דרך הקופים
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 749
דרך הקופים
מורשת צ'מברליין
באחת ממסורות המזרח מוזהר האדם מלבחור בדרך הקופים, כי דרכם של הקופים היא תוצאה של אישיות פחדן המשים עצמו שוטה. במלים אחרות, מדובר בתופעה שאנו, האזרחים, חווים יום-יום, כשאנו רואים את הטעויות הברורות שעושים נבחרי הציבור שלנו כמעט בכל תחום, ובמיוחד בדרך שבה הם מנהלים את מדיניות החוץ התבוסתנית.
לפי הרעיון של "דרך הקופים", רבים מהמשגים שנעשים על ידי מנהלי המדיניות שלנו אינם תוצאה של טפשות הכרחית אלא תחפושת של פחד – ובמיוחד פחדו של האדם הלא מוסרי אשר, בהיותו מודע לנחיתותו המוסרית, הוא חושש מההפסד במלחמה.
ענין הפחד הוא הסבר מצויין להבנת כמעט כל הרוע האפשרי בפוליטיקת המלחמה – זהו פחד הנסתר בלבבות רוב בני האדם. בכך יש הסבר לתופעה הידועה בעולם כפוליטיקה של צ'מברליין, אשר הצהיר על כך שהשיג הסכם שלום עם היטלר. פעילותו של צ'מברליין נתגלתה כרוע צרוף; רוע זה של צ'מברליין הפוליטיקאי מסוכן לאזרח יותר מהרוע של היטלר, הברור והישיר - הרוע של צ'מברליין הוא סוג הרוע אשר קיים בתקופה שלנו.
הפוליטיקאי של היום מהווה דוגמה לאדם שמונע על ידי פחד. הפוליטיקאי הוא אדם הנמצא במצב של פחד מתמיד ועוד מחזק פחד זה על ידי כך שהוא איננו מתעמת עם המציאות אלא מקים בינו לבינה קירות אנושיים שיסככו בעדו. הוא איננו בטוח שינצח במלחמה ועל כן, מכיוון שאנשים טובים אינם מפחידים אותו, הוא חושש מן האדם הרע שבצד השני והוא מסגיר את הטובים שבצד שלו. זו, יתכן, גם התכונה של חלק מן המרגלים והבוגדים; הם אנשים שמנסים לרקוד על שתי החתונות, כדי ששני הצדדים יראו שהם, בעצם, בסדר...
סביר שהפוליטיקאי התבוסתן חושש שמא ארצו תפסיד במלחמה והוא ישלם את המחיר. הוא מחפש את הדרך לצאת במצב טוב בכל מקרה. התבוסתנות היא אידיאלית לצורך ענין זה. אם המדינה שלו מנצחת, אז הוא נמצא במצב של שוחר שלום בעדה של מחרחרי מלחמה - ובקנה המידה המוסרי השולט היום הוא הטוב ביותר בין הרעים. אם, לעומת זאת, ארצו מפסידה אז הוא יקבל (כך הוא מניח) נקודות מן הצד השני על כך שהוא היה, למעשה, בעדם, בכך שהוא החליש את ההתנגדות של ארצו ולמעשה פעל כמו בוגד.
בהקשר זה יש לשים אל לב את התופעה המוצגת כלפי חוץ כדיפלומטיה, שהפוליטיקאים מחלקים ביניהם גינוני נימוס אף עם עמיתיהם מצד האוייב, על חשבון אלה שהם אמורים לייצג, בתירוצים של חסיונות שונים. המסיבות הדיפלומטיות, המקושטות במלבושים יקרים ובמאכלים עשירים, מהווים, למעשה, הדגמה של אירועים שבהם חוגג הרוע מצדדיו השונים של המתרס על חשבון משאבי האזרחים התמימים. כלפי חוץ, לפחות, נראה שבין הדיפלומטים יש מעין הסכם בינלאומי משותף שהם לא יגעו לרעה איש ברעהו.
בהקשר זה, אסור לשכוח את משמעות הסכנה בהסכם השלום-לכאורה שהשיג צ'מברליין עם היטלר. אם היה ההסכם קונה מהלכים בעולם, הוא היה עלול להוביל לנצחונו של היטלר על בריטניה ולפתוח לפניו את הדרך לכיבוש העולם כולו.