החובה לבחור

 

החובה לבחור

בדיון רדיו שמעתי אדם אחד משוחח על חזון הנביאים ואמר ש"אי אפשר לבחור את מה שנוח" מתוך חזון זה ויש לקבל אותו כעסקת חבילה. האמת היא שחובה על האדם לבחור, ולו רק מבחינה פרשנית, מכיוון שדברים בקנה המידה של "חזון הנביאים" גדולים, מורכבים ופתוחים לפרשנויות עד כדי כך ששומה על כל יחיד לבחור מבין הפרשנויות את זו שנראית לו הנכונה ביותר, כי אין לפניו שום דרך אחרת.

למעשה, זהו ביטוי של הרעיון המציאותאי הקובע שהבחירה היא מטפיסית; יכולת האדם לבחור איננה כזו שיכול הוא להתחמק ממנה או שיש לו בחירה לגביה. היחיד אינו יכול להתחמק מהבחירה, אינו יכול שלא לבחור – הוא מחויב לבחור, ואפילו אם הבחירה היא בין פרשנויותיהם השונות של ההוגים, אנשי המדע ו/או הרבנים השונים.

במובן זה, גם האמירה "נעשה ונשמע" מוגבלת בחיוב ההבנה, כי בכל מקרה לא ניתן לעשות לפני ששומעים ולפני שמבינים מה ששומעים. למעשה, מטילה הבחירה על האדם אחריות שמשמעה שיהיה אשר יהיה שהוא עושה, הוא בוחר לעשותו. כי גם אם מבחינה תיאורטית עשה אדם דבר באופן שעליו לא חשב – כמו, למשל, מתוך שינה – הוא יכול היה לדאוג לכך שהדבר יקרה אחרת.

אבל ניתן להבין את ה"נעשה ונשמע" גם כהצהרה לגבי טבעו של הידע הקיים בחי ברמה לפני-מושגית, כמו זה שיש אצל ילדים עוד לפני שלמדו לדבר או שהם מבינים מה אומרים להם. לפחות מבחינה זו ניתן לראות את אמירתם של בני ישראל, כאשר היו לפני מתן התורה, כהצהרה של בטחון כה גדול באל, שהם מתייחסים לדבריו כשווי-ערך לצווי הידע היסודי הקיים גם בטבעם, ואשר מנחה אותם לבצע את פעולות החיים הראשוניות שלהם.

מבחינה זו, תואם ידע זה את מעמדה של עצם הבחירה, שלגבי קיומה אין לאדם כל בחירה. ובמובן זה, לפחות, ניתן להגדיר את הבחירה האנושית כולה – והיהודית בפרט – כבחירה בין הידע המוענק לאדם ישירות על ידי טבע מציאותו וזהותו הקיומית לבין ידע אחר. באופן יחסי לראשון מהווה ידע זה, המוסף מאוחר יותר, כזה אשר יכול להיות נכון או לא, ולפיכך ניתן להתייחס אליו בספק, מה שמצריך את בדיקתו. דבר זה הוא גם המגדיר את ההבדל בין מה שיכול האדם לקבל על יסוד אמונה שלמה לבין מה שחייב הוא בבדיקתו.