כוח האדם והאמת המציאותית

 

כוח האדם והאמת המציאותית

איננו מכירים דבר שהוא רב כוח מן האדם, למעשה מתודעה אנושית (שהיא מוקד כוחו של האדם). הידע המדעי המסוים שלנו, מבחינת הפרטים הנבדקים, אמנם לוקה בחסר, אך יש לנו אפשרות תצפית שממנה נובע לא רק כי התודעה האנושית היא המכשיר או המהות רבת הכוח ביותר הקיימת ביקום אלא שהוא נמצא, בכוח, ברשותו של כל יחיד אנושי.

בהקשר זה מעניין לזכור את הטענות הסותרות של שונאי האדם הטוענים מחד כי האדם קטן ואינו משמעותי לעומת הטבע והיקום אך מאידך מאשימים את האדם בפעולות שיכולות להרוס ולשנות את הטבע כולו ואת כדור הארץ וכו' - זהו גם ביטוי מובהק לתפישת יקום עוין שאיננה יכולה לראות כוח אדיר אלא כאיום (במקום לראות את אפשרויותיו העצומות – אפילו כדי לפתור את הבעיות הנוצרות על ידי האדם).

מעניין, בהקשר זה, לראות כי פירוש האלוהים כמהות מאיימת אפייני לנצרות בה מוחזק האל ככוח מאיים בענשים על חוטאים. ביהדות, לעומת זאת, קיים מושג היראה הנובע מראייה המכירה בכוח ומפחד פוטנציאלי מלבצע חטאים - אותו פחד רציונלי שעל אדם לפתח מפני חוקי המציאות ועל ילד לפתח מפני אביו - הידיעה כי יש משהו חזק מאד שיחזיר אותך למסלול הנכון אם תסטה ממנו. אך ידיעה זו איננה לא נעימה או מפחידה בכל הקשר – למעשה ידיעה זו היא בו בזמן לא נעימה למי שמתכנן לסטות מהדרך הנכונה, אך נעימה אפילו לגביו, כי היא מבטחת אותו ונוסכת בו אימון המאפשר לו לקחת סיכונים.

שלא לדבר על מה שידיעה זו אומרת לגבי מי שממלא את חוקי המציאות בנאמנות ובדייקנות: הוא יחווה את ההישגים שמילוי חוקים אלה מעניקים למבצע אותם – ויחד עם זאת את האישור המעשי על כך שכוחו כאדם הוא הכוח החזק ביותר הקיים במציאות דווקא בשל עובדת יכולתו של האדם לרתום את פעולותיו לאמת הקיום.