בין אלוהים לGOD

 

בין אלוהים לGOD

הבעיה של הממסד האובייקטיביסטי – לפחות עד כמה שהוא מיוצג על ידי מוסד אין ראנד - היא קלות ההחרמה שבה הוא נוקט כלפי מה שהוא קורא "אויבי הפילוסופיה של אין ראנד" – במיוחד בארגון שאסור לו, עקרונית, להחרים מישהו רק על אי הסכמה.

את הדילמה כביכול שיש לי עם האובייקטיביזם ה"ממסדי-אמריקאי" ניתן לפתור על ידי הנוסחה יש אלוהים וTHERE IS NO GOD.

זה שמתחיל להשתולל כשהוא שומע שיש אפשרות שיש אלוהים מעיד על עצמו שמה שהוא מציג כעמדה אתאיסטית אינו אלא רמאות: שיותר משהוא אתאיסט מבחינה פילוסופית, הוא משתמש בפילוסופיה האתאיסטית כבתירוץ לכסות על תאווה או רצון ראשוניים, שמשמעם שנוח לו שלא יהיה אלוהים.

אם הייתי מייצג שטחיות הייתי נתלה בהצהרתה של ראנד עצמה, במכתב שכתבה, שהיא רואה את קיום האל כאפשרות – אך אין בדבר מסוג זה הוכחה לקיומו. מה שהדבר כן מעיד עליו, הוא פתיחותה של ראנד – כפי שכל אדם תבוני יהיה – לכל ידע חדש.

להחזיק בעמדה פילוסופית באופן פילוסופי פירושו לעמוד באומץ מול העובדות, תהיינה אשר תהיינה, בין אם יש אלוהים או אין, ולהיות מוכן לבקר כל עמדה – כולל זו שלו – למען האמת.

בהקשר זה יש לראות את האתאיזם כגישה לגיטימית ומתבקשת כלפי הגדרת האל כמה שנמצא מחוץ למציאות, שכן לא יכול להתקיים דבר כזה – אך כעמדה לא רלוונטית בהקשר של הגדרה אחרת. זהו ההקשר שבו נמצא המושג העברי, אשר איננו מתייחס למהות חוץ-מציאותית ולכן אין האתאיזם תופס לגביה.