החברה החופשית

 

החברה החופשית

בניגוד חריף למיתוס המקובל של חלק גדול בציבור המאמין שהמסורת הדתית באשר היא משמעותה כפיה, מהווה המסורת היהודית את היסוד הרעיוני-ערכי שהיה מאז ומתמיד המתאים ביותר לחברה חופשית. דבר זה מתבטא בכך שהיהדות איננה כופה את ערכיה על בני אדם והעם היהודי מעולם לא ביצע פעולה יזומה של פגיעה בזכויות האדם.

למעשה, כל הפעלת כוח המותרת או מצווה על ידי ההלכה היהודית מוצדקת גם במונחים כלל-אנושיים ככזו שנעשית למטרה של הגנה עצמית. מבחינת זכויות האדם, מנהגיו של היחיד האנושי הם ענינו הפרטי – וכך גם מנהגיה של כל קבוצה אנושית חופשית, כאשר חבריה אינם מפעילים זה על זה כפיה. היהדות עונה בחיוב על תנאי זה.

בניגוד לה, הנצרות לא – וקל וחומר שגם לא האיסלם. למעשה, יותר מסביר שבשל ההסטוריה רוויית הבפיה, האלימות ושפיכות המים של דתות אלה, אשר הפיצו את ערכיהן בכוח הזרוע ותוך פגיעה בזכות החופש של האדם, נכרכת גם המסורת היהודית בכללן. ועובדה היא שבזמן שבדתות הדוגלות באלימות נמצאים רבים בשל פחד, אין הדת היהודית מאמינה שאמונה יכולה להיות מבוססת על הפחדה או על כפיה.

הבדלים אלה שמציגים את היהדות ככזו המתאימה לבני אדם חופשיים אינם ידועים בשל הבורות האנושית לגבי הדקויות הנוגעות להגדרות המדויקות של היחסים בין כפיה לחופש. זוהי הסיבה הראשית לכך שכאשר היהדות פועלת על יסוד של הגנה עצמית, כפי שעושה מדינת ישראל נגד אויביה – ואף מצליחה לנצח את אויביה בשדה הקרב – אין רבים מבני האדם מבחינים בהבדל שבין יוזמת אלימות לבין תגובה עליה או התגוננות ממנה.

בזמן שבו כל חברה כפייתית מוציאה את עצמה משולחן הדיונים לגבי הידע שמוחזק על ידי יחידיה מכיוון שבמצב של כפיה לא ניתן לדעת במדוייק איזה חלק מדבריהם של עבדים הוא אמיתי ובאיזה ידע מחזיקים בני אדם הנתונים במאסר, מהווה כל יהודי יחיד מייצג ישר ואמיתי של מידת הבנתו את הידע החיהודי, כי היהדות היא חברה חפשית, שאין לחבריה יסוד לחשוש להביע את דעתם.

לפיכך, המאפיין את היהדות כחברה הוא הדבר החשוב והטוב ביותר שיכול להתקיים בעולם האנושי: אחווה אמיתית של בני אדם יחידים המונעים באמצעות רצונם ובחירתם, כאשר שאיפתם לשתף םעולה זה עם זה מאחדת את כולם לכלל ישות שבה תורמים השכל, הצדק והאמונה בחיים לשדרוג מתמיד של יחסי האהבה והטוב.

ובנוסף לכל זה, חשוב לא פחות להבין שכאשר מדובר ביהדות, עובדה היא שכל ישראל חברים; לא מדובר ברצון בעלמא, בשאיפה אוטופית או בחלום מנותק מהמציאות אלא במה שקיים מזה אלפי שנים כעובדה חיה ומניע עת עצמו ואת העולם כולו. כל יהודי בעבר, בהווה ובעתיד חי באופן פעיל בדרך שבה משולבת אישיותו בעוצמה של האחווה הכללית של עמו – וזו הדרך שבה מתקיימת החברה החופשית של היהדות, בלי קשר למידה המסויימת שבה היא מצליחה להתארגן בכל שלב ביניים שבו היא נמצאת בעולם.

ככזו, מהווה החברה היהודית לא רק מהות חיה וקיימת אשר בניה מסייעים זה לזה לחיות בדרך הנכונה ביותר ולממש את יכולותיהם הפרטיות והחברתיות – אלא גם כמנהיגה המעוררת השראה בעמי העולם כולו. היהדות עושה זאת גם כאשר היא סובלת מאלימותם של אויביה וגם כאשר שונאיה מוקיעים אותה בכל אתר ואתר. כי בין ההשמצות האנטישמיות אותה והמזימות הנרקמות נגדה חש כל אדם בעולם – כולל מי שמצהיר על התנגדותו לעם היהודי – הערכה מוסתרת כלפיהם ורצון לדבוק בדוגמה שהם מהווים.