האפשרות השלישית

 

האפשרות השלישית

היהדות היא היורשת הראויה של כס מלכות העולם, בשל התאמתה למציאות. בעולם הפוליטי של ימינו, שעל השליטה בו מתמודדות הנצרות והאיסלם, כדתות הקובעות לכלל האנושות בימינו את צביון הברירה העומדת לפני האדם מבחינה מוסרית ומעשית, מציגות דתות אלה לפני האדם שתי תשובות שגויות ולא מציאותיות לסוגיית קיומו, שכן גישותיהן מטילות על המחזיקים בהן משטר חיים שאינו תואם את האושר האנושי. בהקשר זה, בין מה שנראה כברירה בין שתי תשובות מוטעות לבעיה, אין האפשרות השלישית - היהודית מוכרת או מובנת כלל לעולם כברירה ערכית מיוחדת. במובן זה אלה הדוחים את כל הדתות באופן גורף עוורים להבדל שקיים ביניהן, ובמיוחד לכך שהיהדות עולה על הנצרות והאיסלם בעיקר בכך שהיא איננה לוקחת חלק בכשל המשותף להן, שהוא הכפיה האלימה והגסה שבטבען, שאותו הן כופות על בני אדם לאורך כל ההסטוריה שלהן.

המתנגדים לדת בימינו מציגים אותה לעתים קרובות כמקור של אומללות לאדם, בשל היותה מנותקת, לדעתם, מהמציאות ולפיכך איננה מאפשרת לאדם למצות את האפשרויות הגלומות בה ולהצליח בחייו. דבר זה מודגש במיוחד בגלל היות חלק מהדתות מחזיקות בציוויים המרחיקים את האדם מהנאות העולם ומסיפוק תאוותיו, מה שעבור האדם הלא-דתי מזמין את הסבל המתבקש מחיים שבהם אין לאדם סיפוק ולפיכך נמנע ממנו גם האושר. אך דבר זה אינו נכון לגבי היהדות; כשמדובר ביהדות אין המקיימים את מצוותיה תואמים בחייהם ובעולמם הרגשי את הדגם האומלל של האדם הסובל, המצוייר על ידי מתנגדי הדת ועד כמה שניתן לזהות גם אין החיים הדתיים פוגעים בבריאותם, בהבנת המציאות שלהם או באושרם.

לפחות במובן זה, דווקא אלה המתקרבים לחקירת הדת במטרה לשפר את חייהם, על יסוד ההבנה שהאמת היא הבסיס לכל שידרוג של איכות חיי האדם, תהיה אשר תהיה המסגרת התרבותית ו/או הלשון שבו תופיע לפניהם, מייצגים קידמה גדולה ביחס לפיגורו של האדם הלא-דתי, אשר איננו מנצל את מאגר הידע הקיים בדת, הפתוח לשימושו. מבחינה זו דווקא חוסר בדיקתו של מי שמתנגד להוראות הדת מבלי שבדק את מעשיותן או את איכות חייו לאורן מעיד על עצמו שהוא אשם בחריצת גזר דין כוללני ובלתי מוצדק על הדת בשל הנחות שאת מקורן לא בדק. למותר לציין גם שהמתנגד החילוני לדת, המבסס את גישתו על אמונות טפלות לא בדוקות, חוטא במה שבו הוא מאשים את האדם הדתי – באמונה שאיננה מבוססת על עובדות ובכך אינה תואמת למציאות.

בעולם של היום בולט העימות שבין התרבות המוסלמית לתרבות העולם הנוצרי, וערכיהם של דתות אלה מהווים את היסוד למדיניותם. דבר זה הוא יסוד העובדה שהעולם סובל ממשבר מדיני וכלכלי עמוק, שכדי לצאת ממנו יש צורך בגישה המנוגדת לזו של הנצרות והאיסלם. התפיסה המבוטאת היום על ידי בני אדם המתנגדים לדת דוחה באופן גורף את היהדות, הנצרות והאיסלם כעסקת חבילה, בהנחה שכולן פוגעות ברווחת האדם. אך גישה זו פשוט איננה תואמת את העובדות, המראות שקיימים הבדלים פילוסופיים עקרוניים כה גדולים בין דתות אלה, שיש בהם כדי לבנות תשתית להפרדתה של היהדות מהנצרות והאיסלם. בהקשר זה אין האדם חסר ההשכלה בתחום הדת מחזיק בכלים המתאימים להערכתה של הדת היהודית ככזו שאיננה תואמת את גישת הנצרות והאיסלם, אף כי מבחינה עובדתית יש מקום להניח שבשל הניגוד שקיים בין היהדות לנצרות ולאיסלם יש בידה את המפתחות המוסריים הראויים למהפך.

בחינת ההבדלים הקיימים בין היהדות ל"אחיותיה" אלה יכולה לזכות אותה במשפט ההגיון מאשמת אי התאמה למציאות בכלל ולמציאות האנושית בפרט. מבחינה זו, בזמן שקיימות עדויות רבות לגבי פגיעתן של הנצרות והאיסלם בבני אדם לאורך ההסטוריה, בשל הרצון לכבוש עוד ועוד שליטה בתודעת האנושות על ידי הגדלת מספר המאמינים בהן והמאחזים התרבותיים שלהן, היהדות נמנעת מסוג כזה של התפשטות ואיננה פוגעת בזכויותיהם של בני אדם. מבחינה זו לא רק שהאשמתם של יהודים דתיים בשאיפה לכפות את ציוויי דתם על בני אדם אחרים בניגוד לרצונם בשקר יסודה, אלא שהדבר מחוזק על ידי הקשיים המוצבים על ידי היהדות לפני החפצים להצטרף אליה, העושים את הגיור לבעיה ידועה.

מעבר לחטא ולעוול שקיימים בפגיעתן האלימה של הנצרות והאיסלם בבני אדם רבים בעולם, בעיית היסוד של גישתן היא לא רק הסבל הנגרם בגלל גישתן לאנושות, אלא שהיא איננה תואמת את המציאות האנושית. דבר זה מתבטא בעובדה שהכפיה מנוגדת לתנאי החירות, הבחירה והרצון החופשי, שהם מיסודות הקיום האנושי. לפיכך, בגישתן הכפייתית של הנצרות והאיסלם נמע מבני האדם שבהם מחזיקות דתות אלה מימוש רצונותיהם ובכך יכולתו לממש את מאווייו, המהווים את התנאי האנושי היסודי שרק באמצעותו יכול האדם להתפתח, לממש את עצמו ולהיות מאושר. די ביחס זה שבין כפיה לחופש כדי להעיד על כך שהיהדות, שבניגוד לנצרות ולאיסלם מכבדת את רצונם של בני האנושות ואת זכותם להחזיק בתפיסות משלהם, עולה לאין ערוך על הנצרות והאיסלם – ולו רק בהתאמתה למציאות.

במונחים של עתיד, התאמתה זו של היהדות למציאות היא מכת מוות לדתות המתנגדות לה, ואולי זו הסיבה העיקרית למאמצים הגדולים שעושות אלה להצר את צעדיה של היהדות, על אף שמבחינה מספרית כה קטנה היא ביחס אליהן. עובדת היותה של היהדות דוגלת בחופש בולטת גם כאשר אסורה היא באזיקי הסוציאליזם הישראלי והעולמי והאיומים להשמידה מצד אויביה מקרוב ומרחוק. לעתים קרובות, על רקע הסכסוך הסובב את עם ישראל בארצו, נשאלת השאלה: מדוע מרוכזים משאבים כה רבים מצד העולם בכלל והערבים בפרט במדינת ישראל הקטנה כל-כך?

כנראה שהתשובה הפשוטה לכך היא: בשל הפחד מכך שישראל הקטנה יכולה לגדול למימדי ענק.

מדובר באפשרות הגדולה הרבה יותר מזו של הנצחון על מדינות ערב בשנת 67, שבו הגדילה מדינת ישראל את שטחה הקרקעי, אלא באפשרות השלישית שהיא מגלמת לסוגית הקיום האנושי בעולם.

שכן, אם אכן תואמת היהדות את המציאות יותר מהנצרות והאיסלם, ראויה היא להיות השליטה האמיתית והצודקת בעולם, אשר תירש את מקומן של דתות אלה - וזהו הדבר שממנו הן חוששות; כמחזיקות בגישה אשר איננה תואמת את טובת האנושות, רועדת הקרקע מתחת לרגליהן של הנצרות והאיסלם והמשברים והסכסוכים שממלאים את העולם הם עדות לכך ששלטונן העריץ איננו בעל יציבות ויכולת עמידה על הארץ. לעומתן, מוכיחה היהדות בעובדות כושר חיותה כעם וכוח עמידתה כמדינה קטנה מול ענקים, את התאמתה למציאות. זו מהווה הצהרה רועמת המהדהדת למרחקים לגבי היות האמת נעלה על כל שקר. ומיהו זה שיכול להכחיש זאת כל עוד ממשיכה היהדות להראות, איך נגד כל הסיכויים, המתנגדים והאויבים הרבים שלה בעולם, היא מצליחה להעניק לעמה חיים טובים?