בשל היותה מבוססת על חוסר רציונליות מביאה הדיפלומטיה השמאלנית לאסונות רבים על ישראל. יתכן שהדרך להתעמת עם הבעיה של אי הרציונליות השמאלנית – בישראל ובעולם גם יחד - עוברת דרך ניטרולה של האמונה הטפלה הגדולה מכולן: האמונה בעצם האפשרות לשלום עם העולם המוסלמי. עצם המחשבה ששלום כזה הוא בגדר האפשרי מתעלמת משלילתה המוחלטת של האמונה המוסלמית את קיומו של שלום עם לא-מוסלמים. רק בעובדה זו כשלעצמה יש משום זו הטלת ספק בהסכמים עם העולם המוסלמי, שכן אלה מראים שגם במקרה של חתימת מדינה מוסלמית על הסכם כזה עם מדינה שאיננה מוסלמית מדובר על חלק מאיסטרטגיה כוללת שאין ביסודה שאיפה לשלום.

ספק אם יש בכך להפריך או לערער את אמונתו של השמאלני. בידי המיסטיקה השמאלנית שבויה היום, במידה רבה, כל הפוליטיקה הישראלית. שכן גם כאשר מחנה השמאל אינו השליט, קיימת בהווייתו של הממשל מידה רבה של אמונה טפלה, הקיימת גם ביסוד הלחץ הפוליטי של העולם.