אמריקה בסכנה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 862
אמריקה בסכנה
ארה"ב, הנמצאת בחזית המאבק העולמי נגד הטרור, סופגת התקפות מכל העברים, מבית ומחוץ. עובדת היותה המעצמה החזקה בעולם לא מחסנת אותה מפני המתקפות הנוחתות עליה בתחומים רבים. לצד הבעיות הטקטיות שאיתם היא מתמודדת בתחום הצבאי העולמי, היא כפויה להתמודד עם מתקפה רוחנית, במיוחד בתחום המוסר – וזו, לטווח ארוך, מסוכנת ביותר. בגלל שארה"ב איננה רק החזקה ביותר אלא גם הצודקת יותר מאויביה, אם היא תיחלש יהיו לדבר השלכות שליליות על מצבו של כל העולם החפשי.
ביקורת מתמדת מופנית כלפי מעורבותה של ארה"ב בפעילותה נגד הטרור העולמי. במיוחד חזק הלחץ המופעל נגדה על ידי אלה ששונאים את מעורבותה בעירק. הצד הפוליטי הזה, המציג את עצמו כמגן על זכויותיהם של אזרחי ארה"ב, מביע פעם אחר פעם את כאבו מהאבדות שארה"ב סופגת בארץ זו, שאת אוכלוסייתה הצילה משלטונו של דיקטטור, ומציג את עצמו כאילו הוא יוצא נגד החלטות הממשל האמריקאי שהביאו לאבדן הטרגי של חיילים אמריקניים רבים.
יחד עימם מבקרים אחרים את התנהלותה של המלחמה בעירק על רקע הפגיעה-לכאורה של ארה"ב בזכויות האדם תוך כדי מהלך המלחמה. התקשורת, המתנדבת לסייע לגישה אנטי-פטריוטית זו, מנפחת ודואגת להפיץ כל שביב של אפשרות שארה"ב נתפסה בקלקלתה, אף אם מדובר בשמועה מקומית, חסרת בסיס. שלא כמו בארה"ב, שבה מגן החוק על הממשל, באירופה ובמזרח התיכון יכול עיתון להרשות לעצמו לפרסם דברי גנאי בשם אחר הרבה לפני שהוא מברר אם לגברים יש יסוד במציאות.
מציאות אמריקאית – לא לעולם חוסן
ארה"ב, הנמצאת בחזית המאבק העולמי נגד הטרור, סופגת התקפות מכל העברים, מבית ומחוץ. עובדת היותה המעצמה החזקה בעולם לא מחסנת אותה מפני המתקפות הנוחתות עליה בתחומים רבים. לצד הבעיות הטקטיות שאיתם היא מתמודדת בתחום הצבאי העולמי, היא כפויה להתמודד עם מתקפה רוחנית, במיוחד בתחום המוסר – וזו, לטווח ארוך, מסוכנת ביותר. אם תיחלש ארה"ב או תתכרסם עמידותה יהיו לדבר השלכות שליליות על מצבו של כל העולם החפשי.
ביקורת מתמדת מופנית כלפי מעורבותה של ארה"ב בפעילותה נגד הטרור העולמי. במיוחד חזק הלחץ המופעל נגדה על ידי אלה ששונאים את מעורבותה בעירק. הצד הפוליטי הזה, המציג את עצמו כמגן על זכויותיהם של אזרחי ארה"ב, מביע פעם אחר פעם את כאבו מהאבדות שארה"ב סופגת בארץ זו, שאת אוכלוסייתה הצילה משלטונו של דיקטטור, ומציג את עצמו כאילו הוא יוצא נגד החלטות הממשל האמריקאי שהביאו לאבדן הטרגי של חיילים אמריקניים רבים.
יחד עימם מבקרים אחרים את התנהלותה של המלחמה בעירק על רקע הפגיעה-לכאורה של ארה"ב בזכויות האדם תוך כדי מהלך המלחמה. התקשורת, המתנדבת לסייע לגישה אנטי-פטריוטית זו, מנפחת ודואגת להפיץ כל שביב של אפשרות שארה"ב נתפסה בקלקלתה, אף אם מדובר בשמועה מקומית, חסרת בסיס. שלא כמו בארה"ב, שבה מגן החוק על הממשל, באירופה ובמזרח התיכון יכול עיתון להרשות לעצמו לפרסם דברי גנאי בשם אחר הרבה לפני שהוא מברר אם לגברים יש יסוד במציאות.
האשמה מוסרית
ארה"ב, המגינה על זכויות האדם בעולם, עושה זאת במיוחד לגבי זכויות הקנין של חברות אמריקניות, הממוסדות מסחרית במדינות רבות. ההגנה של ארה"ב על עניניהם של אזרחיה או בנות הברית שלה, מוצג לעתים קרובות על ידי השמאל העולמי כפגיעה בזכויותיהם של בני אדם עניים, שהם בני העולם השלישי.
לאחרונה מתרחש דבר זה במדינות דרום אמריקה. אקוודור, אשר הלאימה, בניגוד לחוזי בעלות, את רכושן של חברות נפט, מציגה את הגנתה של ארה"ב על קנינה של חברת נפט אמריקנית כפעולה ישירה נגד ענייה. כך הופכת ארה"ב, בעיני השמאל העולמי, כמי שפועל נגד עניי העולם השלישי.
אקוודור הלאימה נכסים של ענקית נפט אמריקנית
סוכנויות הידיעות, "ידיעות אחרונות" מאי 06:
"שר האנרגיה של אקוודור, הודיע ביום שני שממשלתו תבטל חוזה שנחתם עם אוקסידנטל פטרוליום ותתפוס את נכסיה של ענקית הנפט האמריקנית. המחלוקת המשפטית הממושכת עם אוקסידנטל גררה הפגנות באיזורי המדינה העניים, שבהן נקראה הממשלה לסלק את החברה ולהעניק רפורמות שיעבירו לידי העניים כספים רבים יותר מהכנסות הנפט.
"ההודעה נמסרה בשעה שמדינות רבות בדרום-אמריקה פועלות להגדלת שליטתן במשאבי הטבע שלהן."
למותר לציין שזה יהיה מסובך עד קשה ביותר להוכיח את קיומן של ה"הפגנות", שבהן "נקראה הממשלה לסלק את החברה" כדי לשפר את מצבם של העניים, ומה הביקורת שבאמצעותה ניתן לבדוק את אמיתות המידע, אך במסורת ההעתקה התקשורתית שציינו לעיל, לא נראה שיש לתקשורת הישראלית ענין זולת פגיעה בתלכיד של ארה"ב ועניניה העולמיים.
למותר לציין כי אין הכתבה מערערת כהוא זה על מוסריות ההלאמה (שהיא הפקעה מפורשת); היא מסכימה ללא עוררין עם ההנחות הכלולות בה, ובכלל זה עם העקרון הנרמז שאם ארה"ב תפעל לטובת חברת הנפט יהיה זה לרעת ה"עניים" – ושפעולת הממשל באקוודור מייצגת את עניני אזרחיה העניים.
אין ספק שחלחול של ערכים אלה (הנלקחים, רובם ככולם, מהז'רגון האנטי-קולוניאליסטי) הוא שגרם לארה"ב לעצב את מדיניות החוץ שלה כך שתתאים להלך רוח זה. דבר זה קובע במידה רבה את הדרך בה מתנהגת ארה"ב בעולם: היא פועלת בנסיון להשליט ממשל עצמי וייצוגי של בני המקום בכל מקום שאליו היא נכנסת במסגרת מדיניותה, כמו בעירק, באפגניסטן, או במשך תקופה ארוכה, באמריקה הלטינית.
הטעות הקלאסית של ארה"ב, שבה היא שוגה (כמו ישראל) פעם אחר פעם, היא בכך שהיא מחמיצה את העובדה שאין למבקריה שאיפה ערכית אמיתית לתיקון המצב, ולכן לא משנה איך יתבצעו הדברים, הם אף פעם לא יהיו מסופקים; הם תמיד ימצאו או ימציאו מגרעות או פנים שליליים למצב כי זה לא תואם את האיסטרטגיה שלהם להסכים עם פעולות שעושה ארה"ב, המייצגת, מבחינתם, אי צדק.
לכן, ממשל עצמי בעירק אינו משכנע אותם. מתוקף העובדה שארה"ב היא המבצעת את המאמץ העצום של נסיון לארגן דמוקרטיה במקום שלא ידע את השיטה מעולם, הנסיון אינו נתפס על ידם כמשקף באופן טהור את עניניה של האוכלוסיה העירקית. גישה זו תתאם, כמובן, לכל מקום שבו מנסה ארה"ב להשליט דמוקרטיה או ממשל עצמי במקום דיקטטורה וכוח אלים.
אויבי ארה"ב אינם בוחלים בשום דרך שבאמצעותה יוכלו להציגה כמדכאת זכויות אדם. דוגמה לכך היא הכתבה הבאה, שמדגימה איך החלטה על שינוי של סעיף בחוברת הדרכה לחיילים, מנופחת, על ידי התקשורת, לכדי קריאת תגר על אמנת ג'נבה:
ארה"ב וזכויות האדם
אין בכתבה שום פעולה אמיתית שבה פגעה ארה"ב, ישירות או באמצעות כוחות עקיפיים, באדם או באנשים מסויימים. הכתבה נסמכת על קשרים לא סיבתיים המוצגים ככאלה ועל אמירות של כאלה שאינם מזדהים באישיותם, כמו "מתנגדיו של בוש". נכון הדבר כי ארה"ב "סופגת ביקורות קשות ברחבי העולם" אך הדבר רק מגדיר מחדש עם מי יש לה עסק, כי חלק גדול מביקורות אלה ניתלות בעניני קש וגבבה וממחזרות פעם אחר פעם מקרים שבהם נחשפו מקרים פרטיים של פגיעה בזכויות. במקרים מעטים אלה נתגלתה ארה"ב כמגינת זכויות האדם דווקא בכך שהוכיחה שאין היא מוחלת על פגיעות כאלה כאשר הן מתבצעות על ידי חייליה, והיא נוקטת כלפיהם בכל חומר הדין.
מאידך, למותר לציין כי מעולם לא שמענו על חשיפה של פגיעה בזכויות האדם באחת המדינות שבהן נלחמת ארה"ב, הן בגלל שלרוב מדינות אלה הן דיקטטורות המתבססות על פגיעה בזכויות האדם במבנה הפוליטי שלהם – והן בגלל שהן אינן מאפשרות לתקשורת חופש פעולה. בענין אחרון זה, למותר לציין את הביקורת המתמדת של מתנגדי ארה"ב על הדרך הקשה שבאמצעותה מגבילה ארה"ב את התקשורת. מתנגדי ארה"ב מפרשים את המגבלות האלה כמדיניות של "על ראש הגנב בוער הכובע" ואינן מהססות מלקפוץ ממגבלות אלה למסקנות מפליגות לגבי מדיניות אנטי-מוסרית של ארה"ב.
אחד מהדברים שחביבים במיוחד על מתנגדי ארה"ב בעולם הוא תקיפת המעורבות האמריקאית בעירק. הם משתיתים את התקפתם במיוחד על כך שארה"ב לא הצליחה למצוא את מתקני הנשק להשמדה המונית, שהיו בידי סדאם חוסיין, כאילו היו אלה ההצדקה הלגיטימית היחידה לתקוף. לאור גישה זאת, הם מציגים את ממשל בוש כלא מוסרי הן במלחמה עצמה והן ביחסיו הקלוקלים עם האזרח האמריקאי, אותו הם מציגים כמי שרומה על ידי הנשיא לצאת למלחמה לא צודקת.
אפיינית לגישתם הכתבה הבאה:
נהג המונית שגרר את ארה"ב למלחמה
אורלי אזולאי, "ידיעות אחרונות", 27.6.06 מספרת על כך ש"ספר חדש שיתפרסם בקרוב חושף כי הנשיא בוש ושר החוץ פאוול כללו בנאומיהם לקראת המלחמה בעירק מידע מודיעיני מפליל לגבי נשק ביולוגי שנמצא כביכול בידי סדאם חוסיין, למרות שידעו שהגיע ממקור בלתי מהימן."
"מדובר בנהג מונית עירקי מעורער בנפשו שמסר למודיעין מידע שתאם היטב את האופן שבו רצה הממשל לשווק לציבור את הסיבות למלחמה בעירק."
"לדברי הוושינגטון פוסט, העירקי בסך הכל רצה למצוא מקלט מדיני וסיפר לאנשי המודיעין באירופה ובארה"ב את מה שהם רצו לשמוע. טיילר דרמהלר, שהיה ראש מחלקת המבצעים של הסי-איי-איי באירופה, סיפר לוושינגטון פוסט כי הוא עצמו מחק את הפסקה מנאום פאוול, כי ידע שהוא מבוסס על מידע שסיפק נהג המונית. למחרת נדהם כאשר צפה בטלויזיה וראה כי הפסקה הוכנסה מחדש לנאומו של שר החוץ."
זלזול באינטליגנציה
כתבה מסוג זה, שהיא שנויה במחלוקת בלשון המעטה, מחזקת, כביכול, את אי הצדק שביציאה למלחמה. מבחינת מתנגדי המלחמה, התרים אחר כל דרך להוקיע את המהלך בעירק, זהו מסמר נוסף בארון המתים שלה. אך יש בה יסוד נוסף שחביב על מתנגדי המשטר: הוא יוצר אצל הקוראים תחושת גיחוך וזלזול באינטיליגנציה שעומדת מאחורי ההחלטה על המלחמה. הכותרת המגוחכת "נהג המונית שגרר את ארה"ב למלחמה" אמורה להציג את מדיניות ארה"ב במערומי החלטותיה הלא חכמות לכאורה.
טפשותו-לכאורה של בוש היא אחד מהנושאים שהם מחביביו הגדולים של האנטי-אמריקאי החדש. למעשה, מדובר בנושא שמושך את מתנגדיו של בוש עוד מתקופת הבחירות בארה"ב. אך מאחורי ההומור והזלזול השטחי מסתתר חומר נפץ פוליטי: רק ארה"ב, כמדינה שבה נשמר חופש ההבעה, מרשה למתנגדי הממשל שלה לזלזל ברמתו של הנשיא שלה – ובכך הסכנה. שום משטר מדרגה ג' לא היה מאפשר זלזול כזה במנהיג כי קו ישר עובר בין זלזול בשכלו של המנהיג לבין הוקעתו כלא מוסרי – ובאמצעותו הצגת המדינה כולה כלא מוסרית.
הסכנה הגדולה ביותר המאיימת על מדיניותה העולמית של ארה"ב היא הצגתה כישות לא מוסרית. ברמה מסויימת, מבינים זאת קובעי המדיניות של אמריקה, אך הם מוגבלים מלעשות דבר בנושא, וזוהי המכשלה הטכנית של המשטרים בעולם החפשי: הם אינם יכולים להרשות לעצמם לשלוט באופן ישיר ברגשות אזרחיהם. השמאל העולמי מנצל מגבלה זו כדי להחדיר את רעיונותיו בצורת ביקורת לגיטימית.
אך הביקורת אינה לגיטימית כאשר היא איננה אובייקטיבית. בתוך המתקפות הרבות על ארה"ב בולטת העובדה שאין מעלותיה מובלטות על ידי רוב מבקריה מחוץ, ובראשן העובדה שארה"ב היא הלוחמת הגדולה ביותר למען החופש על פני אדמות. ארה"ב מייצגת בימינו בצורה החזקה ביותר את זכויות האדם על פני האדמה, ובראשן את זכות הקנין – והיא פועלת לא רק למען זכויות האדם של אזרחיה, אלא בשאיפה לכונן משטרים חפשיים בעולם כולו.
הטעות הקלאסית של ההתנגדות השמאלנית לארה"ב נובעת מעושרה - זה, המבוסס על שמירתה על זכויות האדם, נתפש על ידי השמאל כתוצר של הפרת זכויות האדם. לפי האידיאולוגיה השמאלנית נובע עשרם של בעלי ההון מדיכוי העניים. לפיכך נתפסת ארה"ב בעיני השמאל כאשמה בדיכוי. למעשה, עושרה של ארה"ב תורם משמעותית לחיזוק מדינות העולם השלישי והכלכלה העולמית. דווקא הצלחתה של המתקפה המוסרית על ארה"ב תסכן את שלומו של העולם, תקרב אותו לדיכוי של בעלי הזכויות בו ותביא אותו לנסיגה מכל ההישגים שעליהם נלחם העולם החפשי לשמור.
המציאות של "אח גדול" מאמריקה, השומר שהעולם לא יתדרדר לכאוס, אינה מובטחת לנו. בתוך המתקפה הכללית הנערכת נגד ארה"ב מותקפות גם כל המדינות המכבדות את צלם האדם, והן נשענות על הענק האמריקני מתוך הנחה שחסנו לא מוגבל. אך הוא מוגבל ביותר. יתרה מזו, הוא תלוי בצורה בה הוא נתפס מבחינה מוסרית, הן על ידי אחרים והן על ידי עצמו. התמוטטות מעמדה המוסרי של ארה"ב עלולה להשתלם בתבוסת ארה"ב.