נדבת הלב
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1161
נדבת הלב
על זכויות היחיד ביהדות
בעידן שבו מרבים לדבר על זכויות האדם ועל חשיבות החופש כערכים הנחוצים לרווחת האדם ולעתידו, בולטת המסורת היהודית ככזו שביססה חברה המכבדת ערכים אלה כבר מזה אלפי שנים. הם כלולים בעקרונות של פעולה והנהגה ציבורית אשר הונצחו בתורת ישראל, שלאורם גובש העם היהודי כעם חופשי.
בפרשת "תרומה" מוסר ד' למשה הוראות מדויקות לגבי מבנה המשכן שבני ישראל מצווים להקים במדבר. פירוט זה, הנמשך דרך עשרות רבות של פסוקים, מתחיל אחרי פסוק פתיחת הפרשה, שבו אומר בורא העולם למשה "...דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי." באמירה זו נקבע, כנראה בפעם הראשונה בהסטוריה האנושית, עקרון מנחה לגיוס משאבים בעם חופשי, המבוסס על רצונו החופשי של המשלם.
יש אמנם להבחין בין הנחיה זו, הקובעת כי נדבת לבו של האיש היא שתקבע את מידת תרומתו, לבין תשלומים אחרים שאינם נקבעים על ידו אלא על ידי צרכים ותנאים שאינם בשליטתו, אך חשוב להבין את משמעותה העקרונית, את היותה מבוססת על גישה הרואה את היחיד האנושי כבעל הזכות על משאביו. שלא בדומה למס מחצית השקל השויוני, שאותו נצטוו בני ישראל לשלם ולמעשרות, אשר נצטוו להפריש באופן יחסי לתבואת שדותיהם, שהראשון יועד להוצאות ציבוריות והשני לסעד לנזקקים, מה שמיוחד להוראה שבפרשה הנוכחית, שנועדה להקמת מפעל ציבורי שנועד לתועלת הכלל, היא הענקת מעמד מעשי לבחירתו האישית של כל יחיד לגבי מידת תרומתו למפעל ובכך מהווה יישום של עקרון חופש הבחירה למציאות החברתית.
הענקת מידה מלאה כזו של סמכות החלטה בידי היחיד מתבלטת על רקע העובדה שבימינו נמצא עם ישראל תחת שלטון הכופה על בניו בכוח הזרוע הוצאות גדולות הרבה יותר ממחצית השקל או ממעשר ולרוב אין הוא מתחשב כלל ברצונו של האזרח היחיד. רק השוואה מסוג זה בין גישת המסורת היהודית לבין גישת המדינה הקיימת תחשוף את העובדה – שעלולה להפתיע ולהדהים רבים – שחוקי מדינת ישראל חופשיים הרבה פחות מאלה של ההלכה והמסורת היהודית.
ואכן, על אף האמונה המקובלת על אזרחים רבים, מדינת ישראל איננה חופשית. כאשר שרים אזרחי ישראל את מילות ההמנון "להיות עם חופשי בארצנו" אין הם יודעים עד כמה אין הדבר עולה בקנה אחד עם המתרחש במדינת ישראל. זו רחוקה עדיין מחופש מלא והחלק של העם היהודי היושב בציון עוד רחוק מרחק גדול ממצב שבו הוא חופשי באמת. למעשה, הממשל והכנסת של מדינת ישראל פועלים באמצעות החלטות וחוקים שאינם מוסכמים על אזרחי המדינה וברבים מן המקרים אף מנוגדים לרצונם.
כפי שהובחן כבר על ידי אנשי רוח, הבעיה שביסוד הדמוקרטיה המודרנית היא בהיותה מדינה לא חופשית; העובדה שחיי האזרח מתנהלים באמצעות חוקים והחלטות שלטוניות אשר נכפים עליהם מבלי שהם מחזיקים ביכולת אמיתית לבקרם אופיינית לרבות מן המדינות בעולם הדמוקרטי של היום. הדרישה הנפוצה במדינות אלה לציות אזרחי מוחלט לשלטון מציגה את הדמוקרטיה במערומיה הדיקטטוריים. לאור עובדה זו, אין ישראל – כמו שאר הדמוקרטיות המבוססות על כפיה אזרחית – מדינה התואמת את טבע האדם.
החברה האנושית דורשת מסגרת פוליטית התואמת את טבע האדם. אותה מידה של שכל ישר נמצאת ביסוד ההתאמה בין בניית מסגרת חברתית המתאימה לאדם לבין הגדרת שטח מתאימה לגידול בעלי חיים; בשני המקרים צריכה להיות התאמה בין טבע החי לבין המסגרת שבתוכה הוא אמור לחיות. בעקרונות היסוד של חברה אנושית צריכה להכלל הדרישה היסודית הראשונית ממסגרת פוליטית הראויה לאדם, שהיא שמירה על החופש.
זכות החופש, שהיא זכותו היסודית של האדם להחליט לגבי חייו ובכלל זה לגבי מה שיעשה ברכושו, תואמת, ביחד עם כיבוד זכות הקנין שלו על רכושו, את ההנחה שהיחיד האנושי מחזיק, מטבעו, בבחירה חופשית. לאור זה, תהיה חברה אנושית מתקדמת ביחס ישר למידה שבה תתאים את עצמה לטבעו זה של האדם. התאמה כזו מתבטאת בשיטה המבוססת על החלטתו, רצונו ובחירתו של כל יחיד הכלול בה לגבי מידת תרומתו לכלל.
במובן זה מהווה היהדות את חלוצת הקדמה הכלל-אנושית בהציעה שיטת גיוס משאבים לצרכי ציבור, המבוססת על רצונו של היחיד. שיטה זו, המעניקה ליחיד את סמכות הקביעה של מידת תרומתו למבצע ציבורי, התואמת את זכויותיו ואת טבעו, נשללת ממנו בכל שאר המדינות הקיימות היום בעולם. (כולל חלק העולם המוגדר "חופשי").
על רקע המצב הבעייתי הכלל-עולמי, שבו גם חלק העולם הקרוי "חופשי" אינו אלא חופשי באופן יחסי, מציגה היהדות את ההצעה המעשית הראשונה לשיטה חברתית המתאימה לטבעה היסודי של הבריה בעלת הבחירה. בעובדה שחלוציות נחשונית זו היא כבר בת למעלה משלושת אלפי שנים, יש משום הפניית תשומת הלב לערכים רבים נוספים שאוצרת בחובה מסורת זו לגבי העולם.