ל"מקור ראשון" בעקבות הפגנת "זו ארצנו"

 

יום ראשון 30 ינואר 2000

לכבוד

עורך "מקור ראשון"

שלום,

 

הנדון: תגובה למאמרו של ידידיה לוי

 

בעמוד האחרון של גליונכם התפרסם מאמרו של ידידיה לוי "מעט מדי" שביכה את מה שראה ככשלון העצרת שכינסה "זו ארצנו" על הר הצופים ביום שלישי ה25 בינואר. המאמר לקה בטעויות עובדתיות ועקרוניות גם יחד:

עובדתית, זה לא נכון שמתל-אביב יצאו רק שתי מכוניות, כפי שניתן היה להבין מהמאמר; אני הגעתי במכונית שהיתה חלק משיירה בת חמישה רכבים לפחות (כי בדרך הצטרפו אלינו עוד), אני יודע על שיירות נוספות ואני יודע על תל-אביבים רבים שהגיעו ברכביהם הפרטיים מבלי שהצטרפו לשיירה זו או אחרת. כל הערכה אובייקטיבית - שלי ושל אחרים - ששמעתי באירוע, דיברה על אלפי אנשים ולא על מאות. ואגב, אין ספק שלולא הקור העז והטיפוס הלא-קל במעלה ההר, היו שם עוד כמה אלפים.

אך עקרונית, המאמר עשה עוול לאלה שלמדו על המעמד מקריאתו כשהציג את המעמד המוצלח ככשלון, וזאת על ידי כך שצמצם את החויה הגדולה שחוו הרבים שהשתתפו בעצרת לרמת הכימות המספרי. כמי שנכח במקום וחווה את ההתרגשות וההתעלות שחש ההמון שהיה במקום, אשר האזין לנאומים, לשירים, אשר השתתף בהשבעה המרגשת ורקד בקור העז, מחובק עם חברים לגורל ולדרך, אינני יכול לחוש אלא רחמים כלפי מי ש"פספס" את העובדה העצומה הזו. בנוסף לכך, זה מגוחך לחשוב שבעיני עיתונאי "מאות" זה לא מכובד ו"אלפים" זה כן, כאילו נמדדת הצלחה של מעמד כזה במספרים.

זה שגוי להפוך אכזבה אישית נטולת יסוד למסר שמתיימר להיות אובייקטיבי. זה מגוחך שעיתונאי הפועל כשליח כתב-עת הרואה את עצמו כמייצג את ערכי ישראל אינו יודע להפריד בין דיווח אובייקטיבי לבין פרשנות סובייקטיבית, קופץ למסקנות ומפיח בעם רוח של תבוסתנות ומורך-לב. זכור, הכותב, אם יהודי אתה ברוחך, כי דוד היחיד, בן עמך, הוא זה שגבר על גלית הענק.

בברכה

אוהד קמין הוגה, אמן ומחנך