ארה"ב בבוץ העיראקי

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 863

 

ארה"ב בבוץ העירקי

המציאות העובדתית שבה נמצאת, אחרי מספר שנים, ארה"ב הכובשת בעיראק המשוחררת, זוכה לפרשנויות שונות שהמשותף לחלק גדול מהם הוא ביקורת שלילית המופנית ברובה נגד הכובש.

 

כיבוש או שחרור

בימינו – כמו בסכסוך המזרח-תיכוני - זה אפנתי להפנות חיצי ביקורת כנגד כיבוש, אך אין שומעים כמעט על התייחסות חיובית למצב שבו השתלטות על ארץ נעשית במסגרת שחרור, כמו זה שעשתה ארה"ב בעירק, או אם מדובר בתוצאה של פעולת הגנה עצמית לגיטימית, כמו זה שעשתה ישראל שטחים שעליהם השתלטה אחרי מלחמת ששת הימים. עם זאת, יש בדור האחרון משום אינפלציה בלגיטימציה שמקבלת פעולה כזו – ואף הטעייה וסימן שאלה מוסרי כאשר התקפה מוסרית מונחתת בגינה של השתלטות כזו על מעצמה שהסירה מכסו רודן – ולא בפעם הראשונה.

אחרי הכל, רק לפני חמישים שנה הזמינה אירופה הכבושה את ארה"ב שתציל אותה מציפרני הנאצים ואף קיבלה בברכה את האמריקאים, אשר כוחותיהם מוצבים שם עד היום. במשך עשרות שנים היוו האמריקאים באירופה קו הגנה של העולם החפשי נגד האיום הקומוניסטי. בנוסף לכך, אחראים האמריקנים על שיקומה של אירופה ואיזורים נוספים שנהרסו בעת מלחמת העולם השניה, ובהם המזרח הרחוק, כולל יפן. עם זאת, היום הם מותקפים רעיונית על נוכחותם שלא ניתן להתעלם ממנה, הננזפת על ידי חוגים אינטלקטואלים מסויימים כ"אימפריאליסטית" – והמתקפה העזה ביותר על מדיניותם קוראת תגר על נוכחותם בעירק.

מצב מורכב כמו זה של הימצאות צבא ארה"ב בעיראק זוכה לכותרות תקשורתיות מסוגים שונים ומגוונים, אשר סקירתם תהווה, בהסטוריה העתידה, אבן בוחן לתרבות זמננו ולצורת הערכת העובדות בה בימינו. נראה כי מבחינתחלק גדול מן התקשורת העולמית, הסרתו של הדיקטטור שקטל והחזיק תחת משטר אימים מליוני אנשים, כמעט ונשכחה, וכך היא גם עובדת היותה של ארה"ב מושא למתקפת טרור, בביתה ומחוצה לה, מצד ארגונים מוסלמים קיצוניים, החורתים על דגלם גם פעולה אנטי-קפיטליסטית. לעומת זאת זוכה כל פעולה אנטי-אמריקנית בעירק ובאירופה להבלטה תקשורתית רבה – כולל ביקורת הנוגעת לענינים טקטיים, הסובלת ממחסור בחלקים מהתמונה המלאה, האיסטרטגית, שהיא ההקשר היחידי שבו ניתן לשפוט את ארה"ב.

בין טקטיקה לאיסטרטגיה

לאחרונה סיירה הבכירה האמריקנית, קונדוליסה רייס, באירופה. היא מצאה עצמה במתקפה צולבת של ארגונים אנטי-אמריקניים, אשר האשימו אותה, כנציגת ארה"ב, בביצוע פשעי מלחמה בעירק. באחת מהופעותיה מול התקשורת "הודתה" רייס בביצוע אלפי טעויות טקטיות, מתוך הדגשה שטעויות טקטיות ניתן למצוא בכל מפעל והשאלות החשובות הן איסטרטגיות. במאמר ביקורת אנטי-אמריקני הוצגה רייס כמי שהודתה והתנצלה על טעויות ארה"ב, מבלי להזכיר את המלה "טקטיות". אין ספק, שמבחינה טקטית, הטעות של רייס – ושל האמריקנים – היתה חוסר יכולת להתמודדות עם תקשורת עויינת וציבור לא הוגן, אשר שופט את האמריקנים מחוץ להקשר העובדתי.

רייס: עשינו אלפי טעויות בניהול המלחמה בעיראק

כותרת זו ב"הארץ" 2.4.06, אשר מתעלמת מהעובדה ששרת החוץ האמריקנית דיברה על טעויות טקטיות – ואף שבה והזכירה זאת במלים אלה במאמר – התייחסה לסיור שערכה רייס בצפון בריטניה. לפי המאמר הדגישה רייס כי המטרה החיובית חשובה יותר מהשגיאות שנעשו. מדובר בטעות עקרונית, שבמקרה הטוב אינה אלא טעות תרגום: מה שרייס אמרה במסיבת העיתונאים שבה השתתפה היא שטעויותיה הטקטיות של ארה"ב הן רבות, כפי שניתן לצפות מכל טעות שמתרחשת, בדרך כלל, פעולה בקנה המידה הגדול הזה – וכי את הצדקתה של פעולה קובעות שאלות לגבי מגמותיה האיסטרטגיות.

מול ביקורת מקומית

בהמשך, תיאר המאמר את ההתנגדות המקומית לפעילות ארה"ב, כפי שבאה לידי ביטוי בביקורה של שרת החוץ, כך: "...ליד בנין התזמורת הפילהרמונית המקומית, שקיבלה את פניה של רייס בקונצרט חגיגי, המתינו כ-1,500 בני אדם. כמה מהם שרו: "היי, קונדי, שלום! כמה ילדים הרגת היום?"

רייס ניצלה את ההזדמנות לציין את תמיכתה בהבעת דעה דמוקרטית זו באמירה ש"הדמוקרטיה היא השיטה היחידה שבה ניתן לשמוע את מחאתם של בני אדם בלי אלימות... ואינני מבקרת רק במקומות בהם התושבים מסכימים אתי." בהמשך נפגשה השרה עם מנהיגי הקהילה המוסלמית בעיר בלקבורן, שם "הביעו מנהיגי הקהילה בפני רייס את התנגדותם...", בין היתר, למלחמה בעירק.

משמעות השתיקה

במאמר לא נאמר בשום דרך כי משמעותה המעשית של התנגדות היא תמיכה במשטרו הדיקטטורי של סדאם ו/או כי קונדוליסה רייס העמידה כך את הדברים. כמו במקרים רבים שבהם מוטחת ביקורת נגד פעולת ארה"ב בענין עירק, נמנע הצד האמריקני מלהשיב מלחמה רעיונית שערה ונשאר חייב. כך גם לגבי האשמת ארה"ב ברצח ילדים.

טרור רוחני

חלק מהמתקפה שבה נתקלת מדיניות החוץ של ארה"ב, שהיא ללא תקדים מבחינה הסטורית, מגיע מבית; שם הוא ממוקד בהתנגדות פוליטית וטקטית לפעולת ממשל בוש. בעוד גישת השמאל מתמקדת באי המוסריות ואי המעשיות לכאורה של פעולות הממשל, מציגים גורמים מתנגדים תוך-אמריקאיים את מגרעותיו הטכניות של ממשל בוש, תוך כדי ביקורת על מחדליה של ארה"ב בתחום ההסברה.

הדברים מסתכמים, לעתים, בהצגת האיסטרטגיה של המחבלים כגישה נכונה יותר מבחינה תעמולתית, והופכים את אויבי ארה"ב לכאלה ששולטים, בצד הטרור הפיזי שהם מפעילים, גם בטרור רוחני.

זהו טבע המאמר שהתפרסם לאחרונה במערב, שבו מכתיר שר ההגנה של ארה"ב את אל קעידה כמנצחת המקצוענית בלוחמה פסיכולוגית:

ראמספלד: אל קעידה מנצחת את ארה"ב בלוחמה הפסיכולוגית

סוכנות רויטרס ("הארץ" 19.2.06) מודיעה על ההצהרה הבאה: "ארה"ב... חייבת לעדכן את שיטותיה המיושנות – כך טען שר ההגנה של ארה"ב דונלד ראמספלד. לדבריו, עדכון שיטות התעמולה חיוני כדי להשפיע על המוסלמים ברחבי העולם, ש"מופצצים בדימויים שליליים של המערב".

"ברוב המקרים", צויין "הממשל האמריקני עדיין משול למכולת קטנה – בעולם של מכירות פומביות."

אי הגינות תקשורתית

במאמר הדגיש שר ההגנה את בעייתיות היחס התקשורתי הלא-הוגן שמקבלת ארה"ב: "תשומת הלב התקשורתית שהוקדשה לפרשת ההתעללויות בשבויים עירקיים עלתה לאין שיעור על זאת שהוקדשה לחשיפת קברי האחים של סאדם"

הדברים נתקלו בהתנגדות עזה מבית:

"דבריו של רמספלד כבר גררו תגובות מצד מבקרי ממשל בוש: טד קנדי... טען כי העיקר הוחמץ: ...דבר לא עודד את שיעור המתגייסים לאל קעידה ...כמו המלחמה בעירק והרשלנות שבה נוהלה..."

המלחמה הרעיונית של השמאל נגד ארה"ב איננה שוקטת על שמריה. אחד הנושאים הקבועים במתקפה על אמריקה הוא הסיבה למלחמה. המתקפה נגד האמריקנים מתעלמת מפשעי המלחמה של העריץ סדאם חוסיין (כנראה מכיוון שהם ברורים כל כך ולא ניתנים להכחשה) ומתמקדת בשאלת החזקתו של סדאם בנשק לא קונוונציונלי, אשר עדיין לא נמצא.

מבחינת הלוגיקה השמאלנית, מוסריותה של ארה"ב שלילית במידה וההחלטה על הפלישה לעירק לא בוססה על הוכחה לקיומו של נשק לא הסכמי ברשותו של העריץ העירקי. המאמר שלהלן הוא דוגמה לתגלית המבססת אי מוסריות מסוג זה:

מזכר סודי: מלחמה בעירק בכל מחיר

בערוץ 7 ובאמצעי תקשורת אחרים התפרסם ב-27.3.06 תכנו של מזכר סודי:

מזכר סודי שמפורסם היום מעיד כי ארה"ב היתה נחושה לצאת למתקפה על עיראק גם בזמן שבאופן גלוי הצהירה שלא תצא למתקפה במידה ועיראק תתפרק מנשקה.

בשבועות שקדמו לפלישה שהובילו האמריקנים בעיראק, כאשר ארה"ב ובריטניה לחצו על מנת להשיג הודעת גינוי שניה לעיראק מן האו"ם, סבר נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש כי פלישה לעיראק אינה נמנעת. זאת על אף שבאולטימטום הגלוי לעיראק הודיעה ארה"ב שבמידה ועיראק תתפרק מנשקה לא תיפתח המלחמה, כך חושף היום הניו יורק טיימס.

במהלך פגישה בת שעתיים בין ג'ורג' בוש לראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, שנערכה בחדר הסגלגל שבבית הלבן בתאריך 31 בינואר 03', הבהיר בוש לבלייר כי הוא נחוש לפלוש לעיראק גם ללא הודעת גינוי נוספת מן האו"ם וגם אם הצוות הבינלאומי לא יצליח למצוא כלי נשק לא קונוונציונאליים במדינה.

בתזכיר שהוכן בענין צויין כי שני המנהיגים צפו ניצחון מהיר במלחמה ושינוי הממשל העיראקי אשר יהיה מורכב אך ניתן לשליטה. בוש צפה כי כי "לא סביר שתתנהל מלחמה בעיראק בין הדתות והעדות השונות", צפי לו הסכים גם בלייר. כמו כן אישרו שני המנהיגים בפגישה כי לא נמצאו כל עדויות להימצאות נשק לא קונוונציונאלי בעיראק וכי ייתכן שלא ימצאו עדויות שכאלה עד למתקפה המתוכננת.

השקר ומשמעותו הדתית-מוסרית

כמו"כ נמסר גם כי בשיחה הציע בוש כמה דרכים לגרור את סדאם לעימות, בהן צביעה של מטוס אמריקאי בצבעי האו"ם מתוך תקווה שסדאם יירט אותו – וגם שבבית הלבן הכחישו בתוקף את תוכן המסמך וטענו כי בוש עשה כמיטב יכלתו כדי לא להגיע לעימות אלים עם עירק.

הסעיף האחרון מדגיש את מה שהובהר בשאר הסעיפים שלפניו, ואשר מבחינת השמאל אין כמוהו להוכיח את אי מוסריות ממשלו של בוש: את היותו של הנשיא בוש נחוש לפגוע ברודנות העירקית בכל דרך, ישירה או עקיפה, שתימצא לצורך זה. מעניין לציין כי עצם התחבולה המעורבת בפעולת מלחמה איננה מקובלת בעולם הנוצרי כמוסרית; הנוצרים הפונדמנטליסטים (ובוש הוא כזה) רואים את השקר כבלתי מוסרי בכל הקשר, ונמנעים מלהשתמש בו – או להודות בו – מטעמים מוסריים, דתיים ופוליטיים.

אם היה משטרו של בוש מוסלמי הוא היה רואה במרמה (שכנראה מעורבת גם בכך שכלי הנשק הלא קונוונציוליים של סדאם נעלמו לפתע) לא רק מעשה מלחמתי לגיטימי, אלא אף היה מוחמא על כך מכל העומד לצידו. כפי שהדברים עומדים היום, נמצאים בוש וממשלו בעמדת התנצלות כלפי העולם – ובעיקר כלפי המאשימים השמאלנים שמוסריותם, ביסודה, נוצרית ופציפיסטית – שילוב חריף של התנגדות לכל המסומל על ידי ארה"ב.

ההתנגדות ל"אמריקניזם" במלחמת עירק מתבססת גם על פרגמטיזם ומציגה את עצמה כבעלת ענין אמפתי כלפי נפגעיה של ארה"ב במלחמה. דבר זה בא לידי ביטוי בסיומו של המאמר, שבו מדווחות "סוכנויות הידיעות, כי ביום 26.3.06 נהרגו לפחות 40 בני אדם בפיצוץ שאירע בבסיס אמריקאי-עירקי בעיר מוסול שבצפון המדינה. להערכת גורמי בטחון עירקיים, מחבל מתאבד פוצץ את עצמו בכניסה ללשכת הגיוס."

אי קיומה במאמר של מלה אחת נגד הטרוריסטים מסגיר את העובדה שאין צער בדיווח זה – וכל שיפוטיות שתהיה בו, במוצהר או במשתמע, מכוונת ישירות כלפי ממשלו של בוש והאמריקנים ובשום צורה נגד המחבל העירקי או נגד כפיות הטובה של העם שארה"ב שיחררה מידי המפלצת סדאם.

מחירה של אלימות

אחת מפעולותיה האכזריות הקבועות של המחתרת העירקית הטרוריסטית נגד כוחות המערב היא חטיפתה, חדשים לבקרים, יחידים מבני המערב, למטרת החזקתם כבני ערובה לצורך זה או אחר. לעתים נרצחים בני ערובה אלה באכזריות ולעתים משתחררים. לעתים, נראה כי החוטפים יודעים יפה את מי מבין החטופים לשחרר, כמו במקרה הבא:

החטופים שוחררו וקראו לסוף הכיבוש בעירק

כותרת ב"הארץ" 24.3.06 מודיעה על שחרור בני ערובה שנחטפו בעירק לפני שלושה חדשים. הכתבה מספרת על המסקנה החד-משמעית שהחטופים הגיעו אליה ועל החלטתם לתפוס צד בסכסוך:

"אנחנו מאמינים שהכיבוש הבלתי-חוקי בעירק הוא הסיבה לאי היציבות שהובילה לחטיפה ולסבל הנורא בעירק של היום" כך אמר אתמול אחד מראשי אירגון "נוצרים שוחרי שלום" ששלושה מחבריו שוחררו אתמול בעירק לאחר שהוחזקו בשבי מאז 26 בנובמבר.

עוד נמסר בכתבה כי "הארגון הפועל לקידום פעולה בלתי אלימה בעירק מאז 2002 הביע שמחה על שחרור חבריו וניצל את ההזדמנות לקרוא לסיום מיידי של הכיבוש האמריקאי בעירק."

אך לא הכל זוכים לשחרור ברוחה של "אי האלימות"; בסיום הכתבה נמסר כי "לפני שבועיים נמצאה גופתו של חטוף נוסף שנרצח". אולי הנרצח היה מי שלא הבין איך ליישם את הטכניקה של אי אלימות...

מעניין כמה קל לחוטפים בעירק לשכנע בצדקתם חלק מבני הצד שנגדו הם נלחמים. אין ספק שאנשי הטרור, המקיזים את דמו של הצבא שנלחם למען דרורם המדיני, מקבלים תמיכה רבה מגורמים שמאלנים רבים במערב. אלה מארגנים מופעים אנטי אמריקניים באירופה ובארה"ב גם יחד, אשר מהם עלול להשתמע שמסעה של ארה"ב לעירק לא היה אלא מסע חסר תכלית מוסרית.

כך ניתן היה ללמוד מהכותרת הבאה:

"...קונצרט מחאה נגד המלחמה בעירק

מאמר מאת רויטרס, שפורסם ב"הארץ" בתאריך 25.3.06 תיאר את קיומו של "קונצרט לציון יום השנה השלישי למלחמה בעירק ביום שני שעבר בניו-יורק בכותרת "השיבו אותם הביתה". בין היתר הצהירו המשתתפים "...זה מאד פשוט – אנחנו לא רוצים להרוג."

כאילו היתה מטרתו של צבא ארה"ב בצאתו למלחמה בעירק להרוג...