האמת וההקשר לפי היהדות והשכל

 

האמת וההקשר לפי היהדות והשכל

לפני יציאת מצרים שאלו בני ישראל מהמצרים רכוש רב מתוך ידיעה שלא ישיבו אותו לאחר מכן. עובדה זו ועוד רבות אחרות שבהן רימו בני ישראל את אויביהם מפוזרות פעמים רבות בין דפי ספר הספרים. מה בא זה ללמדנו? שמצוות ה"לא תענה וכו'" איננה אמירה גורפת הטוענת באופן דוגמטי כי בכל מקרה על אדם להצהיר אמת.

האמת היא ערך מוסרי ולא פוליטי והדרישה לומר אמת בכל מצב היא שגויה מבחינה רעיונית ומוסרית גם יחד. מחוייבותו של האדם לאמת היא מוסרית ומציאותית: עליו לדבוק באמת כבערך שרק עליו ניתן לבסס החלטות ופעולות. האמת היא ערך יקר ביותר ותנאי לקיום מוסרי – ודוקא משום כך אין היא מחייבת את המחזיק בה, שהוא, פעמים רבות, זה שיצר אותה בעמל רב, לפזר אותה ללא אבחנה ומחוץ להקשר.

בכל פעם שמישהו אינו חפץ לשמוע את האמת שבידך שאל את עצמך אם אין כאן אמירה – אמירה של בורא העולם המזהיר אותך מפני פיזור ערך האמת לשוא, כמו שמו; המוסר והצדק אומרים שאמירת אמת צריכה להיבחן בצורה אובייקטיבית, כלומר על ידי בחינת היחס בין הדובר לשומע, בין המשדר לקולט. על זה שמשדר את האמת לקחת בחשבון את הקרקע שבה הוא זורע את אמיתתו.

נתונים נוספים