מלחמת העולם שלנו

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 1115

מלחמת העולם שלנו

האימפריאליזם הסוציאליסטי

את המשבר העולמי המתחולל היום, השולח את זרועותיו כתמנון לכל קצווי הארץ מניע פשע יסודי אחד, הגורם לפשיטת הרגל הכללית של האנושות. אל מול מצבם הקשה של פיות רעבים רבים מחוסרי מזון ולא פחות מכך גם רבים המחוסרים אמצעי קיום יסודיים אל מול אסונות הטבע גדולים שהותירום חסרי קורת גג, בולט מספרם העצום של כל בני האדם אשר אין בעמלם די כדי לשחררם מעולו של הגנב האנושי הגדול מכולם, השולט בהם במידות שונות בעולם כולו: הסוציאליזם.

המדינה הסוציאליסטית או, כפי שהיא מכונה בפי רבים ממצדיקיה: מדינת הרווחה, היא הממסד המתוחכם ביותר בהסטוריה של הפשע המאורגן; שום כנופיה בתולדות האנושות לא הצליחה לעלות על הרעיון הסוציאליסטי במידת הכיבוש שהצליח להשליט על העולם כולו. השקר הסוציאליסטי העמיק לפגוע במין האנושי הרבה יותר משניתן היה לעשות זאת באמצעות כוח הזרוע; באמצעות הכזב הצליחה הכנופיה הסוציאליסטית להביא למצב שבו נפגעיה מאמינים שהפשע שנעשה כלפיהם מוצדק, שמה שהפושעים עושים לקרבנותיהם הם מעשי חסד, ושהמגינים על זכויות הקנין שלהם מפני פגיעה הם הם הפושעים.

למי שדברים אלה נראים מוגזמים די בכך שיבחין בדרך שבה מתייחסים רבים מבני חברתנו לבעליו של רכוש אם וכאשר אין הוא שש להעביר את נכסיו לידי התובעים אותם בשם החברה. תביעה שגורה זו שכל בני חברתנו מכירים אותה נשענת על הרעיון שה"עשיר" חייב לספק ל"עני" את צרכי חייו ו/או שה"חלש" זכאי לקבל מן ה"חזק" את הנחוץ לו כדי להתקיים, שכן בחברה הסוציאליסטית נחשבים החולשה והעוני למטבע עובר לסוחר, המאפשר למחזיקים בו לעשות כרצונם במשאביהם של בעלי הנכסים הקיימים בחברה.

עובדת טבע היא שכל הנוטל מאדם אחר את רכושו הוא גנב, גזלן, שודד או שם-תואר אחר המתאים לפשע זה. בשל היותו של חטא זה יסודו של הסוציאליזם, שיכול להתבטא בכל אחד מהתארים הללו, יש לראות כפושעים את הדוגלים בכל מידה שלו, בכל הקשר, ולהצמיד לכך את היות הגניבה פגיעה קשה בזכות האדם. אין זה מקרי שהגזל, הגניבה והשוד, על שפע הופעותיהם במציאות החברתית, מהווים את היסוד לדיקטטורות האכזריות ביותר שהתקיימו עלי אדמות לאורך ההסטוריה האנושית כולה. תהליך זה הגיע לשיאו בדיקטטורות המאה ה20, החל מהנאציזם, המשך בקומוניזם, וכלה במדינת הרווחה המודרנית.

המשותף לכל אלה הוא הצדקנות המוסרית של השלטון המתעלל בנתיניו היצרניים תוך שהיא מרושש אותם ומדרדר את מצבם החומרי והרוחני גם יחד. במובחן ובנפרד מהדיקטטורות הגסות של העולם הקומוניסטי, הערבי והאפריקני, שומרות מדינות העולם הקרוי "חופשי" על זכויות יסוד במסווה של חופש הבעה, מחאה, התארגנות ועוד, אך אין באלה כדי להסתיר את העובדה שגם הן חולות בסוציאליזם קשה, שבגללו נגזלים דרך קבע אזרחיהן היצרנים מלידה ועד מוות.

המלחמה המנוהלת על ידי הסוציאליזם נגד האנושות היא מלחמת העולם הגדולה של זמננו. שלא כמו מלחמות הגניבה, הגזל והשוד של אימפריות הרשע העתיקות, אשר, כחלק משליטתן בנתיניהן, שלטו במשאביהם החומריים שהפקיעו מהם, כוחה העצום והבלתי נדלה של האימפריה הסוציאליסטית מבוסס על כך שהיא מבוססת על מפתח רעיונות מוסריים המקנה לה הצדקה כוזבת בעיני בני האדם הנתונים למרותה. הצדקה זו, המתעטפת בכל ארץ באדרת של פטריוטיות ואהבת הלאום, מחלישה כל צורה של התנגדות לשליטתה, ומעניקה לשגריריה המקומיים בכל אחת מהארצות שבהן היא קיימת הילה של טוהר מוסרי. כך מתנהל העולם הכבוש תחת שליטת הגנב הסוציאליסטי, כאשר ההבדלים בין צורת השלטון בסין לזו שבאירופה או ישראל אינם של עקרון אלא של מידה – מה שיש בו כדי להסביר, למשל, את שוויון הנפש שבו מתייחס האזרח הישראלי לזוועות המשטר הסיני ולהתעללותו הקשה בזכויות האדם של אזרחיו.

בשל הסתתרותו של הפושע הסוציאליסטי במעטה המוסר, פגיעתו באדם איננה מצטמצמת לרמת החומר אלא פוגעת בו מבחינה רוחנית. דווקא בשל היות נכסיו החומריים של האדם ביטוי של רוחניותו, נדון האדם הכפוף למדיניות החטא הסוציאליסטי של גזל הנמשך לאורך החיים, למצב של אי מיצוי יכולותיו היחידאיות ולפיכך לפיגור קשה ביחס לאפשרויות מימוש אושרו. בכך נפגעת יכולתו לחיים של אושר ואיכות כאדם. גורלו של המשועבד לסוציאליזם הוא כזה שסוגי הפגיעה הפוליטית בו מתממשים בפגיעה באיכות החיים היחידאית שלו ומסרסים את גדילתו בתחום היצירה הרוחנית על כל היבטיה.

באור זה יש להבין את כל המגבלות שמטילות החברות הקיימות על בניהן, כאשר הן מגבילות את יכולתם של היחידים הקיימים בהן בכל תחומי החיים המממשים את אפשרויותיהם להגיע לאושר. גם במדינות העולם ה"חופשי", שבהן לא נבלמת אפשרות המיצוי של כשרונות ההמצאה והיצירה שיש בידי בני האדם בתחומים כמו הגות, אמנות ותרבות, מהווה עצם העובדה שהמדינה הקיימת מוצאת לנכון להתערב בהם סוג של "גיוס" לאומי שבאמצעותו הופכים גם הסופר, הממציא, איש האקדמיה והמנהיג הפוטנציאלי למשרתיו הנרצעים של המשטר.

בעולם הפוליטיקה של הסוציאליזם, שהוא מצב הגניבה הכללית המתוחכם ביותר שהומצא באנושות מאז ומעולם, שולטת בכיפה ההונאה הגדולה, שמתבטאת בכך שהגנבים העומדים בראש המדינה מציגים את עצמם לא רק ככאלה שאינם שולחים ידם בגזל אלא ככאלה שמעניקים לנתיניהם טובות הנאה – והם מאמינים בכך; בכנופיית השודדים הממשלתית הקיימת בכל מדינה בעולם של היום יש – כמו בכל כנופיה – ידיים עובדות רבות אשר זקוקות לפרנסה, הנלקחת הישר משלל הגזל. אלא שהאזרח התמים - שחונך לכך על ידי המדינה - מאמין שהוא מקבל מהשליט הרבה יותר מאשר זה לוקח ממנו.

לכן מאמינים עבדי הסוציאליזם כי הם משרתיו של כוח נדיב ואינם מבינים כי כל עשייה של המדינה היא צורה של גזל, גם אם וכאשר פעולותיה נושאות בשמות חיוביים כמו שירותי בטחון, רפואה, תחבורה, סעד, תמיכה כלכלית וכיו"ב – וגם כאשר בכל אלה לוקחים חלק בעלי מקצוע מוכשרים. האדם-העבד של זמננו איננו משיג בדעתו את המידה שבה הפכה, לאורך ההסטוריה, העסקתם של אנשי יצירה על ידי העריץ למיומנות. וכל כך נפוצה הטעייה הזו עד שכל אזרח הזוכה לתמיכה ממשלתית בתכנית כלשהי שיש לו חש כי תמיכה זו עולה בקנה אחד עם הטוב, הצדק והאמת. אם מעוניין אדם בייעול, פיתוח ומתן של ערכים מסויימים לעמיתיו, אזרחי המדינה, אין הוא מבין כי כל אישור על כך מצד הממשל, כל סיוע, כל תמיכה בתכניתו אינם אלא שיעבודו על ידי השלטון, אשר מאמץ את פעולתו כתרומה לתוך סדר היום של הגזל הכללי שלו. כך, כל עוד נמשכת התרמית הסוציאליסטית, נמשכת פגיעתו של כובש העולם האכזרי ביותר שידעה האנושות מעודה.