הגבול
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 815
הגבול
היצרן והבוזז הם מגדירי ההבדל העקרוני בין שני הכוחות הראשיים של האנושות וההבדל ביניהם הוא מושג הגבול הראשי שבין המעצמות הלוחמות זו בזו בעולם מאז ומתמיד.
יש מלחמה בעולם והיא מלחמה המתחוללת משחר ההסטוריה האנושית. זאת מלחמה שמעולם לא הגיעה לידי סיום והיא מתחוללת באשר יש יצרן ויש בוזז. זאת מלחמת הרע כנגד הטוב או, בצורתה המסוימת יותר, המלחמה בין הבוזז ליצרן. שני הצדדים במלחמה זאת לא שווים בשום מובן ואופי המלחמה של כל אחד מהם שונה לחלוטין.
ההבדל העקרוני שבין מלחמתו של היצרן לזו של הבוזז, הוא שהיצרן נלחם למען החיים ואילו הבוזז נלחם נגד החיים. היצרן שואף במאבקו להגיע להרמוניה בינו לבין המציאות ואילו הבוזז שואף להתחמק מן המציאות. היצרן מבסס את חייו על ידיעת חוקי הטבע, על התאמה להם, על ציות להם. הבוזז מנסה בחייו לסלף את חוקי הטבע ולהתקיים בלי לציית להם. היצרן לוחם למען האושר, למען הזכות לממש את מה שיש בטבעו, ולמעשה למען חייו. הבוזז לוחם כנגד כל מה שנראה לו כאיום; המציאות, היצרנות, החיים עצמם. אחד מהם נלחם בעד – היצרן. והשני, הבוזז, נלחם נגד. מבחינת היצרן, הבוזז הוא אחד מפגעי הטבע, אולי פגע-הטבע החמור ביותר. מבחינת הבוזז, היצרן הוא איום, איום בעיקר פסיכולוגי, מכיוון שלמחייתו הוא, הבוזז, תלוי בו.
פרק חשוב במלחמה זו הוא הקרב על הגבולות. גבולות הוא מושג שמיש ביותר אבל הסרט שלפנינו עוסק בהיבט מיוחד, יותר נכון, בהיבט הכולל של מושג הגבול. כי העבודה המסוימת הזאת לא נסבה על המאבק הטריטוריאלי, זה שתדיר מהווה טיעון לצורך פתיחת מלחמה בין מדינות, אלא במאבק אינטלקטואלי על מושג הגבול, מושג שמהווה טיעון מרכזי בבלימת התנועה החופשית של אדם בין חברות. מלחמת גבולות איננה רק מלחמה על שליטה של כוח פוליטי בתחום גיאוגרפי נתון, אלא על שליטה בחברה אנושית המוגבלת בתחום גיאוגרפי מסוים, גבולות שלמעשה נמצאים ומתקיימים מבחינה פיזית בכל מדינה וקיימים לגבי כל העמים. הם מייצגים או מציינים יותר מאשר הפרדה פיזית לצרכי שיטור, כפי שהדבר נמצא בד"כ בארה"ב. למעשה מחוץ לגושים הגדולים המדיניים, בריה"מ וארה"ב, שמהווים איחוד של מספר גדול של מדינות קטנות למדינת אם אחת גדולה, תמצאנה רק לעתים רחוקות משני צידי אותו גבול שתי מדינות או שתי חברות הנמצאות באותה רמה מבחינה כלכלית. הבדל הרמה הזו שמשני צידיו של גבול הוא תוצר של הבדלי תפישה בדיוק מאותן סיבות שבגללן מהווה כל חברה יישום פוליטי של עקרונות פילוסופיים יסודיים במטפיסיקה, אפיסטמולוגיה ואתיקה.
עקרון היסוד הפוליטי אשר יבחין בין מדינות כאלה הוא למעשה מידת החופש אשר האזרחים של מדינות אלה נהנים ממנה. עברי גבולות בין חברות מסמלים, על כן, נקודות מעבר ממצב אנושי אחד למצב אחר, מתפישה אנושית אחת לתפישה אחרת, מעקרון אנושי אחד לעקרון אחר, מרמת הישגיות אחת לרמה אחרת.
אם ניקח לדוגמה את הגבול המפורסם שהתקיים בין גרמניה המזרחית לגרמניה המערבית, נוכל להבין שהמעבר או נקודת המעבר על הגבול הזה, היא מעבר בין שני מצבים של חופש - ממצב אחד שבו יש פחות חופש למצב שבו יש יותר חופש. כל מדינה בעולם מייצגת בכלכלה ובמערכת החוק שלה תפישה של פילוסופיה פוליטית מסוימת וההבדל העקרוני שבין שתי מדינות שכנות יהיה, על כן, יותר מכל הבדל אחר, הבדל רעיוני. הבדל רעיוני זה בא לידי יישום בכלכלה ובחוק שהם שני היבטים של אותו דבר. דבר זה יצר את ההבדלים העצומים משני עברי הגבול שהיה באמצע מדינה אחת, שלפני המלחמה לא היה משני עבריו הבדל עקרוני כלשהו והפך להבדל שבין חיים למוות.
בעולם העתיק שבו היוותה האימפריה הרומאית את מרכז הארגון והסחר, נהוג היה לומר: כל הדרכים מובילות לרומא. בעולם של ימינו, אפילו אם לא אומרים זאת, ברור כי כל הדרכים מובילות לאמריקה. אמריקה מהווה את מרכז התרבות - ולא רק התרבות המערבית, אלא העולמית. כל מי שרוצה להבין למה אמריקה מהווה את מרכז התרבות, אפילו שהיא לא מודעת לכך בד"כ, למה היא שולטת בעולם, צריך להכיר רק בעובדה שגם במדינות האנטי-קפיטליסטיות ביותר מודדים עושר בדולרים. המדד הכלל-עולמי של עושר בדולרים הוא זה שמכוון את החושב להבנה שגם במקומות שבהם לא מכירים בארה"ב פוליטית, בעקרונות המוצהרים שלה או בתהליכי הצדק שלה, מתייחסים אליה, למעשה, כאל שולטת ברגע שמתייחסים בכבוד אל מטבעה, הדולר האמריקני, ומודדים באמצעותו ערכים, כי הדולר האמריקאי מייצג את אמריקה, את הכלכלה האמריקאית, את האנשים, האפשרויות והרעיונות של אמריקה גם במקומות שבהם מתנגדים לה.
חוק הסטורי עתיק שהוא חוק ההגירה, קובע כי מכיוון שתמיד ירצו בני אדם לשפר את מצבם, הם ירצו תמיד לעבור למקום טוב יותר מזה אשר הם נמצאים בו – ושמשמעותו של זה תהיה רצון לעבור למקום חופשי יותר, כלומר כזה שבו יש לאדם אפשרויות גדולות יותר מבחינת חופש הפעולה שלו.
יש בעולם רבים המכנים את אמריקה "ארץ האפשרויות"; מצבו של האדם נעשה טוב יותר בראש ובראשונה על ידי כך שהוא מביא את עצמו למקום שבו יש לו אפשרות גדולה יותר לממש את חופש הבחירה שלו, כלומר מקום שיש בו יותר אפשרויות. בכל ארץ משפרים בני האדם את מצבם על ידי כך שהם עוברים מהכפר לעיר, או מעיר קטנה לעיר גדולה יותר. זהו שיפור לעבר מבחר גדול יותר של אפשרויות. כך נוצרת בכל ארץ תנועה בכיוון מרכז המסחר, המקום שבו מתרכזות האפשרויות המסחריות הגדולות ביותר. תנועה אנושית זו של מעבר מן הכפר אל העיר, או ממקום מיעוט אפשרויות למקום בו אפשרויות רבות, קיימת מאז ומעולם בכל אתר ואתר. מאז גילוי אמריקה, לא פסקו גלי ההגירה להגיע אליה מכל העולם. אמריקה זכתה לכינוי "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" בשל העובדה שבה נוצר ריכוז האפשרויות הגדול ביותר שנצבר במקום אחד מאז שחר ההסטוריה.
מספר האפשרויות העצום, שקיים במקום כמו אמריקה, מאפשר לכל אדם יחיד שוק שבו יכול הוא להציע את הערכים שיש לו, יהיו אשר יהיו, בצורה שבה הוא יכול לקבל את המכסימום של הערכים האפשריים מן הצד השני. למעשה, אמריקה במובן זה, מהווה את השוק הגדול ביותר הקיים בימינו. אם נחשוב לרגע על מושג השוק ומשמעותו – ועל העובדה שהרעיון של "כוחות השוק" נחשב לשלילי על ידי כוחות רעיוניים מסוימים, נוכל לראות בכך הגדרה של היחס בין יצרנים לבוזזים, כשהראשונים נעזרים בכוחות השוק ואלה שנגדם פועלים בצורה שאינה תואמת את השוק אלא מעוותת אותו. הבוזזים, שענינם המתמיד הוא לבלום את התנועה הטבעית של היצרנים בעולם, עושים את כל שביכולתם כדי למנוע מן השווקים החופשיים, שבהם רשאים היצרנים להציע את תוצריהם, להתקיים בצורה חופשית, אשר עלולה לפלוט אותם החוצה, כלא שייכים.