אמונת השילוש בימינו

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 1111

 

אמונת השילוש בימינו

על הסוציאליזם, הדמוקרטיה והחילוניות ככלים פוליטיים

הסוציאליזם, הדמוקרטיה והחילוניות הם שלושה מושגים התופסים מקום מרכזי בתרבות זמננו. הם מהווים חלק בלתי נפרד מאמונתם של רבים מבני האדם החילוניים, שביסודה המחשבה שעבור מי שאיננו מאמין דתי מהווים שלושת אלה, ביחד עם נגזריהם, ביטוי של תפיסת עולם נכונה. מבחינת הלא-דתי מדובר בהשקפה מציאותית, אמיתית, יציבה וכזו שבניגוד לאמונה הדתית מבוססת על עובדות ועל שכל. יש רק בעיה יסודית אחת שקיימת בתפיסה זו והיא שהיא איננה נכונה.

כי עד כמה שנפוץ בעולם של היום השילוש הקדוש הזה, המהווה חלק מרכזי באמונתם של בני אדם רבים בימינו, אין למושגים אלה כל יסוד עובדתי מוצדק במציאות בכלל ובתודעה האנושית בפרט. שלושת המושגים הללו, המרכיבים את האחדות המשולשת, מייצגים אמונות טפלות, שהקשר בינן לבין המציאות רחוק מלהיות אמיתי או מספק, אך הם תומכים זה את זה ואת החברה המודרנית, שמייצגת עבור חלק גדול מן האנושות את הקידמה במיטבה.

המלחמה המתחוללת על השליטה בעולם, שהיא פוליטית לכאורה, איננה אלא עימות בין-דתי. לא מדובר בעימות בין היהדות לאיסלם או בין האיסלם לנצרות אלא בין היהדות לאיסלם ולנצרות גם יחד. והעובדה שעימות זה איננו גלוי לעין איננה מקרית; היא מהווה תוצאה של מאמצי הנצרות והאיסלם להסתיר אותו כדי להתחמק מזיהוי ברור של ערכיהן על ידי בני אדם. לדתות אלה יש ענין להסתיר את ערכיהן, כי אחרת יוכלו בני האדם לראות איך ערכים דתיים אלה, שלפי אמונת רבים כבר אינם קיימים בימינו, באים עדיין לידי ביטוי בסכסוך הכלל עולמי הנערך בימינו על השליטה בעולם.

מה שמאפיין את הנצרות והאיסלם – בניגוד ליהדות – הוא היותן אלימות, אכזריות ורעות בטבען. ככאלה הן מכוונות נגד רווחת האנושות, נגד החופש, השכל והאמונה התבונית, ולמעשה נגד אושרו של האדם עלי אדמות. הסוציאליזם, הדמוקרטיה והחילוניות משמים בידיהן כאמצעים שמקדמים את מגמותיהן אלה בדרך הבאה:

הסוציאליזם איננו, מבחינה עקרונית, אלא ביטוי מעשי של הנצרות הישועית אשר, כמו המשיח הנוצרי, מכוונת את המאמינים בה ל"חלוקה מחדש של הקנין", כלומר למדינה המפקיעה את נכסיהם של נתיניה ומנצלת אותם ואת משאביהם לטובת המדינה בתירוץ של "טובת הכלל". למותר לציין כי דבר זה נעשה על ידי המדינות הסוציאליסטיות-נוצריות בכפיה ומתוך הפעלת אלימות – וקל וחומר שכך הדבר גם במדינות האיסלם.

הדמוקרטיה החדשה, המעניקה את זכות השלטון בחברה לנצידי הרוב איננה, מבחינה עקרונית, אלא העלאה על נס של כוח הזרוע. דבר זה נובע מהעובדה הפשוטה שהמספר הגדול יותר של בני אדם באוכלוסיה – כמו הצבא או הכנופיה הגדולים יותר – עולה על קבוצות אחרות הקיימות בחברה רק

חילוניות היא ההנחה כי נהלי הממשל ומוסדותיו צריכים להתקיים בנפרד מהדת ו/או אמונות דתיות^[ בתמציתה, מוסווית המלחמה הבין-דתית מן העין בשל היות דתיותו של העולם המערבי מוסתרת מאחורי מסיכה של "חילוניות"; מדובר ברמאות איסטרטגית המופעלת על ידי הנצרות כדי לקדם את ערכיה בעולם על יסוד השימוש בסוציאליזם, בדמוקרטיה ובחילוניות ככלים רעיוניים בעלי השפעה פסיכו-פוליטית על דעת הקהל.

בצורתה הבוטה ביותר, החילוניות היא ביקורתית כלפי אדיקות דתית ומניחה שהדת מונעת את ההתקדמות האנושית בגלל ההתמקדות שלה באמונות טפלות ודוגמה במקום על היגיון ושיטות מדעיות. החילוניות לוקחת את השורשים האינטלקטואלים שלה מהפילוסופים היוונים והרומים מרקוס אורליוס ואפיקורוס. והוגי הנאורות כדני דידרו, וולטר, תומאס ג'פרסון ותומאס פיין. וכמובן מאנשים בעלי מחשבה חופשית, אתאיסטים ואגנוסטיקנים כמו ברטראנד ראסל, רוברט ג. אינגרסול, אלברט איינשטיין, סם האריס וריצ'רד דוקינס.

המטרות והטיעונים בעד החילוניות משתנים ביותר. בקונספט האירופי הנקרא לאיסיטה נהוג לטעון שהחילוניות היא תנועה החותרת למודרניזציה, והרחק מערכים דתיים ומסורתיים. סוג זה של חילוניות, ברמה חברתית או פילוסופית, לפעמים מתרחש בזמן גם בזמן שאין ביטוי מדיני או משפטי לחילוניות, כמו במדינות כמו ישראל, נורבגיה והממלכה המאוחדת.

בארצות הברית, יש הטוענים כי החילוניות המדינית הגנה על הדת מהתערבות של הממשלה, בזמן שחילון חברתי הוא פחות שכיח. בתוך מדינות שונות, תנועות פוליטיות או חברתיות

בצורתה הבוטה ביותר, החילוניות היא ביקורתית כלפי אדיקות דתית ומניחה שהדת מונעת את ההתקדמות האנושית בגלל ההתמקדות שלה באמונות טפלות ודוגמה במקום על היגיון ושיטות מדעיות. החילוניות לוקחת את השורשים האינטלקטואלים שלה מהפילוסופים היוונים והרומים מרקוס אורליוס ואפיקורוס. והוגי הנאורות כדני דידרו, וולטר, תומאס ג'פרסון ותומאס פיין. וכמובן מאנשים בעלי מחשבה חופשית, אתאיסטים ואגנוסטיקנים כמו ברטראנד ראסל, רוברט ג. אינגרסול, אלברט איינשטיין, סם האריס וריצ'רד דוקינס.

המטרות והטיעונים בעד החילוניות משתנים ביותר. בקונספט האירופי הנקרא לאיסיטה נהוג לטעון שהחילוניות היא תנועה החותרת למודרניזציה, והרחק מערכים דתיים ומסורתיים. סוג זה של חילוניות, ברמה חברתית או פילוסופית, לפעמים מתרחש בזמן גם בזמן שאין ביטוי מדיני או משפטי לחילוניות, כמו במדינות כמו ישראל, נורבגיה והממלכה המאוחדת.

בארצות הברית, יש הטוענים כי החילוניות המדינית הגנה על הדת מהתערבות של הממשלה, בזמן שחילון חברתי הוא פחות שכיח. בתוך מדינות שונות, תנועות פוליטיות או חברתיות

באיזו מידה משרתים הדמוקרטיה, הסוציאליזם והאתאיזם את ערכיה של הנצרות בעולם של היום ניתן לבין בדרך הבאה:

הסוציאליזם מהווה את היישום לתקופתנו של הרחמים הנוצריים. הדמורטיה יסודם את

 

אמונת השילוש בימינו

על הסוציאליזם, הדמוקרטיה והחילוניות ככלים פוליטיים

הסוציאליזם, הדמוקרטיה והחילוניות הם שלושה מושגים התופסים מקום מרכזי בתרבות זמננו. הם מהווים חלק בלתי נפרד מאמונתם של רבים מבני האדם החילוניים, שביסודה המחשבה שעבור מי שאיננו מאמין דתי מהווים שלושת אלה, ביחד עם נגזריהם, ביטוי של תפיסת עולם נכונה. מבחינת הלא-דתי מדובר בהשקפה מציאותית, אמיתית, יציבה וכזו שבניגוד לאמונה הדתית מבוססת על עובדות ועל שכל. יש רק בעיה יסודית אחת שקיימת בתפיסה זו והיא שהיא איננה נכונה.

כי עד כמה שנפוץ בעולם של היום השילוש הקדוש הזה, המהווה חלק מרכזי באמונתם של בני אדם רבים בימינו, אין למושגים אלה כל יסוד עובדתי מוצדק במציאות בכלל ובתודעה האנושית בפרט. שלושת המושגים הללו, המרכיבים את האחדות המשולשת, מייצגים אמונות טפלות, שהקשר בינן לבין המציאות רחוק מלהיות אמיתי או מספק, אך הם תומכים זה את זה ואת החברה המודרנית, שמייצגת עבור חלק גדול מן האנושות את הקידמה במיטבה.

המלחמה המתחוללת על השליטה בעולם, שהיא פוליטית לכאורה, איננה אלא עימות בין-דתי. לא מדובר בעימות בין היהדות לאיסלם או בין האיסלם לנצרות אלא בין היהדות לאיסלם ולנצרות גם יחד. והעובדה שעימות זה איננו גלוי לעין איננה מקרית; היא מהווה תוצאה של מאמצי הנצרות והאיסלם להסתיר אותו כדי להתחמק מזיהוי ברור של ערכיהן על ידי בני אדם. לדתות אלה יש ענין להסתיר את ערכיהן, כי אחרת יוכלו בני האדם לראות איך ערכים דתיים אלה, שלפי אמונת רבים כבר אינם קיימים בימינו, באים עדיין לידי ביטוי בסכסוך הכלל עולמי הנערך בימינו על השליטה בעולם.

מה שמאפיין את הנצרות והאיסלם – בניגוד ליהדות – הוא היותן אלימות, אכזריות ורעות בטבען. ככאלה הן מכוונות נגד רווחת האנושות, נגד החופש, השכל והאמונה התבונית, ולמעשה נגד אושרו של האדם עלי אדמות. הסוציאליזם, הדמוקרטיה והחילוניות משמים בידיהן כאמצעים שמקדמים את מגמותיהן אלה בדרך הבאה:

הסוציאליזם איננו, מבחינה עקרונית, אלא ביטוי מעשי של הנצרות הישועית אשר, כמו המשיח הנוצרי, מכוונת את המאמינים בה ל"חלוקה מחדש של הקנין", כלומר למדינה המפקיעה את נכסיהם של נתיניה ומנצלת אותם ואת משאביהם לטובת המדינה בתירוץ של "טובת הכלל". למותר לציין כי דבר זה נעשה על ידי המדינות הסוציאליסטיות-נוצריות בכפיה ומתוך הפעלת אלימות – וקל וחומר שכך הדבר גם במדינות האיסלם.

הדמוקרטיה החדשה, המעניקה את זכות השלטון בחברה לנצידי הרוב איננה, מבחינה עקרונית, אלא העלאה על נס של כוח הזרוע. דבר זה נובע מהעובדה הפשוטה שהמספר הגדול יותר של בני אדם באוכלוסיה – כמו הצבא או הכנופיה הגדולים יותר – עולה על קבוצות אחרות הקיימות בחברה רק

חילוניות היא ההנחה כי נהלי הממשל ומוסדותיו צריכים להתקיים בנפרד מהדת ו/או אמונות דתיות^[ בתמציתה, מוסווית המלחמה הבין-דתית מן העין בשל היות דתיותו של העולם המערבי מוסתרת מאחורי מסיכה של "חילוניות"; מדובר ברמאות איסטרטגית המופעלת על ידי הנצרות כדי לקדם את ערכיה בעולם על יסוד השימוש בסוציאליזם, בדמוקרטיה ובחילוניות ככלים רעיוניים בעלי השפעה פסיכו-פוליטית על דעת הקהל.

בצורתה הבוטה ביותר, החילוניות היא ביקורתית כלפי אדיקות דתית ומניחה שהדת מונעת את ההתקדמות האנושית בגלל ההתמקדות שלה באמונות טפלות ודוגמה במקום על היגיון ושיטות מדעיות. החילוניות לוקחת את השורשים האינטלקטואלים שלה מהפילוסופים היוונים והרומים מרקוס אורליוס ואפיקורוס. והוגי הנאורות כדני דידרו, וולטר, תומאס ג'פרסון ותומאס פיין. וכמובן מאנשים בעלי מחשבה חופשית, אתאיסטים ואגנוסטיקנים כמו ברטראנד ראסל, רוברט ג. אינגרסול, אלברט איינשטיין, סם האריס וריצ'רד דוקינס.

המטרות והטיעונים בעד החילוניות משתנים ביותר. בקונספט האירופי הנקרא לאיסיטה נהוג לטעון שהחילוניות היא תנועה החותרת למודרניזציה, והרחק מערכים דתיים ומסורתיים. סוג זה של חילוניות, ברמה חברתית או פילוסופית, לפעמים מתרחש בזמן גם בזמן שאין ביטוי מדיני או משפטי לחילוניות, כמו במדינות כמו ישראל, נורבגיה והממלכה המאוחדת.

בארצות הברית, יש הטוענים כי החילוניות המדינית הגנה על הדת מהתערבות של הממשלה, בזמן שחילון חברתי הוא פחות שכיח. בתוך מדינות שונות, תנועות פוליטיות או חברתיות

בצורתה הבוטה ביותר, החילוניות היא ביקורתית כלפי אדיקות דתית ומניחה שהדת מונעת את ההתקדמות האנושית בגלל ההתמקדות שלה באמונות טפלות ודוגמה במקום על היגיון ושיטות מדעיות. החילוניות לוקחת את השורשים האינטלקטואלים שלה מהפילוסופים היוונים והרומים מרקוס אורליוס ואפיקורוס. והוגי הנאורות כדני דידרו, וולטר, תומאס ג'פרסון ותומאס פיין. וכמובן מאנשים בעלי מחשבה חופשית, אתאיסטים ואגנוסטיקנים כמו ברטראנד ראסל, רוברט ג. אינגרסול, אלברט איינשטיין, סם האריס וריצ'רד דוקינס.

המטרות והטיעונים בעד החילוניות משתנים ביותר. בקונספט האירופי הנקרא לאיסיטה נהוג לטעון שהחילוניות היא תנועה החותרת למודרניזציה, והרחק מערכים דתיים ומסורתיים. סוג זה של חילוניות, ברמה חברתית או פילוסופית, לפעמים מתרחש בזמן גם בזמן שאין ביטוי מדיני או משפטי לחילוניות, כמו במדינות כמו ישראל, נורבגיה והממלכה המאוחדת.

בארצות הברית, יש הטוענים כי החילוניות המדינית הגנה על הדת מהתערבות של הממשלה, בזמן שחילון חברתי הוא פחות שכיח. בתוך מדינות שונות, תנועות פוליטיות או חברתיות

באיזו מידה משרתים הדמוקרטיה, הסוציאליזם והאתאיזם את ערכיה של הנצרות בעולם של היום ניתן לבין בדרך הבאה:

הסוציאליזם מהווה את היישום לתקופתנו של הרחמים הנוצריים. הדמורטיה יסודם את