ליכוד, יהדות ומנהיגות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 898
ליכוד, יהדות ומנהיגות
המתקפה שמנוהלת לאחרונה על ידי הנהלת ה"ליכוד" נגד "מנהיגות יהודית" היא, למעשה, מתקפה ישירה על עצם קיומו של ה"ליכוד" כתנועה יהודית. ליתר דיוק, אלה העומדים היום בראש הנהלת ה"ליכוד", ובראשם שרון, לבנת וברמי, מנסים, באמצעות מלחמה מוצהרת נגד מה שהם רואים כנטע זר או, בלשונם, ה"פייגלינים", להתקיף את יסודותיה הרעיוניים-ערכיים של תנועת ה"ליכוד", שהם יהודיים מתוקף היותם, מאז ומתמיד, חלק אינטרגלי ממדינה יהודית בכוח.
נוכחותה של "מנהיגות יהודית" ב"ליכוד" מוכיחה את עצמה יותר ויותר כמהלך שיותר משהוא תורם לראשיה של "מנהיגות יהודית" (הנרדפים היום על ידי החבורה שלעיל), הוא מציל את תנועת ה"ליכוד" מהתרסקות רעיונית מלאה; הניסיון לעקור את "מנהיגות יהודית" מתוך ה"ליכוד" שקול לניתוח ניסיוני שמטרתו לעקור מגופו של אדם את ליבו – כי "מנהיגות יהודית" מייצגת את ערכי היהדות, שהם לב גופו הרעיוני של ה"ליכוד".
בניגוד לצורת הצגת הנושא היהודי על ידי ההנהגה העכשווית של התנועה, נושא זה הוא בלבה, ביסודה והוא מהווה גורם חיוני להמשך קיומה ולהצדקתו. ההנהגה העכשווית, בהתעלמותה מערכי היסוד של ה"ליכוד" (כפי שהם מוזכרים בחוקתו וכפי שהם מופיעים על גבו של כרטיס החבר שלו), מנסה להתעלם מהיהדות, שהיא המקור הנצחי של ערכים אלה. המודעות הגבוהה לערכים אלה והמיקוד בהם כתשתית קיומית, ערכית והכרחית של המדינה היהודית, הם, למעשה, מתכשיטי הנדוניה המכובדת שהביאה עימה "מנהיגות יהודית" לנישואיה עם ה"ליכוד" – ומה שהפך את "מנהיגות יהודית" לצנינים בעיני המתנגדים לערכיו היהודיים של ה"ליכוד".
אך ביחס לערכי היסוד של התנועה אין "מנהיגות" אלא מגבר ערכים: היא לא ייבאה את היהדות לתנועה אלא עוסקת במיקוד חבריה בערכי התנועה, שחלק מהם נשכח ונשחק על ידי שנים של פעילות ביורוקרטית-טכנית. כמו מזכירה רעננה של מנהל עייף, הצטרפה "מנהיגות יהודית" ל"ליכוד", מנהל המדינה, כדי להזכיר לו מחדש את מטרותיו המקוריות.
ובהקשר של הבעייתיות הפוליטית העכשווית, דבר זה איננו רק חיובי, אלא הכרחי.
שחיקה רעיונית מתמדת מתרחשת בתנועת ה"ליכוד" כבר מקום המדינה; שחיקה זו קיבלה האצה משמעותית עם הויתורים המפליגים שבהם החל בגין בהקשר של הסכם השלום עם מצרים והגיעה לשיאה בתקופת השלמתו של נתניהו עם הפרות ההסכמים שנערכו עם הרשות הפלשתינית. מאז כניסתו של אריאל שרון לראשות הממשלה מתחולל ב"ליכוד" מהפך ערכי שמחסל באופן שיטתי את כל עקרונות היסוד המוזכרים בחוקת ה"ליכוד", ובמיוחד את אלה בהם המבוססים על היהדות.
שרון מתפקד, מבחינה זו, כמו סוס טרויאני מפא"יניקי, אשר הוחדר לפני שנים רבות לימין הפוליטי כדי לכבוש את העיר המבוצרת מתוכה, באמצעות משת"פים בוגדניים. באופן טבעי, יצאו כנגד פעולותיו האנטי-חוקתיות של שרון רבים מאנשי ה"ליכוד", ביחס ישר למודעותם הרעיונית-ערכית לערכי היסוד של ה"ליכוד". אלה הקימו לפני למעלה משנתיים את הגוף שנקרא "הפורום למען ערכי הליכוד", אשר איחד את כל מי שהתנגד למדיניות שרון וניסה לחסום את דורסנותו. מכל אלה הצליח בעיקר כוח רעיוני אחד לעצור את הזרם המשחית: "מנהיגות יהודית". אף כי "מנהיגות" לא הייתה לבדה בהישגה זה, יש לזקוף אותו בעיקר לזכותה בשל העובדה שהתמקדה בהיבט הערכי היהודי, שהוא, בסיכומו של דבר, מטרתה העיקרית של מתקפת ההנהלה.
יהדותו של ה"ליכוד", כמו של המדינה, עומדת בשנים האחרונות בסכנת אבדן. הסיבה לכך היא הבלבול הנפוץ בציבור בין יהדות לדתיות, בלבול שהשמאל החילוני, האנטי-דתי, ניצל לטובת השמדת היהדות במדינת ישראל. תהליך ההשמדה ההולך והגובר של ערכי היהדות התמקד בחששו של הציבור מכפיה דתית (חשש שנוצר על ידי השמאל כדי לשמש כפלטפורמה להאצת השמאל האנטי-דתי, כמו תנועת "שינוי"). השמאל דאג להציג כל ערך יהודי כדתי. אותה סכנה שנשקפת בשל כך להיבט היהודי של המדינה נשקפת – מאותן סיבות - גם ליהדותו של ה"ליכוד". אם נוסיף לכך את העובדה שההיבט היהודי, אשר מובנה ביסוד חוקת ה"ליכוד", נשחק, במשך עשרות שנים ולא הודגש דיו, נוכל להבחין כי לכניסת "מנהיגות יהודית" ל"ליכוד" יש היבט ברור של פעולת הצלה: הצלת ה"ליכוד" מאבדן יהדותו.
וזו, כנראה, גם הסיבה לכך שהזמנת "מנהיגות יהודית" ל"ליכוד" נעשתה, מלכתחילה (ועוד לפני ששרון עלה לשלטון), על ידי חטיבת "המייסדים", נאמני "ליכוד" ותיקים, שרבים מהם הם אנשי המחתרות שהקימוהו, הזוכרים את ערכי היסוד של התנועה ושומרים עליה עד היום. חברים אלה ראו את "מנהיגות יהודית" כנושאת ערכים חיוניים להבראת ה"ליכוד" וכסיכוי להתחדשותו ולשיבתו למקורו.
הם צדקו – כש"מנהיגות" נכנסה לתנועה אכן נבלמה התדרדרותו הערכית.
במצב שבו לא יכלו ותיקי ה"ליכוד" לגייס את ההון האנושי הנחוץ לפעילות תמיכה בערכי היסוד של התנועה – ורוב מצביעי ה"ליכוד", כמו שטבעי להמון העם, לא נמצאו במצב שבו יכלו לזהות את הדרך החלקלקה בה מושכים מנהיגיו-כביכול מתחת לרגליו את שטיח הערכים שעליו הוא ניצב, נדמה לפתע שה"ליכוד" רק חיכה לאלפי המתפקדים ש"מנהיגות" גייסה לתנועה, מתפקדים שהגיעו בדיוק בזמן כדי להציל את ה"ליכוד" מאבדן יהדותו. מבחינה זו, כניסתה של "מנהיגות יהודית" ל"ליכוד" היא כניסתו של שותף וידיד טבעי, אשר זיהה את ערכי היסוד המשותפים והקדיש את עצמו לשמירתם.
מבחינה ערכית, אף כי אין תנועת ה"ליכוד" דתית, היא מבוססת על ערכי היהדות; ה"ליכוד" איננו תנועה דתית, אך הוא ודאי לא אנטי דתי או לא-יהודי. ה"ליכוד" הוא תנועה יהודית באותו מובן שמדינת ישראל היא יהודית (או, לפחות, צריכה להיות). בחוקת ה"ליכוד" מוצהר, שוב ושוב, הקשר הרעיוני-ערכי המחייב בין רעיונות ה"ליכוד" לרעיונות היסוד של נצח ישראל.
וזו הסיבה היסודית לעניינה של "מנהיגות יהודית" להיכנס לתנועת ה"ליכוד", כפי שמשקיע מזהה את התחום בו יוכל להפעיל את כוחותיו בצורה שתוציאם לפועל בדרך הטובה ביותר. בהקשר זה, מדובר ביחס שיתופי המבוסס על תואם עניינים, וזאת בניגוד לטענות מתנגדי "מנהיגות" ב"ליכוד", המנסים להציג את פעילותה ככזו שעומדת בניגוד לענייניו. לאור זה, ההתקפה המרוכזת של גורמים ב"ליכוד" על "מנהיגות יהודית" והניסיון להוקיע את מנהיגיה, לפרק את אחדותה, לגרש את מתפקדיה ולעשות כל ספקולציה אפשרית כדי להציגה באור שלילי צריכים להדליק אור אדום לאלה מה"ליכוד" השומרים לו אמונים; היא צריכה לאותת להם ש"מנהיגות יהודית" היא, למעשה, סמל לערכי היסוד של ה"ליכוד".
על רקע זה, משמעות המאבק שמנהלים כוחות מסוימים נגד מעורבותה של "מנהיגות יהודית" ב"ליכוד" היא מלחמה נגד הפן היהודי שלו. מבחינה זו, כדאי שחברי ה"ליכוד" ישימו לב לערכים שעליהם מגינים אנשי "מנהיגות" ובמיוחד לערכי היסוד של ה"ליכוד" עצמו. שומה עליהם לא לתפוש את אנשי "מנהיגות יהודית" כ"דתיים" הבאים להנחיל ערכים של "מדינת הלכה" (כפי שמנסים מתנגדיהם להציג אותם) אלא כגורם מחזק, המחשק את צמידותו של הליכודניק לערכי היסוד שלו.
בגל הסחף הרעיוני האדיר שמתקיף היום את ה"ליכוד" ומאיים להשמיד כל חלקה טובה אשר שרדה בחוקתו, "מנהיגות יהודית" ב"ליכוד" היא אצבעו של הילד שבסכר, אשר עוצרת את השיטפון ומצילה את ה"ליכוד" מטביעה ערכית גמורה. אם היה ה"ליכוד" זקוק להנחיה ערכית-מוסרית, אם היה עלול לאבד את יסודותיו בשל הנהגתו העכשווית, באה "מנהיגות יהודית" להזכיר לו את עבר ההדר שלו ואת עוז רוחם של מקימיו, אשר הקימוהו מתוך סיכון אישי רב ותוך מלחמה בשלטון עוין.
המאבק של היום שונה מהמאבק של ימי קום המדינה בעיקר בכך שהמלחמה היום היא מלחמה רוחנית, המתמקדת בהבדלי ההשקפה בנושאי ערכי היסוד. במובן זה, אם תצליח המתקפה נגד "מנהיגות יהודית" יאבד ה"ליכוד" הרבה יותר מאשר אחד מפלחיו הרעיוניים: הוא יאבד את מה שמייצג את לב קיומו: את המצע היהודי שלו.
אנשי ה"ליכוד" כולו צריכים לזכור את יסודותיה היהודיים של תנועתם; עליהם לדעת שהסיבה לכך שדווקא "מנהיגות יהודית", אשר איננה מהווה איום כמותי גדול כל כך על ראשות ה"ליכוד" "מושכת" כל כך הרבה "אש", מעידה כאלף עדים על ההכרה של גליית בסכנה הנשקפת מכוחו של דוד – ועל שנאתו ופחדו ממנו.
בינתיים, כל עוד נמשך מאבקו של ממשל הליכוד בנאמנים לערכיו (שקרויים בתקשורת בכינוי הנלעג "מורדים"), וכל עוד מהווים אלפי מתפקדיה של "מנהיגות יהודית" את שלד הפלדה של גוף ההתנגדות לגחמות השלטון, כדאי שאנשי ה"ליכוד" ישתמשו בהזדמנות בלתי חוזרת זו ללמוד מחדש את ערכי היסוד היהודיים של ה"ליכוד", כי אם יאבד זה את יהדותו, יאבד את עצמו.
אם ישמור ה"ליכוד" על יהדותו, יוכל לשוב לימי הגדולה של העבר. הימים בהם לחמו אנשיו למען ישראל יהודית עוד לפני קום המדינה, בשאיפה להקים מדינה יהודית לעם היהודי. במקרה כזה, תתייצב התנועה הפוליטית של ה"ליכוד" על אדנים יציבות של נצחיות ישראל ותהיה חלק מובנה במסלול העתידי של היהדות לקראת הגאולה המיוחלת. אם יאבד ה"ליכוד" את הפן היהודי שלו, באמצעות פעולות כמו ההתנתקות, הוא יגלה שבלי להיות יהודי הוא איננו אלא כנשל הנחש, מהות חלולה, שהגוף שאותו עטתה מת כבר, ומשסיימה את תפקידה בא זמנה להתפזר ולהיעלם לחלל הריקני של המוות.
מנקודת מבט זו, "מנהיגות יהודית", המבוססת באופן מודע על נצח ישראל, היא הסיכוי הגדול ביותר של סיעת ה"ליכוד" לשמור על זהותה המקורית, היהודית – ובכך לשמור על קיומה הפוליטי המשמעותי, הפעיל, החי. אין ספק שסוג זה של קיום הוא היחיד היאה לאדם – או לקבוצה אנושית – המכבדים את עצמם לא רק כבני אדם אלא גם כיהודים.