לאופייה של "מנהיגות יהודית"

 

לאופייה של "מנהיגות יהודית"

לאלה שאומרים כי פייגלין מעורר ריב יש להשיב כי הוא מעורר ויכוח – וכי ויכוח הוא נשמת חיי היהודי; הויכוח הוא הדרך להתפתחות ולהתקדמות אנושית – והוא מייצג את שביל הזהב שבין שני נתיבים מוטעים - אלימות (פיזית או מילולית) ואי הסכמה או הסכמה דוגמטית, עיוורת – אשר שניהם מנוגדים לעימות המבורך של השיח האנושי.

עימות זה, הנותן כבוד לרעיון ולמלה המבטאת אותו, מכיר בדרך היחידה הפתוחה לפני בני האדם ליצירת חברה בריאה. אין במציאות מצב שבו יכולים אנשים להתאחד למטרה משותפת ללא שיג ושיח. הדיבור, הויכוח, העימות המילולי, הרעיוני, האינטלקטואלי, הם נשמת תהליכי הזיווג הרוחני בין בני האדם – ודרך אחרת אין. משה פייגלין מייצג באישיותו בדיוק את הדרך הזו - וזהו אחד המובנים שבהם הוא מייצג היום את האלטרנטיבה העתידית היחידה למצב הקיים; כוח פוליטי שמנסה לבסס את עתידו על פשרה או שיתוף פעולה עם מי שמסכים עימו, יזכה, במקרה הטוב, לזמן מה של שלטון – כמו זה של נתניהו או של שרון. אפילו אם היה שלטונם מוצלח, הוא לא היה משיג אלא השהייה בדרך לביצוע הצדק המלא הנדרש על ידי המציאות. כפי שראינו לעיל, גם כוח פוליטי שמנסה לבסס את עתידו על התנגדות מתמדת למי שאינו מסכים עימו יזכה, במקרה הטוב, לניצחון זמני של עמדתו.

אך מטרתה של אומה יהודית איננה "לקנות זמן". דבר זה אפייני לעמים זרים, חסרי תכלית, שאין להם בחייהם אלא זמן, והם יכולים לחשוב על תכלית חיים במונחים של נוחיות חומרית. במצב כזה, "לקנות זמן" היא צורת הגדרה לגיטימית של מטרה. אך אין הדבר מתאים לעם כמו ישראל. עם ישראל הוא עם הנצח, וככזה הוא נמצא מעל לזמן. עם ישראל הוא בעל תכלית מוגדרת מזה אלפי שנה – וזו כוללת הבאת צדק, ישועה והשפעה כלל עולמיים. כדי להגיע להגשמת מטרות אלה יש צורך בהתבוננות עמוקה יותר מזו שיש היום בידי מפלגה, סיעה או תנועה כלשהי בפוליטיקה הישראלית - זולת תנועת "מנהיגות יהודית" המונהגת על ידי משה פייגלין.

"מנהיגות יהודית" מחזיקה בתפישה היהודית המלאה והכוללת, המהווה קרן רעיונית חדה וישרה, המבליחה דרך שכבות, חומות וגדרות מלאכותיות של תפישות פסיכולוגיות מאובנות, של אמונות טפלות ושל תפישות שקריות, אשר הצטברו במשך עשרות ואולי מאות שנים. כמייצגת היהדות היא רואה את הגשמת ייעודה במעמד ישראל בעולם – מה שנמצא מעבר להשגת המעמד של ממשלה בישראל. ברוח זו, "מנהיגות יהודית" איננה כובלת את עצמה בתפישות צרות ומשתמשת בכל הכלים האפשריים בפוליטיקה הישראלית, פרלמנטריים ולא-פרלמנטריים כאחד, כשהיא פונה לא רק ליהודים שומרי מצוות אלא לכלל היהודים, כולל תושבי החוץ ואף ללא יהודים. למעשה, בסיסמתה "לתיקון עולם במלכות שדי" מכוונת התנועה למטרתה המקורית של היהדות, שהיא הבאת פתרון למצב העולם כולו.

"מנהיגות יהודית", המחזיקה בפועל ב"אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך", מכוונת להקמת מדינה יהודית אמיתית, כזו המבוססת על ערכי היהדות, והיא עושה זאת באמצעות מערכת פעולות פוליטיות וחינוכיות מגוונת המתבצעות בכל רחבי הארץ במשך תקופה ארוכה. אלה מייצגות השקעה לטווח ארוך. עומקן הרעיוני של השיחות שמתרחשות במפגשי "מנהיגות יהודית" גדול הרבה יותר ממה שנוגע לניצחון על עמדת הממשל בישראל. פייגלין וחבריו נוגעים תדיר בתפקיד העקרוני שיש ליהדות במכלול הרעיון האנושי – והבעיות הלאומיות של ישראל, על אף היותן חלק חשוב מכך, מוצגות כמה שהוא חלק מעולמו של היהודי המאמין.

במובן זה ניתן לראות את "מנהיגות יהודית" כתנועה אשר כוונותיה מייצגות נאמנה את תפישת העולם היהודית. בניגוד למי שיכול להאשים את התנועה בצרות מחשבה מקומית, פעולתה האמיתית היא הפוכה: היא לוקחת בחשבון את עקרונות הצדק והמוסר היהודיים המופשטים ביותר כבעלי רלוונטיות הדוקה למציאות החיים ומציגה פתרונות התואמים, ברוח המוסר היהודי, את הבעיות המתגלעות בחיי ישראל.

יהיה אשר יהיה העתיד הפוליטי של מדינת ישראל, ביום שבו יישב בראשות הממשלה חובש כיפה, תיזכר תרומתה לכך של "מנהיגות יהודית".

נתונים נוספים