טרנספר, לכאורה ולמעשה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 765
טרנספר, לכאורה ולמעשה
לכאורה, אין במילונו של השמאלני מלה גסה יותר מ"טרנספר". כי, לכאורה, בכך רואה השמאל את הפגיעה האנושית הקשה ביותר בזכויות האדם.
מדוע לכאורה?
כי אם זה היה נכון, לא היה השמאלן, הטוען לצדק ולאוניברסליות כלל-אנושית, ללא הבדל בין גזע, דת, מוצא ומין, אדיש כל כך כלפי ההצעה לבצע פשע כזה בדיוק ביהודי.
זה לכאורה, כי אם היה השמאלן עקיב במלחמתו נגד הטרנספר, הוא היה תובע צדק מכל מי שביצע אי פעם פשע זה – ולא היה זונח בנושא זה את בני עמו, שכלפיהם בוצע הפשע הזה בדרכים הרבות ביותר ובצורות הנוראות ביותר בהסטוריה הישנה והחדשה גם יחד.
הטרנספר – או, בעברית, ההגליה – היא בדיוק הפשע שנעשה לעם ישראל, הפשע ששיבת העם היהודי לארצו והתיישבותו בה הם תשובתו וכפרתו.
בין אם מדובר בגלויות העבר של העם היהודי מארצו ובין אם מדובר בגלויות ההווה, שבהן גורשו בני העם היהודי ממקומות מגוריהם כמו, למשל, מחברון, עזה, מרמת הגולן ומימית, דרישת הצדק היא שיבה למקום שממנו בוצע הגירוש והתנחלות מחודשת בו, בדיוק באותו מובן שהצדק דורש החזרת רכוש לידי בעליו. והצדק דורש גם את הענשת הפושעים; זו, בהקשר זה, משמעה סילוק ידם של הפושעים וחסרי הזכות מרכושם של בעלי הזכות – וכפיית הפושעים לתשלום פיצוי.
זכותו העכשווית של עם ישראל על ארצו נסמכת, בין היתר, על רכישת היהודים את אדמת הארץ על פי הכללים המקובלים באנושות המתורבתת. זה, לפחות, היה המצב לגבי הנכסים שרכשו היהודים שהתיישבו בארץ בתקופה הארוכה שלפני מלחמת השחרור. עד מלחמה זו נגאלה האדמה בישראל בעיקר על ידי רכישה ממונית ועבודה עברית.
למעשה, החלקים שבהם שהו ערבים לפני מלחמת השחרור, אותם חלקים שעברו בעקבות המלחמה לידי היהודים, מוחזקים, מאז המלחמה, בידיים של יהודים המחזיקים בעמדות רעיוניות שמאלניות. מדינת ישראל הוקמה כמדינה ריכוזית, שכל מדיניותה בענין ההחזקה באדמות הממשל וחלוקתן נגזרת מתפיסת השמאל, המוסרת בידי המדינה את הסמכות הגבוהה להחליט מה ייעשה באדמות אלה.
צחוק הגורל הוא שבישראל מיושם העקרון שאדמות המדינה לא יימסרו לידי האזרחים אלא יוחכרו להם לזמן מוגבל. כך, מי שמשמש כדוגל החריף ביותר במדיניות האנטי-טרנספריסטית, איננו מאפשר לאזרח היהודי להיות בעליה של אדמה בישראל. בשל כך נתפש האזרח היהודי בישראל כמי שיושב על קרקע שאינה שייכת לו. דבר זה מודגש כאשר מצווה המדינה על גירוש תושבים מבתיהם; הם אינם נתפסים כבעליה המוחלטים של הקרקע שברשותם אלא כשוהים זמניים עליה.
זה, כמובן, שונה לחלוטין אם מדובר בשוהים לא יהודיים; עימם הממשל נמנע מלהתעמת – ובכך מחזק את התפישה שהם נמצאים על קרקע השייכת להם בזכות, אפילו אם לא ברור בדיוק איך רכשו זכות זו. והיכן שאין זכות אמיתית, יש לזכור, קיים רק הכוח האלים.